דעה: למה כל הזמן שומעים על ישראל השניה? על ''נאצריסטים יהודים'' וקץ שלטון נתניהו

לפני שתתחיל הביקורת הידועה המטילה ספק בשיכנועיי הפוליטים והפילוסופים, יש להקדים ולומר לקוראים קצרי הרוח כי דברים אלה הנאמרים כחלק מהזמנה לפולמוס אינטלקטואלי אד-יורה ושלא כביקורת אד-הומינם, הם כמיטב מסורת הוידויים (מהאינקוויזציה ועד הפוליטבירו) נכתבים על ידי ימני בן ימני.

יופי, קדימה.

 

לאחרונה ההסתה בקרב אינטלקטואלים מתחילה לחצות את הכביש.

גם אשכנזי יליד כפר סבא שכמותי מוכרח להודות שעל אף הניסיון השיטתי (מאז 1974, סבסטיה) לצייר את הימין הדתי כחבורת פורעי חוק משיחית ודמונית, הרי שבמציאות, שיח ההדרה והשטנה, הפילוג והפירוד, לא בא מבחורי הישיבה שרקדו וחילקו סופגניות ברחבת הפורום של האוניברסיטה העברית, אלא דווקא מהפרופסורים יושבי אותו הבית שכינו אותם בשמות שאין הדף סובל.

בשונה מכך, האינטליגנציה הימנית, מלבד יושבי שוליים מובלטים ורודפי כותרות, לא ראתה מעולם בעם ישראל על גווניו ושבטיו החילוניים כיסוד דמוני המצריך חציצה כפויה בינו ובין מושכות השלטון.

עתה, מגמה זו משתנה, ובמסווה של קריאה לצדק היסטורי ולייצוג ראוי, הולכת ומתפתחת קריאה שאינה מייצרת דמוניזציה של חלקים שלמים מהחברה הישראלית.

זו קריאה המבוססת על אדפטציה לאומית-גזעית של מחשבה מרקסיסטית הנשמעת מפי אישים המדברים על 'אנחנו' ו'הם'.

על ישראל השנייה, מול הראשונה בארשת ביטחון בה פיסיקאים מדברים על מכניקה ניוטונית.

זה כבר לא גנץ/לפיד במישור הפוליטי, חיות/ברק במשפטי, קושמרו/לוי בתקשורת, מדובר רבותיי בכל מי שלא משתף פעולה עם הקטגוריזציה הגזעית-מעמדית החדשה.

אני לדוגמא, על אף היותי ימני בעולם של שמאלנים, בעל רקע ישיבתי בעולם של חילונים, ובן למהגרים בעולם של ותיקים - חלק מישראל הראשונה - כי בסוף, בדומה למרקס, ולגרמנים אחרים שאתם מכירים - התיאוריה נגמרת בצבע.

אכן, אנשים אלו חולקים תיאוריה ביקורתית ומסולפת בעלת גוונים פוסט-קולוניאליסטים, פוקויאנים, גרמשיאנים וכדו' עם אנשי שמאל אירופאים, אך שבשונה מהקומוניסטים בהירי העור, הם אינם חלק מהשמאל הלבן - הם בימין השחור - בעצם נאצריסטים יהודים.

או אם תרצו ביביסטים המדגישים גוונים אתנים.

72 שנים להקמת מדינת היהודים, 70 שנים לראשית מפעל כור ההיתוך (על הטוב, הרע והמכוער שבו), 55 שנים מאז ראשית האפליה המתקנת במקומות העבודה (שהגיעה לסיומה בשנות ה-90 שכן כבר לא היה בה צורך), למול ישראל "מעורבבת עדתית" (רק לא תודעתית, כי הרי יש תודעה מזרחית מול תודעה אשכנזית...לא?), כיצד ואיך קמו רבני ישראל השנייה, חלקם דוקטורים, סופרים, אנשי תקשורת וכדו' שיצרו סינתזה מרובעת בין

א. סנטימנט קיפוח

ב. גאווה עדתית

ג. אינטלקטואליזם ניאו-מרקסיסטי בסגנון הקשת המזרחית

ד. הנאמנות המפלגתית לליכוד

במטרה לייצר מסר גזעני חדש של "אנחנו" ו"הם".? ומה לעזאזל האינטרס שלהם?

ועוד הרשו לי לשאול, איך למען השם יש מזרחים כמו מני מזוז, יהודה שנהב ורבים אחרים בעלי תודעה כוזבת שטרם הצטרפו לפרולטריון הספרותי שלהם?.

ראשית-כל אין להאשימם בקריאת ההיסטוריה שלהם את דברי ימי מדינת ישראל, שהינה ירושה אקדמית פוסט-ציונית וידועה.

