התקווה האחרונה: הרפובליקנים נלחמים בכל הכוח על מחוז בודד בקליפורניה, שהיווה את מעוז המפלגה במדינה עד שנמחק

על אף שנותרו שמונה ימים עד יום הבחירות הרשמי, יותר מ-60 מיליון אמריקאים כבר הצביעו, ולפי ההערכות, המספר יגיע ל-100 מיליון עוד לפני ה-3 בנובמבר.

יותר מ-10% מסך המצביעים עד כה, כ-6.5 מיליון, הגיעו מהמדינה המאוכלסת ביותר בארצות הברית. למרות שקליפורניה לא תהיה מדינת מפתח בדרך לבית הלבן, המפלגה הרפובליקנית בה סימנה לה יעד קריטי ביותר: להחזיר אליה את מושבי הקונגרס במחוז אורנג', שבמשך עשורים נחשב למעוז רפובליקני, עד שלפני שנתיים המחוז נצבע בכחול.

אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

לפני ארבע שנים, 55 הקולות האלקטורליים של המדינה המוזהבת הוענקו למועמדת הדמוקרטית, הילרי קלינטון, שניצחה את טראמפ בהפרש עצום (כ-8.75 מיליון קולות, או 61.7%, לעומת כ-4.4 מיליון קולות, או 31.6%). 

הניצחון הדמוקרטי בקליפורניה לא היה מפתיע בכלל, מכיוון שהמועמד הרפובליקני האחרון שהצליח לנצח במדינה היה ג'ורג' בוש האב, שעשה זאת ב-1988. אך נדמה שהרפובליקנים במדינה התעלמו מההפרש העצום (30.1%) שבו קלינטון ניצחה, שכן זהו ההפרש הגדול ביותר שנרשם בבחירות לנשיאות בקליפורניה מאז 1936, אז שפרנקלין דלאנו רוזוולט ניצח בהפרש של כ-35%.

קלינטון אף הפכה למועמדת הדמוקרטית הראשונה שמקבלת יותר מ-70% מהקולות במחוז המאוכלס ביותר בארצות הברית, לוס אנג'לס (72%). אך התופעה שבאמת הייתה צריכה להדליק נורה אדומה בקרב הרפובליקנים הייתה הניצחון של קלינטון במחוז אורנג' (המועמד הדמוקרטי האחרון שעשה זאת היה רוזוולט, גם כן ב-1936). במחוז אורנג', קלינטון גרפה כ-610 אלף קולות (כ-50.9%) לעומת 507 אלף (42.3%) שהצביעו בעד הנשיא הנבחר. 

אך, כאמור, הרפובליקנים לא באמת סברו שהם יכולים לנצח בקליפורניה, ולכן ראשי המפלגה במדינה כנראה לא התרגשו מהתוצאות ב-2016. כעבור שנתיים, הם הבינו בדרך הקשה ביותר שמה שאירע בבחירות לנשיאות לא היה מקרי.

השליטה הרפובליקנית במחוז אורנג' נמחקה לחלוטין ב-2018 (צילום: NPR / Shutterstock)

לפני שניכנס לפרטים של בחירות 2018, מוטב להבין למה מחוז אורנג' כה חשוב עבור הרפובליקנים. הרי המפלגה זוכה לתמיכה אדירה במחוזות המזרחיים של קליפורניה, בהם מתגוררים הרבה פחות אנשים בהשוואה לערים כגון לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו וסן חוזה. אך אורנג' הפך למחוז הגדול והמשמעותי האחרון שבו המפלגה הרפובליקנית החזיקה.

לפני ארבעים שנה, בתחילת שנות ה-80, לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית מצאה כי 85% מתושבי המחוז היו לבנים. כיום, רק כ-70% הם לבנים (ולמעשה, רק 39.8% מגדירים את עצמם כלבנים שאינם היספאניים). השינויים הדמוגרפיים התעצמו ב-20 השנים האחרונות, וכיום כ-35% מהתושבים מגדירים את עצמם כהיספאניים, ואילו 21.7% הינם אמריקאים ממוצא אסייתי.

כאשר הגיעו בחירות האמצע ב-2018, הרפובליקנים הבינו שהם כנראה יאבדו מכוחם בקונגרס. תופעה זו מוכרת מבחירות האמצע בעבר, בעיקר כאשר המפלגה ששולטת בבית הלבן שולטת גם באחד מבתי הקונגרס. כך למשל, ב-2010 (בחירות האמצע הראשונות בקדנציה של הנשיא לשעבר אובמה) הרפובליקנים השיגו שליטה על בית הנבחרים.

