פרשנות: הנשיא מול ביהמ"ש העליון - כל מה שתצטרכו לדעת ושהתקשורת הסתירה מכם

כשרודי ג'וליאני יעמוד מול בית המשפט העליון בתחינה לסעד שיהפוך את תוצאות הבחירות במדינת פנסילבניה, הוא למעשה יעמוד עם סעיף 2.1 בחוקה האמריקנית לצידו.

הסעיף, מציין בפשטות, 'שהבחירות צריכות להתבצע בהתאם להוראות בתי המחוקקים שבכל מדינה'.

במדינת פנסילבניה, כך לפחות לפי המשפטן אלן דרשוביץ הסעיף הופר בבוטות.

אך לכל בר-דעת ניכר כי לא רק ב'מדינת העצמאות' הופר סעיף 2.1.

בוויסקונסין (עובדי הקלפיות), בג'ורג'יה (המושל בכבודו ובעצמו), ובאריזונה (עובדי הקלפיות). רמסו את החלטות בתי המחוקקים שלהם עצמן.

השלכותיהם של ההפרות, יבקשו להוכיח עורכי דינו של הנשיא - השפיעו בצורה דרסטית על תוצאות הבחירות לנשיאות שהתבצעו בדרך בה פקידות נבחרת ובלתי נבחרת צפצפה על הנהלים הכתובים בחוק במטרה לייצר ניצחון דמוקרטי תוך הפרה של התיקון ה-14 לחוקה הגורס שוויון מוחלט בפני החוק.

לפני מספר ימים סיפר לי עורך דין רפובליקני בכיר ביותר (המשופשף מעשרות שנים מעבודה בקונגרס), כי הבחירות נגנבו לא ביום הבחירות, אלא בכל מיני שינויי נהלים בלתי-חוקתיים שהרפובליקנים לא השכילו לעצור עוד במהלך הקיץ.

במידה רבה זה מדויק.

צוותו של הנשיא התעורר מאוחר (מאוד), אך גם אם כן (בכל זאת היה עסוק בקמפיין חוצה יבשת) - קשה לומר שהוא ניעור בידיים ריקות.

כפי שאמר הנשיא בפנסילבניה (שמעתי זאת באוזניי) יומיים לפני הבחירות - "יש לנו הרבה עיניים על הקרקע במקרה שהדמוקרטים ינסו לבצע תעלולים" - ואכן, העיניים והראיות שם. 

במובן הזה, הדאגה לגבי מחסור בראיות - אינה אמורה להדיר שינה, אלא דווקא 'באם ביהמ"ש העליון יראה לנכון להעניק סעד משפטי למצב' היא הדאגה המרכזית - עוד על כך מיד.

אין ספק, כי במידה והתובע לא היה הנשיא טראמפ, והתיק לא היה על הבחירות לנשיאות, ודובר היה במקרה פרטי - הניצחון היה מובטח לאור התיקון ה-14.

אך מה לעשות, ולמרות 

א. זכות עמידה. 

ב.ראיות סטטיסטיות ומצולמות

ג. מאות הצהרות תחת שבועה. 

ד. זכות לתבוע סעד.

אין הדברים מבטיחים שביהמ"ש העליון יראה לנכון לפעול ולהעניק את הסעד, (ויש לו סיבות רבות לכך).

שכן רודי ג'וליאני לא ניצב מול בית משפט אמריקני. אלא גם למול משפט אחר שכבר הוכרע.

זהו כמובן הטריבונל התקשורתי שהצוות המשפטי של טרמאפ הרבה להזכיר.

ההשתקה, הדיסאינפורמציה, ובמקרים רבים הצנזורה הבוטה שכפו רשתות חברתיות וערוצי מדיה על הקמפיין הנשיאותי שברו שיאים חדשים.

האיומים באלימות, הנאצות, ההשמצות, והשקרים הבוטים מולם נאלצו להתמודד עורכי דינו של טראמפ שהתלוו לאיומים בחרמות ובסנקציות כלכליות, כמו מצבור הראיות שהוצגו לציבור השבוע בפנסילבניה, כלל לא דווחו בתקשורת האמריקנית המבקשת להמשיך כרגיל - כאילו אין מולנו פרשה חמורה המצביעה כי הדמוקרטיה האמריקנית בדרך לפשיטת רגל סיטונית.

בתום ההצלחה בבית המחוקקים שבפנסילבניה המעוניין לשקול מחדש את תוצאות הבחירות, ג'וליאני ניצב כשמאחוריו קרוב ל-80 מיליון אמריקנים, עובדות מתמטיות, אינדוקציות אמפיריות, וצדק רב.

הדברים היחידים העומדים כנגדם הם הזמן, התקשורת, הרשתות החברתיות, וכמובן הממסד הוושינגטוני שהיה יותר משמח להיפטר מנשיא ארה"ב גם אם בדרכים לא-חוקיות.

אלא עלולים לאפשר לבית המשפט העליון לטעון שבמכיוון שאין כאן תקדים חוקתי למצב הנתון, הרי שעל בתי המחוקקים של המדינות להעניק את הסעד, ולא על בית המשפט העליון - ובכך להימנע מחדירה לסוגייה הנפיצה.

מכל המשתמע מכך ניתן להסיק כי היסודות המכוננים את הדמוקרטיה האמריקנית, העם, לשון החוקה, והצדק המתמטי הם בצד הנשיא - והמוסדות שניסו לחטוף את הדמוקרטיה האמריקנית; הבירוקרטיה המודיענית-ביטחונית, פקידי הממשל בדרג הבינוני, התקשורת, וול-סטריט והמדיה החברתית, כנגדו.

לאיזה מחנה בית המשפט יצטרף היא השאלה המרכזית.

לכן השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא השאלה הפוליטית.

האם בית המשפט העליון יהיה אמיץ דיו להתייצב לצד העם והצדק, ולא לצד ה-CIA ו-CNN - זה נשמע פשטני אך בשביל אאוטסיידר כמו טראמפ, ולמול הבסיס המשפטי, - זו המציאות.

האם בית המשפט יכיר בכך שהפרת הנהלים בפנסילבניה היוותה תקדים שהטה את הבחירות לטובת מועמד שלא ראוי היה לניצחון.

כל זאת בהנחה והשופטים אינם מפחדים להבעיר את רחובות אמריקה בעקבות החלטה תקדימית על עשיית צדק.

מאידך, אין לשכוח את דברי תומאס ג'פרסון, "בענייני סגנון שחה עם הזרם, בענייני עקרון עמוד יציב כסלע".

או שמא עתה דווקא ציטטא אחרת ראויה להישמע מפיו של ג'פרסון באוזניי שופטי העליון - "עץ החירות מוכרח להיות מושקה מפעם לפעם בדמם של עריצים ופטריוטים".

אם תהיתם, שופטי העליון האמריקנים (שלא כמו שלנו) מכירים את ציטוטי הנשיא הדגול - השאלה היא האם יכירו בגודל השעה.