הם אף צודקים בכל הנוגע לשאלות '''יחסי הכוח''', שבין האליטה האחוסלית ויתר המדינה, שכן בפועל 'השמאל הלבן' אכן עשה פה וממשיך לעשות חוקיו בלא התחשבות ביהדות, במסורת ישראל, בציביון או במסורות אלטרנטיביות לאלה הקנטיאניות-חילוניות - אין על כך עוררין.

אך הבעיה היא שאם נאמץ את הטרמינולוגיה המפלגת, אזי שגם אז 'ישראל השנייה' (בהצביעה למנהיג ליכוד שלא נקף אצבע לשנות את רחביה) עצמה לא עשתה דבר לשנות את החוקים ואת החלוקה בין 'מחוקקים' בביהמ"ש ו'נחקקים' מלבד להעניק קול למנהיג המתחזק אליטות אנטי-יהודיות שרק כשניצב למול כתב אישום (מופרך יחסית), ולאחר 13 שנות שלטון - נזכר שהם קיימות מעבר לקריצות הידועות לסנטימנטים פופוליסטיים.

על ערוות "היעדר התודעה הפוליטית" של ''ישראל השנייה'' שאנשיה מעולם לא תבעו ממנהיגי הימין לבצע רפורמה אמיתית בשורות האליטה, באה לכפות התמיכה בנתניהו שהופכת גם בקרב החבורה - לשנאה כלפי נפתלי בנט.

קולה האלקטורלי של ישראל השנייה היה על העליונה ברמה הדמוגרפית כשהתגבשות האליטה הניאו-ליברלית התרחשה מתוך רסיסי ישראל הותיקה והעובדת.

אליטה זו (שהחליפה רעיונית את זו המפא"ית) העמיקה יתד מאז עליית בגין.

במקביל, דווקא במהלך שנות מפא"י, עוד ניתן היה למצוא גוונים רוויזיונסטים ושמרניים. (נאמני רפ"י, אנשי מושבים [ביניהם רבים היו יוצאי עדות המזרח], וגם אנשי הציונות הדתית נכחו אז במערכת המשפט וההשכלה לא פחות מהיום).

(ואל נשכח שמפא"י לא הייתה בהכרח מסוגלת להצמיח לעצמה - 'אינטליגנציה מפלגתית' לאחר שנות ה-60).

אך האמת, מלבד המשקעים האישיים, החשד הוא שהתיאוריה הפוליטית-חברתית נובעת מניסיון להצדיק מאבק ירושה.

ראיה לכך, ניסיון ההמלכה הבוטה של עיתונאי שקרא לגדי אייזנקוט להצטרף לליכוד ולהוביל משם את עם ישראל פחות או יותר בלשון - "גדי אתה מרוקאי, בוא לליכוד".

בקיצור מרוקאים בליכוד, פולנים לעליון?. ואם זה המצב, ברור שיש כאן ענייני גזע, ולא פוליטיקה, או פוליטיקת-גזע, שכן אייזנקוט לעולם לא יניף אצבע על בית המשפט.

והינה, דמיינו שלנתניהו היה אומץ ב-1996, או ב-2009, לעשות את שרבין לא הספיק - לתת עבודה מול מערכת המשפט, האקדמיה, התקשורת, והבירוקרטיה.

דמיינו שהיה בו את הדם של שרון, את העוז של שמיר, את הכוח של בן גוריון - דמיינו.

והרי אם הכלכלה פתוחה, ומערכת המשפט, והחינוך היו בעלות גוון המאפיין את עם ישראל קצת יותר - האם הייתם שומעים על ישראל הראשונה, והשנייה?. במערכת בחירות בחברה מעורבבת בשנת 2020? 

בקיצור הסיבה שאתם שומעים על המושגים הארכאיים של הנאצריסטים היהודיים היא הכישלון המכוון להתמודד עם הגורמים שיצרו את המושגים הללו, שכן אם היה רה"מ עושה כן, לא רק שהיה מסכן עצמו למול האליטות (מה שממילא קרה), אלא היה מסכן גם את ההיגיון המושך את הבייס.

במילים אחרות - נתניהו מוכן שחלקים גדולים מהמדינה אינם יהיו יהודים או דמוקרטים כי בלי זה לבייס שלו אין משיח סוציולוגי.

כל יועץ פוליטי שעובר אצלו ראיון עבודה מבין זאת.

