הדברים הללו נכתבים בארכיון תנועת הליכוד בבית ז'בוטינסקי בתל אביב.
הכותב עצמו בא מבית של מצביעי מולדת (ותנועות אחרות שהשתיקה יפה להן) בעלי זיקה עמוקה ליהדות ולציונות.
הכותב לא התנגד כי לאור תוצאות הבחירות ביבי ירכיב ממשלה.
ביבי ניסה - נכשל או הוכשל, זה לא משנה - בפועל, זה לא יקרה.
את השקר והכזב כאילו ביבי עונה להגדרות המינימליות והקלושות ביותר של המונח "ימני" כבר הוכחתי ב-20 מאמרים שונים מהשנה החולפת.
המאמרים האלה היו ניסיונות נואשים של אדם בודד לעורר את בני הכת הביביסטית להצביע לציונות הדתית או לחרדים (ולא, לא לבנט) שכן כהיסטוריון היה ברור לי שנתניהו, באמצעות התהליכים שכשיר וייצר בדמוגרפיה ובמשפט, הינו גדול מגשימי הפנטזיות הפוסט-ציוניות של סורוס, העמותות, ויתר השמאל הישראלי מאז ומעולם - נתניהו הוא גדול המבוללים.
ביבי כמגשים מאווי השמאל הפוסט-לאומי
ברמה הדמוגרפית - הוכחנו מעל כל ספק סטטיסטי שהוא בכיר מאפשרי ההתבוללות של העם היהודי בארצו מאז ימי ממלכת חשמונאים במדיניות העלייה וחוק השבות המעוותת שלו ובנתינת המפתח לשערי מדינת ישראל לחבורת משפטנים מסוממי כוח.
ברמה המדינית והביטחונית - הוכחנו שעמדותיו הן עמדות המרכז ההיסטורי במפא"י.
וברמה המשפטית - הוכחנו שיחסו לביהמ"ש והפרקליטות בעשור האחרון היה של נפל חסר אומץ וכוח שסגר דיל עם השטן ונבגד 2 דקות לפני חצות.
למעשה הדבר הימני היחיד בביבי זו הכלכלה.
בארץ בה שופטים ושוטרים חורצים חוק וגורל גם יחדיו, טמטומו של האזרח הפשוט הוא רק עניין של זמן.
משום שמערכת חינוך לא תייצר אנשים ישרים לאורך זמן כשהיא מחנכת על צורת שלטון אזרחית (דמוקרטיה) שאינה קיימת בפועל.
בין מיתוסים של 'ממלכתיות', 'שלטון החוק' , 'הסדר הציבורי' ויתר מושגים נבובים ומרככי תאי-מוח בתוכם משתולל הטמטום הפוסט-ציוני, חסר הידע, והאידיוטי בן זמננו שכולו מפלגת הליכוד, אפשר להבין מדוע ליכודניקים כשלומי וקנין שלא הרים בחייו אבן בנייה תמימה לבניין ארץ ישראל, מעז לבזות את הטובים שבבני ארצנו, בני הציונות הדתית, על כך שחלקם משתמטים מפולחן הסגידה לאל-הבשר השמאלני ביבי.
בין הפסיכוזה הפוליטית הנובעת מתלישות היסטורית של ציבור רחב בישראל מיסודות היהדות או הציונות שגם "מסורתיים" ו"ליכודניקים" דוגמת וקנין שותפים לו בהיותם קורבנות רגישי-אינטלקט למניפולציות החולניות של נתניהו, עומד ימני אותנטי ובודד שכמותי - בלא כיפה, וחי למול גסיסת עמו בקסם ההתבוללות הביביסטי של גורדי השחקים התל אביביים.
בין העובדה שדנה ויס ויונית לוי תופסות את ביבי כימני (מילה מטומטמת גם כן), ושלומי וקנין גם כן - יהודי שכמותי נאלץ לחיות משועבד לשלטון השופטים.
הפסיכוזה המדינית שאחזה במפלגת העבודה בשנות ה-90 , דומה לפסיכוזה האוחזת במתפללינתניהו.
חוסר ראיית המציאות זהה.
כשציבור סוגד לרוה"מ "ימני" המעלה מאות אלפי נוצרים מכל העולם כדי שישימו פתק "מחל בקלפי" - מה אפשר לומר? שהציבור הזה טוב מסוגדי רבין ואוסלו?.
