האיש שהעז לעזוב את ארית'ה פרנקלין במזנון הצטרף ללהקה בשמיים

"יש פה שני לבנבנים בחוץ, לבושים כאילו הם סוחרי יהלומים חסידיים".
- מה זה??
"נראים כאילו הם מה-CIA או משהו".
- מה הם רוצים לאכול?
"הגבוה רוצה לחם לבן, טוסט, יבש בלי כלום".
- אלווד!
"והשני רוצה ארבעה עופות מטוגנים שלמים, וקוקה קולה".
- ג'ייק! שיט, האחים בלוז!

"תחשוב על מה שאתה עושה לי!"

אם לא זיהיתם, אז יש לכם חור רציני בהשכלה הקולנועית ואחרי שתסיימו לקרוא את הכתבה, לכו מיד לראות את יצירת המופת המוזיקלית והקומית "האחים בלוז". אם זיהיתם, זו כנראה היתה הפעם הראשונה בחיים (ומצב שהיחידה) שפגשתם את מאט "גיטאר" מרפי, המגלם בסרט את שותפה של ארית'ה פרנקלין לחיים ולניהול המזנון, שנוטש אותה כדי לחזור לדרכים ולבמות עם האחים העבריינים-אך-מוזיקליים, למרות ש"הם עוד חייבים לך כסף, טמבל!" ולמרות שהיא שרה לו שיחשוב טוב-טוב על מה שהוא עושה לה. פייר? מי שמסוגל להסתכל למלכה בעיניים אחרי נאום כזה, להוריד את הסינר בהפגנתיות ולצאת בעקבות החלום - חייב להיות בנאדם רציני, גם אם זה רק בסרט.

שמע, חשב - והלך לנגן עם החבר'ה.

מת'יו טיילר "מאט גיטאר" מרפי, שנולד ב-1929 במיסיסיפי, והלך לעולמו שלשום (שישי) בגיל 88, שבע הצלחות והישגים, לא קיבל את הכינוי המחייב במקרה. רשימת הענקים שהוא ניגן איתם, ושחייבים לו את הסאונד הסוחף, ההדוק והצלול בהקלטות שלהם מקיפה את רוב המי-ומי של עולם הבלוז והאר-אנד-בי. צ'אק ברי, מאדי ווטרס, האולין' וולף, אטה ג'יימס, אייק טרנר, בליינד ווילי דיקסון, סאני בוי וויליאמסון, נגן המפוחית הגדול ג'יימס קוטון - עם כולם חלק האיש הגדול עם השפם והחיוך הענקי במה והקלטות.

מרפי נולד כאמור במיסיסיפי, אך בינקותו עברה משפחתו לממפיס. כבר כבן-עשרה החל להתבלט בסצנת הבלוז הנחשבת של העיר, ועד מהרה עבר לשיקאגו, לשחק בליגה של הגדולים. בעיר הכתפיים הרחבות הוחתם הכישרון הצעיר ורחב-הכתפיים בחברת התקליטים האגדית-לימים "סטאקס", שם ניגן עם כל התותחים שהזכרנו לעיל ועוד רבים אחרים, שלרובכם לא יאמרו דבר אבל לחובבי התחום מעלים חיוך של הערכה עמוקה. ב-1963 ערכו רבים מענקי הבלוז האמריקאים סיבוב הופעות משותף באירופה (שם הם זכו ליותר הערכה בשיאם והרבה פחות גזענות מאשר בבית), ומרפי גנב את ההצגה עם קטע בשם "מאט'ס גיטאר בוגי".

בוגי הגיטרה של מאט. תקשיבו טוב, תשמעו השפעות שהובילו לביץ' בויז ואחרים.

כמו שקורה לרבים מדי מענקי המוזיקה השחורה, כדי להיות מפורסם בכל בית באמריקה הוא נזקק לזוג לבנים ש"יגלו אותו". לזוג הלבנבנים במקרה הזה קראו דן אקרויד וג'ון בלושי, שגילמו את "הגבוה והשני" שלבושים כמו חרדים ורוצים אוכל מוזר ולקחת לארית'ה את הגבר שלה, למה הם במשימה מאלוהים. 

השניים, שהיו כוכבי סדרת המערכונים "סאטרדיי נייט לייב", אז בת שנים ספורות בלבד ועדיין הדבר הלוהט ביותר על המסך, הקימו יחד להקת בלוז לאחר שדווקא אקרויד הקנדי גילה לבלושי, יליד עיר הרוחות עתירת הבלוז, את קסמי הז'אנר בליווי המלים "ג'ון, אתה משיקאגו - איך אתה יכול לא לאהוב בלוז?!"

ב-1978, במהלך הרכבת הלהקה (שהחלה כמערכון חוזר בתוכנית הטלוויזיה) ראו השניים את מרפי מנגן במועדון בניו יורק והבינו מיד: זה בדיוק, אבל בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי שלהקת הבלוז המומצאת שלנו תישמע כמו הדבר האמיתי. הבחירה היתה כה מוצלחת שהלהקה קמה לתחייה מהסט של המערכון והחלה להופיע בפני אולמות מפוצצים בכל רחבי ארה"ב.

מרפי הספיק להקליט עם הלהקה שלושה אלבומים טרם מותו הטראגי בטרם-עת של בלושי: "בריפקייס פול אוף בלוז" מ-1978, פסקול הסרט "האחים בלוז" מ-1980 ו"מייד אין אמריקה" מ-1982. הלהקה המשיכה לפעול, אגב, בלי בלושי אבל עם אקרויד והרכב משתנה של נגנים שבו מרפי היה אחד הדברים הקבועים היחידים, מלבד רמתם הגבוהה בהתאם של מי שזכו לנגן איתו. מרפי המשיך לנגן עם האחים בלוז עד שנות ה-2000 המוקדמות ובהרכבים שונים ומשונים ממש עד השנים האחרונות. אחת מהופעותיו האחרונות הזכורות היתה בפסטיבל "קרוסרודס" של אריק קלפטון במדיסון סקוור גארדן במנהטן, ב-2013.

עם האחים בלוז המקוריים, ג'ולייט ג'ייק (ג'ון בלושי) ואלווד (דן אקרויד)

השבוע, כאמור, נגמרה המנגינה. טרם התפרסמה סיבת המוות, אבל בגיל 88, אחרי קריירה מפוארת לתוך שנות השמונים לחייו, שלוותה תמיד בחיוך חם וענקי, לא נותר אלא לומר שני דברים - הלוואי על כולנו, ונוח על משכבך בשלום, מאט גיטאר מרפי. תודה על הבלוז.