כי אם היו שופטים יותר מאוזנים פוליטית, וכנראה גם דמוגרפית, וערוץ 13 לא היה מקבל חבלי הצלה, והמונופולים על שידורי החדשות לא היו נותרים, ונתניהו היה מבקש להשקיע משהו במחשבה ציונית-יהודית ובעתיד ישראלי שאינו ניתן למדידה רבעונית, הרי שתיאוריית ישראל השנייה והראשונה, יותר משהייתה עובדה סוציולוגית, הייתה מיותרת וקורסת כשני דורות אחרי המהפך.

ביבי משמר את המערכת שיצרו האחוסלים (שביבי [מלבד הס' הסוציאליסטי] הוא לחלוטין אחד מהם), ובינתיים ישנם המכתירים אותו כשומר ישראל השניה מפניהם - מדהים איך ירי בתוך הנגמ"ש הופך בקרב אחרים לקריאת קרב.

אכן, הטרמינולוגיה התמוהה היא בעיקר תוצר של שנות נתניהו במהלכן הבירוקרטיה המשפטית והתרבותית המשיכה להעמיק את אחיזת הברזל.

אל תתנו למלחמת התקשורת ברה"מ להטעותכם - השנאה הפתולוגית כלפיו, לרגע לא הייתה אמורה לעורר בו אינטרס לשינוי משמעותי במערך הכוח הישראלי, ביבי כאן לנהל את מערך הכוח - לא לשנותו - וזה כולל את צבא הרשת החברתית שלו.

אדרבא, ככל שהיה קורבן של התקשורת ומערכת המשפט (ואין עוררין שהיה), כך הבייס יכל להעמיק ההזדהות עד לשכחת חולשתו (מטבע או מרצון).

ולפני שתמהרו לציין את ההתנקשות המשפטית המוזרה בו - הרי שזו אינה תוצר של שינויים שביצע, היא ככל הנראה החלטה של אהרן ברק שהחליט לפנק את עצמו ליום ההולדת השמונים בראש של ביבי.

(ועל תאוות הדם הזו כבר כתבתי במקום אחר).

אין ספק כי את האתוסים המכוננים את המערכת הנוכחית של האליטה הישראלית (וזו אכן קיימת!) ייבאו בני תנועת העבודה בין שנות ה-70 וה-90 מהמערב, וביצעו בהן אדפטציות הכרחיות במעבר מסוציאליזם לליברליזם.

התקשורת הפכה למחרשה, בתי המשפט לוועד פועל, והאקדמיה כסמינר למדריכים - במקביל השלום הפך לסוציאליזם, הזכויות לציונות, והיהדות לדמוקרטיה.

אבל בפועל בלי המפא"יניקים החדשים-ישנים הלאה - איך לעזאזל ביבי יצדיק את קיומו? להוריד אותם?

לא רק ידרוש אנרגיה רבה, שתסכן עוד יותר את תפקידו בתוך מערך הכוח, היא גם תסכן את הרגש העיקרי המצדיק את משילותו בעיני לפחות חצי ממצביעיו.

שכן מלבד כסף, נתניהו עצמו לא חיזק כאן בדבר את זהותה היהודית של ישראל.

לא חיזק בשום צורה את אופיה הדתי/מסורתי.

לא חיזק בשום אופן את משילות הכנסת על פני בתי המשפט.

והסיבה לאלה - היא מלבד העובדה שנתניהו הינו אדם המונע במידה רבה מפחד - הרי שזה לא משתלם לו.

אלה ואלה בסופו של דבר רוקדים ריקוד ניאו-ליברלי המורכב מקופת חולים, לואו-קוסט, ביטוח לאומי, מסעדות בלועזית, ורכב כל שנתיים שלוש.

לכן השיח הזה על ישראל הראשונה והשנייה, אינו מציאות הכרחית, אלא מציאות אפשרית וכלי עבודה הדומה להיותם של המזרחים עבור מפא"י כלי לעבודה זולה, ככה הם עבור נתניהו אלקטורט זול - ותודה לסוחרי הגזע בני ימינו על המחיר הנמוך, מי צריך את מפא"י.

לכן, כשחסידיו (הראשונים והשניים גם כן) מדברים על "איזו אלטרנטיבה יש לך?", ומנפנפים בהסכמי שלום שבלי דונלד טראמפ וקושנר ספק אם היו נחתמים, ואחר כך מזכירים את בתי המשפט - אני פשוט נאלץ להסתכל ימינה בייאוש. 

אגב, לכן הימין שאינו דתי מרבה להתלונן, כי הוא עצמו תולה עצמו באדם הממעט ליצור.

מבחינתי הימין מביט על נתניהו כמו שבחורה בשנות ה-30 מביטה על האקס המיתולוגי עליו היא בזבזה את שנות ה-20 שלה, הוא פשוט מרח ובזבז לה את הזמן מבלי להעניק איזשהו ערך מוסף. 

