זהו מספר שהמפלגה לא הגיעה אליו מאז 1992, השנה שבה נבחר ביל קלינטון לנשיאות ארצות הברית.
הניצחון הזה אינו רק הישג סטטיסטי. הוא מסמן שינוי עמוק במפת הכוח הפוליטית של אמריקה, ומעניק לדמוקרטים יכולת משמעותית לקבוע את סדר היום בקונגרס במהלך השנתיים האחרונות של כהונת טראמפ.
האקים ג'פריס, מנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים, חגג את ההישג ברשתות החברתיות במילה אחת: "בום".
אבל מאחורי החגיגה מסתתרת מציאות פוליטית מסובכת. הדמוקרטים אמנם השיגו רוב גדול, אך כעת הם יצטרכו להוכיח שהם מסוגלים להשתמש בו. המפלגה כוללת מחוקקים מתונים, פרוגרסיבים, סוציאליסטים דמוקרטים ותומכים מסורתיים בישראל. כולם יצטרכו לפעול במסגרת אחת, בזמן שהנשיא הרפובליקני עדיין מחזיק בסמכויות נרחבות, ובראשן זכות הווטו.
הסיפור של צפון קרוליינה ממחיש בצורה יוצאת דופן את גודל המהפך.
בשנת 2024 התמודד האברד מול פוקס במחוז הקונגרס החמישי במדינה והובס בפער גדול. פוקס, שהייתה אז כבר כמעט עשרים שנה בבית הנבחרים, נחשבה לאחת הדמויות היציבות ביותר במפלגה הרפובליקנית.
המחוז שלה הוגדר רפובליקני מובהק, וההערכה המקובלת הייתה שהסיכוי להחלפת המפלגה המייצגת אותו קטן מאוד.
אלא שהאברד החליט להתמודד שוב.

הניצחון של הבארד בצפון קרוליינה אינו רק הישג סטטיסטי. הוא מסמן שינוי עמוק במפת הכוח הפוליטית של אמריקה, ומעניק לדמוקרטים יכולת משמעותית לקבוע את סדר היום בקונגרס במהלך השנתיים האחרונות של כהונת טראמפ.
במשך עשרות שנים עבד כעיתונאי בעיתון מקומי, Wilkes Journal-Patriot, שהקים סבו. הוא לא הגיע למרוץ עם פרסום ארצי או עם מעמד של כוכב פוליטי. מולו עמדה פוקס, בת 83, שנבחרה לראשונה לקונגרס בשנת 2004 והפכה לאחת המחוקקות הרפובליקניות הבולטות בוושינגטון.
ביום הבחירות, 3 בנובמבר, התברר שהמרוץ צמוד הרבה יותר מהצפוי. פער הקולות היה כה קטן שנדרשה ספירה חוזרת.
בסיום ההליך הוביל האברד ב־330 קולות בלבד מתוך כ־287 אלף קולות שהוטלו.
פער זעיר, אבל תוצאה פוליטית עצומה.
פוקס הודתה בהפסדה ביום ראשון ובירכה את יריבה. בכך הסתיימה אחת ההפתעות הגדולות של בחירות האמצע.
הניצחון של האברד היה המושב ה־258 של הדמוקרטים, לאחר שהמפלגה כבר הצליחה להפוך עשרות מחוזות שהוחזקו בידי רפובליקנים.
לפי AP, נכון ליום ראשון כבר העבירו הדמוקרטים לידיהם 44 מושבים שהיו בשליטה רפובליקנית, ארבעה יותר מ־40 המושבים שבהם זכו בבחירות האמצע של 2018, בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ.
בספירת המושבים המעודכנת ל־22 בנובמבר עמדו הדמוקרטים על 258 מושבים בבית הנבחרים, לעומת 173 לרפובליקנים, כאשר ארבעה מרוצים נוספים טרם הוכרעו.
גם בסנאט חל מהפך. המאזן המסתמן לקונגרס החדש הוא 56 מושבים לגוש הדמוקרטי, כולל עצמאיים המשתייכים אליו, מול 44 לרפובליקנים.
כך מגיע טראמפ למחצית השנייה של כהונתו מול קונגרס שבו לשתי המפלגות יש סדרי יום שונים מאוד.
המספרים האלה משמעותיים במיוחד כאשר מביאים בחשבון את ההיסטוריה.
בבחירות 2008, שבהן ניצח ברק אובמה במרוץ לנשיאות, זכו הדמוקרטים ב־257 מושבים בבית הנבחרים. כעת הם עברו גם את ההישג הזה.
המפלגה הרפובליקנית, מנגד, לא הצליחה להגיע לרוב המתקרב בהיקפו ל־258 מושבים במהלך המאה הנוכחית.
מדוע אמריקה הצביעה כך?
הסבר מרכזי נמצא בכיס של הבוחר.
לאורך מערכת הבחירות הפך יוקר המחיה לנושא מרכזי. מחירי המזון, הדיור, הביטוח והדלק העסיקו משפחות רבות, והדמוקרטים הציגו את הנשיא והמפלגה הרפובליקנית כאחראים לכך שההבטחות לשיפור מצבם הכלכלי של האמריקאים לא התממשו.