ולמרות זאת, הרפובליקנים בוודאי לא ציפו למה שבסופו של דבר התרחש בערב הבחירות לפני שנתיים: ארבעה מתוך שישה מושבי הקונגרס שבהם הם החזיקו הפכו לכחולים, והמעוז הרפובליקני נמחק לחלוטין.

מחיקת המעוז הרפובליקני במחוז אורנג' החלה כבר ב-2016 (צילום: Getty Images)

במחוז הקונגרס ה-39 (העיר פולרטון וחלק קטן בעיר צ'ינו הילס), הרפובליקני המכהן אד רויס (שנבחר לקונגרס לראשונה ב-1993) החליט לפרוש, ופתח את הדלת לגיל סיסנרוס הדמוקרטי, שניצח את יאנג קים הרפובליקנית עם 51.6% מהקולות, לעומת 48.4%.

במחוז הקונגרס ה-45, ובו הערים ארוויין ואיסט אנהיים, הרפובליקנית המכהנת מימי וולטרס הצליחה לקבל רק 47.9% מהקולות, ונאלצה לפנות את מושבה לקייטי פורטר הדמוקרטית, שגרפה 52.1% מהקולות.

במחוז הקונגרס ה-48, שנחשב ל"סופר-שמרני" וכולל את קוסטה מסה, הנטינגטון ביץ' וניופורט ביץ', דיינה רורבאקר הרפובליקני הפסיד את מושבו להארלי רודה, שגרף 53.6% מהקולות לעומת 46.4%.

ובמחוז הקונגרס ה-49, שכולל את סן קלמנטה וסן חואן קפיסטרנו (וגם חלקים בצפון מחוז סן דייגו, לשמל אושנסייד), חברת הקונגרס דיאן הרקי קיבלה רק 43.6% מהקולות, והפסידה למייק לוין שקיבל 56.4% מהקולות.

מישל סטיל הובילה את תנועת ה"אנטי-מסכות" במחוז אורנג'. כעת היא מקווה שזה יסייע לה להיבחר לקונגרס (צילום: Shutterstock / ויקיקומנס)

מלבד המחוז ה-49, ניתן לראות ששלושת המירוצים האחרים הוכרעו בהפרשים יחסית קטנים, וזו נקודת האור הבודדת של הרפובליקנים. כעת, המפלגה מתכוונת להילחם בכל הכוח כדי להשיג את ארבעת המושבים בחזרה.

במחוז ה-48, שכאמור נחשב לשמרני ביותר בקליפורניה (ואחד השמרניים בכל ארצות הברית), הרפובליקנים מקווים שהתושבים שנמאס להם ממשבר הקורונה יצאו להצביע בהמוניהם. ראייה לכך ניתנה במועמדת שלהם למושב זה, מישל סטיל, שמכהנת כיום בחברה בוועדת המפקחים של מחוז אורנג'.

מעבר לכך שהיא מחזיקה בדעות ועמדות שתואמות את מפלגתה (למשל, היא מתנגדת לנישואים חד מיניים, וכאשר בתה הביעה תמיכה פומבית בנושא זה, היא שלחה אותה ללמוד באוניברסיטה נוצרית פרטית), סטיל היא גם אחד הקולות הבולטים בהתנגדות למגבלות הקורונה. היא סייעה לארגן את ההפגנות שנערכו נגד המושל הדמוקרטי גאווין ניוסאם, ומתוקף תפקידה כחברה בוועדת הפיקוח היא הצביעה נגד ההנחייה לחייב חבישת מסכות ע"י עובדים בחנויות ובבתי הספר.

הסקרים האחרונים מראים קרב צמוד בין סטיל לבין רודה, ושני המועמדים הצליחו לגייס סכומים דומים (5.2 מיליון דולר ו-5.7 מיליון דולר) בחודשים האחרונים. אך סטיל מקווה שההתנגדות הנחרצת שלה למגבלות הקורונה, ביחד עם דעותיה השמרניות, יצליחו לגשר על פער 20 אלף הקולות שבו רודה ניצח את רורבאקר לפני שנתיים.

בשאר מחוזות הקונגרס באורנג', הסקרים מצביעים על יתרון דמוקרטי קל, אך אם הם יצליחו "להפוך" לפחות שני מושבים, הרפובליקנים בוודאי ישמחו ויראו בכך כתשתית שעליה ניתן לבנות את פלטפורמת הבחירות הבאות, לקראת 2022.