דעה: קבלו במחיאות כפיים את שלטון החושך הגלובלי, אחרי שהם הדיחו את הנשיא מגיע שלב 'החלפת העם' - חנוכה שמח

אנשים היכולים לשקר למיליוני בני אדם בלי להזיע, או לאבד את העבודה קיימים רק בתוך מסך הטלוויזיה ובדיקטטורות.

היסטוריונים וסוציולוגים במאה ה-23 (במידה ויהיה להם פנאי מעיסוקם המרכזי - השגת מזון מאדוניהם הסינים והגרמנים) ינסו להבין - מה הייתה התופעה המגדירה של בחירות 2020 בארצות הברית. 

מכיוון שבחירות אלה יתבררו כנקודת אל-חזור בתולדות הרפובליקה האמריקנית הם ישאלו עצמם - האם התופעה שאפיינה את המאורע ההיסטורי הייתה

א. טבע העובדות מסמרות השיער וחסר-התקדים לגבי היקף ואופי קנוניית הגזל, אשר העיד על היקפה המחריד

או ב. משטר השקר וההתעלמות של גופי התקשורת והאקדמיה שכיסוהו במחשכים

בפועל שאלה זו מייצגת את הדילמה המרכזית מולה מתמודדים האינטלקטואלים המעטים שנותרו בתקשורת בעשור החולף.

מהו הסיפור האמיתי של דורנו - עצם הנאמנות לעובדות? (קרי למתודה האמפירית) או מסדר הטיוח המבקש להדחיק מציאות ל'שוליים' באמצעות המשגה וצנזורה?.

במובן מסוים, היחס בין התקשורת הממוסדת, לבין העובדות בבחירות 2020 - הינו בבואה של יחס הפילוסופים המרקסיסטים למציאות הפיסיקלית - הכחשה וניצול.

כיום, כשאוהבי האמת מבודדים כנזירים.

מוקעים ודחויים בין חומות בדידות.

המערב ניצב בכף הקלע שבין א. הפילוסופיה הגרמנית של הסוציאליזם החדש (שהפכה לפוליטיקת הגזע), ב. שקרי הקפיטליזם התאגידי המנוון, ג. עליית סין שהינה שילוב של השניים.

וכך, למול דמדומי האלים, הברבריות, והדגנרציה השכלית והמוסרית שהיו נחלתם של העמים חסרי-האל, שועטים אל עבר האמריקנים בקצב מטורף - ובחירות 2020 סימנו כי גם לב ליבו של מבצר החירות הגדול והבודד - חדיר וכי הדמוקרטיה האמריקנית היא בדיחה.

בפועל עכשיו כשהעובדות ידועות בדיוק לאופן בו התנהלו הבחירות לנשיאות 2020 - אפשר לומר בביטחון כי המהפכה הבולשביקית נחלה ניצחון משמעותי על אדמת ארה"ב.

כדברי סטאלין: "מספר הקולות לא חשוב כמו מי שסופר אותם".

אכן, עוד יכתבו ספרים רבים אודות האופן בו הבחירות נגנבו. 

אך פסיכולוגית, לפעמים בן אדם מתחרפן. מאבד את אהבת חייו. נכשל במשימת התקופה שייעד לעצמו. מאבד את חלומו וכו'. 

ואין ספק, ישנו דבר מה סוריאליסטי להחריד בלראות את נשיא ארה"ב נואם אל עולם מבוגרים שהפנה לו עורף. והדבר הזה גרם לי לחשוב על כך שאמריקה נמצאת כרגע במצב פסיכולוגי של אדם שאיבד את חלומו.

האמת הכנה, המעיקה, שלא עוזבת אותי משתנה.

בהתחלה היה זה עלבון אישי צורם עבור האיש שחצה את היבשת בשביל שירמו אותו.

עכשיו זו הנורמליזציה שגורמת לי לעמוד בתמהון והשתאות.

איך אנשים יכולים לחיות עם מצפונם כשהם יודעים שבוצע מעשה גניבה? 

כשהעולם ''המתורבת'' מחליט שלאמת אין משמעות - , עזבו את הכסף שמשתיק אותם, השאלה היא פשוט מה קורה למוח?

איך המוח ממשיך לעבוד כשזה קורה?. 

הדברים שהנשיא אמר אמש בנאום בן 45 הדקות שלו לא היו חדשים.

הם ידועים לכל מי שרוצה את העובדות - וזה בדיוק מה שמטריד כאן.

ההתעלמות מהקריסה העצמית, ההתעלמות מההתעללות העצמית שאנו מעבירים את עצמנו.

מסכת ההאשמות המצמררת ששטח הנשיא על האופן בו הבחירות נגנבו באמצעות רמאות כוללנית - מאלצת אותנו להסיק כי המילים 'פייק ניוז' ו'קונספירציות' הם רק שמות גנאי חדשים, שהחליפו את 'פאשיסט' ו'גזען', במאבק השמאל בימין, במאבק האינקוויזציה במדע.

וכי גם בקרב שורות האינטליגנציה הגבוהה, אין ספק כי מרבית החדשות המזויפות והקונספירציות הן כאלה להן אחראיים חברי השמאל המדווחים על הזניח במקום על המהותי, ומתארים את האמת הפשוטה כקונספירציה.

בפועל, ברור שמרבית העיתונאים הם לא אנשים חכמים. מספיק היה לשמוע אמש את השאלות ששאלו את בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים להבין שהאינטיליגנציה של 'בכירי כתבי החדשות', היא בושה לכל אדם המתכנה בשם יהודי.

אבל לגבי 'הפייק ניוז' וה'קונספירציה', השימוש בצמד המושגים הולך יד ביד.

 
על מה שאינך רוצה לדווח - אפשר לדווח כ'קונספירציה' ועל מה שהאחרים מדווחים, ושאינו נוח - אפשר לדווח כ'פייק ניוז'.

ובכן אני אקדמאי שראה את העדויות, וחזה מראש את הזיופים הגדולים, ומי שחושב שאני מדווח על חדשות מזוייפות או תיאוריות קונספירציה הוא ככל הנראה סוכן פוליטי או בן אדם שמשלמים לו מספיק כסף להיות מטומטם, ובשני המקרים - אדם המשוחד מבחינה מוסרית.

אז, האם הניצחון על היריב המוצהר, חשוב מהאמת הטבעית?

או שמא השקרים שנאמרו עד עתה על הנשיא טראמפ במשך 4 שנים, רק היו הכנה למעשי הכזבים הגדול מכולם?.

נאומו של נשיא ארה"ב על הבחירות

ואם כך היא המציאות, אז בעצם אנו מתחילים לקלוט שצמד המושגים הללו - 'פייק ניוז' ו'קונספירציה' הם לא יותר מתופעות פאשיסטיות, מילים כמו "בורגנים" (אצל קומוניסטים), "כופרים" (אצל קנאים דתיים) ו"יהודים" (אצל נאצים).

אין שום ספר או עובדות שיכולים לתקן את העקמומיות שבלב אשר נוצרת כשהאמת כה ברורה אך שנואה.

מייאש לראות שהאמת כה ברורה, אך כה מעטים החולשים על רשתות השפה והתקשורת שביננו מוכנים להודות בה.

לכן העם חייב להילחם ומהר - כי בעולם גלובלי - גם הקנוניות גלובליות.