למצוקה הכלכלית הצטרפה המלחמה באיראן, שהחלה בפברואר השנה וגרמה לטלטלה בשוקי האנרגיה.
מחירי הדלק הגבוהים והוויכוח על עלות המעורבות הצבאית האמריקאית הפכו את המלחמה לנושא מרכזי במערכת הבחירות.
ג'פריס ואנשי מפלגתו הצליחו לחבר בין שני הנושאים. הם טענו כי הממשל מוציא סכומי עתק על מלחמה במזרח התיכון, בשעה שמשפחות אמריקאיות מתקשות לעמוד בהוצאות היומיום.
הרפובליקנים, מצדם, הגנו על מדיניות הממשל בתחומי הביטחון והכלכלה, אך תוצאות הבחירות הצביעו על אובדן תמיכה משמעותי גם במחוזות שנחשבו בטוחים עבורם.
סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס הודה לאחר הבחירות כי המלחמה באיראן וההתייקרויות היו בין הגורמים שפגעו במפלגתו.
השאלה הגדולה עכשיו היא מה יעשו הדמוקרטים עם הכוח החדש שקיבלו.
ג'פריס הצהיר שהמפלגה תתמקד בהחזרת הטבות המס הקשורות לביטוחי הבריאות במסגרת Obamacare, בביטול קיצוצים בתוכנית Medicaid, בביקורת על המכסים שהטיל טראמפ ובניסיון לצמצם את המעורבות הצבאית באיראן.
אבל המאבק אינו צפוי להתנהל רק סביב חוקים.
שליטה בוועדות בית הנבחרים והסנאט מאפשרת לדמוקרטים לזמן בכירי ממשל לשימועים, לדרוש מסמכים, לקיים חקירות ולבחון החלטות שהתקבלו בשנתיים הראשונות של כהונת טראמפ.
משרדי ממשלה, תוכניות הגירה, תקציבים ביטחוניים והחלטות מדיניות עשויים כולם לעמוד תחת פיקוח מוגבר.
ובכל זאת, הרוב החדש אינו מעניק לדמוקרטים שליטה מלאה בוושינגטון. טראמפ נשאר נשיא, והוא רשאי להטיל וטו על חקיקה שתגיע לשולחנו. כדי לעקוף וטו נשיאותי נדרש רוב של שני שלישים בשני בתי הקונגרס, רוב שאינו נמצא בידי הדמוקרטים לבדם.
במילים אחרות, הם יכולים לקדם חקיקה, להפעיל לחץ ולחייב דיון ציבורי, אך לא בהכרח לכפות על הבית הלבן לקבל את עמדתם.
מבחינת ישראל, השינוי הפוליטי עשוי להיות משמעותי במיוחד.
במשך עשרות שנים נשענה מערכת היחסים הביטחונית בין ירושלים לוושינגטון על תמיכה רחבה של שתי המפלגות. דמוקרטים ורפובליקנים נחלקו בנושאים רבים, אך בדרך כלל הסכימו על חשיבות הברית עם ישראל.
בשנים האחרונות התמונה השתנתה.
המלחמה בעזה, הביקורת על ממשלת בנימין נתניהו והמלחמה האמריקאית־ישראלית באיראן העמיקו את המחלוקות, במיוחד בקרב הדור הצעיר והאגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית.
במערכת הבחירות האחרונה התמודדו מועמדים דמוקרטים רבים על בסיס התנגדות להמשך המלחמה באיראן, וחלקם גם קראו לצמצם או להתנות את הסיוע הצבאי לישראל.
הגישה הזאת אינה משותפת לכל המחוקקים הדמוקרטים. יש במפלגה גם קבוצה גדולה של תומכי ישראל, ובהם מחוקקים הזוכים לתמיכת ארגונים פרו־ישראליים.
אבל המחלוקת כבר אינה מתקיימת רק בשוליים.
בספטמבר תמכו 46 מתוך 47 חברי הסיעה הדמוקרטית בסנאט בהחלטה שדרשה מהממשל האמריקאי להגיש דיווח על אלימות מתנחלים נגד פלסטינים ביהודה ושומרון.
ההצעה נבלמה בידי הרפובליקנים, אך ההצבעה המחישה את השינוי בעמדות הדמוקרטים.
הסנאטור כריס ואן הולן ממרילנד, מהמבקרים הבולטים של מדיניות ממשלת ישראל, אמר לרויטרס כי על ארצות הברית ליישם את חוקיה באופן אחיד כלפי מדינות המקבלות סיוע אמריקאי.
"לא צריך להיות חריג ישראלי", אמר.
ואן הולן תומך בהתניית חלק מהסיוע הצבאי בדרישות הנוגעות לזכויות אדם. הוא גם מתמודד כעת מול צ'אק שומר, המנהיג היהודי של הדמוקרטים בסנאט, על הנהגת המפלגה בבית העליון.
זהו אחד הביטויים הבולטים למאבק המתנהל בתוך המפלגה סביב ישראל, והוא צפוי להימשך גם לאחר כינוס הקונגרס החדש.
