לא.
הוא לא יבצע את הרפורמות הנצרכות אשר ישימו קץ לפורענות הרשות השופטת עימה סגר על יחסים דיפלומטיים מתוקנים כבר ב-2009.
לא.
הוא לא יקח לידיים את סוגיית חוק השבות ואת האסון הדמוגרפי המתבשל בערי גוש דן שיהפוך לבכייה לדורות.
אף הנגב ימשיך לתפקד כשפחה נשבית ברקע דיסטופיית עמותות השמאל המחנכות את פקידות מדינתנו.
וכמובן שהוא לרגע לא ינסה לחנך את ציבור מצביעיו למשהו מעבר לפולחן אישיות מטמטם.
לרגע לא היו לי אשליות, למרות אינסוף הישגיו הדיפלומטיים והכלכליים, שנתניהו על כל סגולותיו הידועות, הינו מנהיג בעל תושייה ואומץ מן הסוג של גולדה, שמיר, או בן גוריון.
אך עתה, משעה שמנהיגי ימין כסער ובנט, היודעים היטב כי בעיות קיומיות דוחקות אלה שנתניהו נכשל בם, בעיות שהיו גורם לנדידת קולות אליהם (בנושא הדמוגרפי והמשילותי במיוחד לבנט) בכל זאת בחרו לחבור לראשי השמאל הישראלי קשה לראות טוב יוצא מסיטואציה שכזו.
נתניהו גנב דעת בכך שדיבר על מדינה יהודית בארץ ישראל ובפועל איפשר את ראשית קריסתה המתמטית/דמוגרפית של אפשרות הבטחת מסגרת הקיום היהודי בארצנו. ההיסטוריה לנצח תזכור אותו כמעין הורדוס. בנאי ענק המעמיד את עמו מרחק דור מחורבן (במקרה זה התבוללות חמורה בארצו).
אך בנט וסער,
אלא אם כן יש לכם תעלול אידאולוגי גאוני שבמסגרתו תהפכו את מיכאלי וזנדברג לקרדום לקידום אג'נדה יהודית ישראלית טובה. איני מעוניין כי הדברים שנתניהו נכשל בהתעלמותו מהם , יהפכו למדיניות יזומה בידי אחרים.
שחטאיו של ביבי, יהפכו למצוות של לפיד.
זו קריאה של יהודי. גלו אחריות.
ואולי כל זאת אומר לנו דבר-מה על פוליטיקה ייצוגית בעידן הביטקוין.
לתת לפוליטיקאים בשיטה יחסית רובנית שליטה מוחלטת בטכניקות הקואליציוניות היא דבר שאבד עליו הקלח בעידן המחשב.