כמו בעבודה, כך היום גם בליכוד, מרבית הבוחרים ויתרו על שכלם או שהגיעו למשפט הקבוע חסר החזון והמיואש, וחסר הביצים - "מה יותר טוב מזה?" / "תסתכל על הכלכלה" - הסתכלתי - יש יותר טוב.
מדוע ימשיכו הליכודניקים סומי-הרוח לתקוף את בוני הארץ, ולטמא פיהם במילה ''ימני'', "מנהיג" על אדם שלא בונה בארץ ישראל, ושמיישב בה לא יהודים כבר 14 שנים תוך שזרועות המשפט חוגגות עליו בצורה שיפה לה השתיקה ושמזכירה בעיקר פעולות המתרחשות בחדר המיטות?.
רק טמטום המונים יכול להסביר כת אפרו-אמזונית הנכונה לכנות "מנהיג ימני" (שהוא בהחלט טוב ברמה כלכלית והדיפלומטית) אדם המשמר בפועל את עיוותי חוק השבות, ומאפשר את הפיכת ישראל למדינת המסתננים בחסות כוחות שיפוטיים שאין בו עוצמה לנצח, ותוך שהוא אינו עמל על חינוך עמו.
רק אנשים בלא בגרות פוליטית הופכים את יקיר העובדים הזרים המסכן את המפעל הציוני כולו בשמד פנימי - בנימין נתניהו - לימני.
מה נוכל לומר על ציבור "הימנים תומכי ביבי" מלבד שהוא מנותק מכל יסוד אנליטי בסיסי וכי הוא מכנה בתארים תופעה הסותרת את הגדרות היסוד שלה.?
המילה "ימין", אוי איזה מילה חמודה. להסתיר בה פולחן אלילים מגונה ונתעב הסותר את אושיות הציונות ההיסטורית ואת כל חוקי "מיהו יהודי". הם משתמשים בה כמו שהשמאל השתמש פעם במילה 'שלום' - בלי קשאר למציאות.
אכן, איני מאשים את בצלאצל סמוטריץ' ואת איתמר על שהם מעדיפים לשבת עם ביבי, כי ישיבה עימו בהחלט מאפשרת כרטיס כניסה לליבם של מרבית מצביעי הליכוד.
ובתוך כך, כשאני שומע את הדיבור לאנשי הציונות הדתית, כמו העיתונאים אריאל כהנא או קלמן ליבסקינד אני נפגע וכועס.
מאידך למה להיפגע, אנשים שלא רואים מה מולם - איך יוכלו להבין מה מאחוריהם?
מנחם בגין שלא הרים נשק או בנה ישוב מימיו הוא שלקח את תנופת 'דור הכיפות הסרוגות' מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים ובדחיפת אנשי מעש ורוח טובים ממנו בהרבה כאברהם יפה, צבי שילוח, משה שמיר, ואריק שרון סייע להניעם. מאז הברית הציונית דתית והליכודית פעלה. הליכוד העניק את הקרקע המפלגתית הבירוקטרית שתחליף את מפא"י וצעירי הציונות הדתית העניקו את תנופת הרוח, העוז, החזון והמעשה שהפכה אותם למגשימי העלייה על הקרקע וליורשים הראויים למפעלי ההתיישבות של אותה תנועה שהם ביקשו להחליף.
מאז ימין בגין הסוערים, וימין שמיר הסוערים פחות היו גם ימי שרון הטובים יחסית שנגמרו בצורה נוראית ביותר - וכל אותה העת נמשכה מה שכינה היסטוריון חשוב באוזניי פעם "ברית הדפוקים".
הגיעה העת להסיר את הערפל המיסטי של תומכי נתניהו שכעסו על הציונות הדתית שלא מוכנה לשבת עם מחבלים, ואז כעסו על בנט שלא הלך עם ביבי עד הקבר.
אני מקווה שהם גם לא ייצאו עכשיו על החרדים לאחר שיילכו אולי עם לפיד.
במידה ותרחיש מוזר שכזה יתרחש.
בפועל - ביבי כבר הגשים מדיניות שמאל במשפט, בדמוגרפיה ובביטחון שהובילה להתבוללות בלתי הפיכה ולחולשה פנימית איומה.
מה ההבדל בינו ובין מיכאלי?. התשובה לבצלאל ואיתמר.