אבל ההתפתחות החשובה ביותר לישראל מגיעה דווקא מג'פריס.
האיש שעשוי להתמנות בינואר ליו"ר בית הנבחרים הראשון ממוצא אפרו־אמריקאי בהיסטוריה אינו נחשב למתנגד מסורתי של ישראל.
להפך: לאורך שנותיו בקונגרס הוא הגן בעקביות על היחסים בין המדינות ותמך בביטחונה של ישראל.
עם זאת, בסוף השבוע הוא הציג תוכנית שעשויה להוביל לעימות ישיר עם ממשלת ישראל.
בריאיון לניו יורק טיימס אמר ג'פריס כי הוא מעוניין לקדם כבר במאה הימים הראשונים של הקונגרס החדש את חוק West Bank Settler Violence Protection and Prevention Act, שנועד להטיל סנקציות על מתנחלים המעורבים באלימות.
ההצעה מבקשת להחזיר למסגרת חוקית צעדים שנקט ממשל ג'ו ביידן ושבוטלו לאחר חזרתו של טראמפ לבית הלבן.
לפי הפרסומים, להצעה הצטרפו 174 מחוקקים דמוקרטים עוד במהלך הקונגרס היוצא.
ג'פריס הבהיר כי הוא רואה בחקיקה הזאת צעד משמעותי לשינוי המציאות ביהודה ושומרון ולקידום פתרון שתי המדינות.
עם זאת, הוא נמנע בשלב זה מהתחייבות לתמוך בהצעות המבקשות לעצור מכירות של כלי נשק מסוימים לישראל.
לדבריו, הנושא מחייב דיון בתוך הסיעה הדמוקרטית.
ההבחנה הזאת חשובה. ג'פריס מנסה להתמודד עם דרישות האגף הפרוגרסיבי, אך גם לשמור על תמיכתם של מחוקקים דמוקרטים הרואים בברית הביטחונית עם ישראל אינטרס אמריקאי מרכזי.
מבחינת ישראל, מדובר באתגר מסוג חדש: לא רק נשיא אמריקאי המבקר החלטות של הממשלה בירושלים, אלא גם הנהגה בקונגרס שבכוחה לקדם חקיקה, לקיים שימועים ולדרוש מידע על השימוש בנשק ובסיוע אמריקאי.
מנגד, גם בתוך המפלגה הרפובליקנית נשמעים קולות המבקשים לבחון מחדש את היקף המעורבות האמריקאית במזרח התיכון.
טראמפ עצמו הודיע לאחר הבחירות על כוונה לסיים את הסיוע הביטחוני השנתי לישראל, אך היישום המשפטי והתקציבי של הודעתו עדיין אינו ברור.
המשמעות היא שהוויכוח על ישראל אינו מחולק עוד באופן פשוט בין מפלגה אחת שתומכת בה לבין מפלגה אחרת שמתנגדת לה.
הוא הפך לחלק מדיון רחב יותר על תפקידה של ארצות הברית בעולם, על מחירי המלחמות ועל השימוש בכספי משלמי המסים האמריקאים.
בינתיים, ג'פריס עומד גם בפני אתגר פנימי שאינו קשור לישראל בלבד.
הרוב הגדול שזכו בו הדמוקרטים מעניק לו גמישות רבה יותר בהצבעות. הוא יוכל להרשות לעצמו לאבד את תמיכתם של כמה מחוקקים פרוגרסיבים ועדיין להעביר החלטות בבית הנבחרים.
אבל דווקא החופש הזה עלול להחריף את העימותים בתוך המפלגה. פעילים מהשמאל מצפים לשינוי עמוק במדיניות הכלכלית והביטחונית, בעוד שמחוקקים מתונים שנבחרו במחוזות רפובליקניים לשעבר עשויים להתנגד לצעדים הנתפסים כקיצוניים.
אלה יהיו המחלוקות שג'פריס יצטרך לנהל כאשר הקונגרס החדש יתכנס ב־3 בינואר 2027.
עד אז ימשיכו טראמפ והקונגרס היוצא לנהל את ענייני המדינה, אך תוצאות הבחירות כבר שינו את החשבון הפוליטי בוושינגטון.
הניצחון של צ'אק האברד בצפון קרוליינה, בהפרש של 330 קולות בלבד, הפך לסמל של מהפך לאומי. מחוז שנחשב במשך שנים למעוז רפובליקני עבר לדמוקרטים, והמפלגה הגיעה לרוב שלא נראה מאז ראשית שנות התשעים.
עבור הדמוקרטים זהו רגע של ניצחון. עבור טראמפ זהו אתגר פוליטי משמעותי בשנתיים שנותרו לכהונתו.
ועבור ישראל, השאלה כבר אינה רק מי יישב בבית הלבן. היא גם מי יקבע את סדר היום בגבעת הקפיטול, מה ידרוש בתמורה להמשך הסיוע האמריקאי, והאם הברית שהייתה במשך עשרות שנים כמעט מובנת מאליה תיכנס לעידן חדש של תנאים, מגבלות ומאבקים פוליטיים.