ריק סקוט מגלה שבפלורידה, הגנת הסביבה היא עניין פרקטי מאד

ג'ון מוראן הוא צלם טבע בפלורידה, אולם לאחרונה הוא רואה את עצמו יותר כצלם פשע בפלורידה. ה-crime, הוא נוהג להתבדח במרירות, הוא הסליים.

חופשה במדינת השמש? (צילום: ג'ון מוראן)

מוראן מתעד את פריחת האצות הרעילות שמכסות את חצי-האי בחודשים האחרונים. את נגע העיסה הדביקה, עם מראה של גואקמולי זרחני, שפשה באגם אוקיצ'ובי וביובלים שבחוף המזרחי של המדינה לפני שהזדחל גם לנתיבי המים של החוף המערבי, כמו גם אצות "הגאות האדומה" שצבען כחלודה, אשר טבחו במיליוני דגים לאורך החופים הלבנים של החוף המערבי בטרם הופיעו בשבוע שעבר גם בחוף המזרחי.

לרוב נותן מוראן לטבע לדבר בתמונותיו - ממערבולת מסתחררת של אצות שנראית כמו גרסת הירוק-ניאון של "ליל כוכבים" של ואן-גוך, ועד תמונה של שני גברים בסירת דיג במפרץ סרסוטה, המביטים בגוויות של צלופחים ודגים המקיפות אותם בהבעה חתומה ומיואשת שמקנים לצילום איכות של ציור מופת מימי הרנסאנס.

אבל אחד הציורים הפופולריים ביותר של מוראן הוא הרבה פחות אמנותי. על אבוב ורוד שוכב גבר, רגליו מכוסות באצות דוחות. הפנים הם פוטושופ גס של ריק סקוט, מושל המדינה היוצא, עם בועת דיבור מעל ראשו: "בואו תיכנסו, המים בסדר גמור!".

סקוט, המנוע מלהתמודד על כהונה נוספת במעון המושל בטלהאסי, מתמודד על מושב בסנאט - ומוראן רוצה לוודא שהבוחרים יקשרו אותו עם הזיהום המגעיל שגורם לכלבלבים ולרוחצים לחלות, כופה על המצילים בחופים לחבוש מסכות גז ומסכן את כלכלת תיירות החופים שהיא המנוע של מדינת השמש.

מרק דגים בלתי אכיל, בריח בלתי נסבל (צילום: ג'ון מוראן)

סקוט היה מעדיף שמערכת הבחירות תתמקד בשיעור האבטלה הנמוך במדינה, בכך שיריבו נלסון, למרות 18 שנות בסנאט, אינו דמות משפיעה בקונגרס, או במנהיגות שהוא מפגין בטיפול באסונות כמו הוריקן מייקל - שהדף את האצות חזרה למפרץ טמפה, שהתכסה כתוצאה בעשרות אלפי דגי מולית מתים. אבל הוא מוצא שכמו הרוחצים בים, גם הוא אינו מסוגל לברוח מטינופת האצות - ומן השאלות על הקשר בין מדיניות הקלת הרגולציות הסביבתיות שלו לאסון שניחת על חופי המדינה המפורסמים.

מוראן הפך את הקשר של סקוט לנגע האצות למם, והגולשים ברשתות החברתיות הפכו אותו להשטאג: RedTideRick#. כתוצאה, למרות שהוא מנהל קמפיין אפקטיבי שמצליח לקצץ ביתרון המסורתי של הדמוקרטים בקרב קהילות היספאניות, המדגמים באתר ניתוח הסקרים 538 נותנים שוב לנלסון יתרון זעיר.

לאחרונה קטע סקוט מסע ברחבי המדינה באוטובוס הקמפיין שלו, לאחר שמפגינים שצעקו "רד טייד ריק" כפו עליו להימלט מאירוע בחירות במעוז הרפובליקני של העיר וניס בחוף המערבי של המדינה. באוגוסט הוא נמלט מקהל גדול בהרבה במהלך סיור פרטי בסירה לאורך נהר סיינט לוסי החנוק מאצות.

שלט בהפגנה נגד טיפול הרשויות בנגע האצות והרעלת מקורות המים, ביולי השנה בקלואיסטון שבפלורידה (צילום: ג'ון מוראן)

הנושא פוגע בסקוט עד כדי כך שהנשיא נחלץ לעזרתו בציוץ: "ריק סקוט נאבק ללא מנוח להשיג מימון לטפל בבעיית האצות באגם אוקיצ'ובי ... ביל נלסון לא עוזר בכלל!" סקוט הכריז על שני מצבי חירום נפרדים לטיפול בבעיה, והוא מזרים כסף לניקוי, ניסויים והלוואות לעסקים שנפגעו, אבל ברור לכל שהוא מנהל מלחמת מאסף בנושא. 

הסיבה: מאז נכנס לתפקידו, סקוט מרופף את התקנות (שאת חלקם העביר ממשל אובמה) שנועדו למנוע הזרמת שפכים המזינים את האצות. סקוט טוען שהגאות האדומה היא תופעה טבעית המוכרת עוד מהמאה ה-16, והוא צודק טכנית, אלא שהיקפה תלוי בחומרים המזינים שמוזרמים לחופים, ואלה גדלו מאד בתקופתו.

סקוט מאשים את נלסון שלא פעל להשגת מימון פדרלי לשיקום הסכרים הדולפים של אגם אוצ'יקובי. אולם האמת היא שסקוט חסם בגופו הקמת מאגרי מים שיקלו מאד את העומס על הסכרים, וזאת משום שהדבר היה מסב הפסד מסוים לבעלי בריתו בתעשיית הסוכר. ב-2016, לאחר התפרצות האצות הירוקות-כחולות הקודמת, נכנע סקוט והסכים לאשר הקמת מאגר קטן בהרבה מן המתוכנן מדרום לאגם.

מאז התמודד לראשונה לתפקיד המושל הציג עצמו סקוט כאיש של "משרות-משרות-משרות" ולא "טבע-טבע-טבע". אבל בפלורידה, יותר אולי מכל מדינה גדולה אחרת, הטבע הוא שמניע את שוק העבודה. אז נכון שההפרש הוא בתחום הטעות הסטטיסטית, שסקוט כבר ניצח יותר מפעם אחת על הקשקש במירוצים קשים, ושעדיין יש לו המון כסף משל עצמו שהוא מוכן להשקיע, ותורמים עם כיסים עמוקים. אבל ישנה אפשרות שבסוף לא הגל הכחול ולא היריב האפור-משהו הם שישימו קץ לקריירה הפוליטית של המושל היוצא, אלא אמא טבע.

* צילומיו של ג'ון מוראן מוצגים בתערוכה "קיץ הסליים" (Summer of Slime) במוזיאון פלורידה שבעיר גיינסוויל