דברים אלו נכתבים ברקע הביקורת על נתניהו ומלחמת עיתונאים בתוך הימין.

הביקורת נשמעת בימים אלה מ-2 כיוונים.

מימינה של בנט ושקד, ומהמפלגות השמאליות-מרכזיות.

האופן שבו תומכי נתניהו - ואני בכוונה לא אומר תומכי ליכוד, כי בליכוד כבר חושבים הרבה זמן על היום שאחריו (וכנראה ימשיכו לחשוב) מתמודדים עם הביקורת משמאל ומימין היא בעיני ממש לא עניינית והיא תוצר של השיח המתסיס של ישראל הראשונה והשנייה שהולך ומתקבע כאן כנורמלי.

הביקורת כלפי שמאל היום מפי תומכי נתניהו מאופיינת בשפה מרקסיסטית.

קרי, היא עדתית/כלכלית/פוליטית, וממוקדת לא אחת בניסיון להוציא כל מיני חולי נפש (שחלקם עומדים בראש המחאה נגד ביבי) כמייצגים את השמאל - לצערנו עתה לראשונה ישנם גם אינטקלאטולים כביכול מהימין המבקשים לתת לה חותמת ואצטלה של מהוגנות - לעורר את הפרולטריון.

הביקורת על ימינה היא שהיא יותר שמאלית מנתניהו, שבעצמו ישב עם ברק, לבני, ליברמן החדש, לפיד ועוד (משום מה הדבר הזה לא עשה את ביבי שמאל).

הביקורת האמיתית כלפי השמאל אמורה לבוא מהעובדה שהפרוגרמות הכלכליות והמדיניות שלו אינם טובות, ועל כך שהם שונאים את הדמוקרטיה בכך שהם מאמינים בפקידים בלתי נבחרים המנהלים את עניניי המדינה.

על ימינה, שלאנשיה אין בפועל את הניסיון של נתניהו בניהול ענייני מדינה - באם ניסיון זה הוא חיובי או שלילי אפשר כבר להתדיין.

בתוך הטווח הזה אסור להסתנוור מסימאות פרימיטיביות ומפלגות כמו ישראל הראשונה וישראל השנייה.

המבאישות את הימין כולו ומטמטמות את קוראי העיתונים שממילא לא סופגים חמצן רב בעלעול בין דפי העיתון.

בטח שלא שעיקר השוני המעמדי היום הוא שוני בין מחוקקים ונחקקים, שוני שנתניהו היה מבין האחראיים לו שכן מאז 1996 הוא היה ראש ממשלה ב-לפחות 60% מהזמן.

השיח הזה לא משרת ולא ישרת אחדות בעם ישראל.

לא שיש לחפש בכוח את האחדות הממלכתית המפא"ית המכוננת, אך גם אין סיבה לפרום אותה ולשחק לתוך שפת השבטים של ראובן ריבלין ואריה דרעי.

לאחרונה לצערי , בעיקר במדורי דעות של מסוימים, המרקסיזם השחור המדבר על ישראל הראשונה מול השנייה ממשיך לקבל ביטוי.

איני בטוח מי נמצא בישראל הראשונה והשנייה?. 

אני כאמור בן לעולים חדשים, ימנים, דתיים במידה, האם אני גם בישראל השנייה?. מה אלה המושגים הביזארים האלה?.

אולי זה משום שתומכי נתניהו לא מסוגלים לתבוע ממנו חשבון על האימפוטנציה המשפטית והמשילותית? ומאידך כושלים לייצר בעצמם אלטנרטיבה? שאינה סחטנות מפלגתית או נוברישיזם חולף?.

קולות אלה לא פחות מזיקים מהקולות הנשמעים בעיתון הארץ המבקשים להמשיך ולחזק את אוליגרכיית המשפט והתרבות הבלתי נבחרת והאנטי-יהודית.

הבעיה היא שלא משמאל ולא מימין יש מבוגר אחראי שמסוגל לזהות את הדברים האלה וללכת קדימה - תוך שהוא מסבירם לעם ישראל.

האמת שיש, נפתלי בנט - ויש צבא של 'ימנים' הקורא לו בוגד - הסיבה? הוא רק התחיל לכרות ברית אפשרית עם עולם המשפט.

חכו אני אומר, תנו לו הזדמנות, אולי גם נגדו יוגש או יתפר כתב אישום והוא יתחיל להבין עם מי יש לו עסק.

או שבשונה מביבי, יהיה לו את הדם לחסל אותם לפני שהם יחסלו אותו - אבל אז מי יוכלו לדבר עוד על ישראל הראשונה (השופטים) והשנייה (הנשפטת).