המקרה התרחש בינואר 2024, אך חזר לכותרות ב-17 בנובמבר 2026, בעקבות הודעת המרכז הלאומי להגנה משפטית על יהודים בארצות הברית, בסיוע ארגון סטנדווית'אס, על ההליך המשפטי המתנהל נגד האיש שלטענת כץ תקף אותו. התביעה האזרחית הוגשה לבית המשפט הפדרלי במחוז הדרומי של ניו יורק ב-2 בספטמבר, וכתב תביעה מתוקן הוגש ב-26 באוקטובר.
האירוע התרחש ב-28 בינואר 2024, מעט אחרי חצות, מחוץ למסעדת "הסלון" ברחוב העשירי 735 במנהטן. מדובר במסעדה הישראלית של השף אייל שני, שהפכה לאחד המקומות המזוהים עם המטבח והתרבות הישראליים בניו יורק.

מסעדת "הסלון" במנהטן. לפי תביעה שהוגשה לבית המשפט הפדרלי, יהודי הותקף מחוץ למסעדה בינואר 2024 לאחר שקרא "עם ישראל חי".
לפי כתב התביעה, כץ עמד על המדרכה עם כמה מחבריו היהודים. מחוץ למסעדה התנוסס דגל ישראל, ואחד החברים ענד שרשרת שעליה הופיעה המילה העברית "חי". האווירה הייתה רגילה לחלוטין, עד ששני גברים שלא היו חלק מהחבורה ניגשו אליהם.
השניים, סמי ביבוביץ' ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה, שאלו אם מדובר במסעדה ישראלית. אחד מחבריו של כץ השיב בחיוב. לטענת התביעה, התשובה הובילה מיד לשורת הערות עוינות ופוגעניות כלפי יהודים, ישראלים ומדינת ישראל.
בתוך זמן קצר התפתח ויכוח קולני בין אחד החברים לבין שני הגברים. כץ, שעמד במרחק של כמה צעדים מהם, הבחין שהעימות מתחמם והתקרב לחברו. על פי גרסתו, הוא הניח את זרועו סביב חברו וביקש ממנו בשקט לעזוב את המקום, כדי להביא לסיום העימות לפני שיהפוך לאלים.
אלא שהניסיון להרגיע את הרוחות לא הצליח.
לטענת כץ, ביבוביץ' הפנה לעברו הערות עוינות, והוא השיב בקריאה "עם ישראל חי". מיד לאחר מכן, כך נטען, התקדם ביבוביץ' לעברו והיכה אותו בעוצמה בפניו באגרוף קמוץ, ללא כל התגרות פיזית מצד כץ.
המכה הפילה את כץ על המדרכה. הוא איבד את הכרתו ודימם מפניו. אחד מחבריו התקשר למוקד החירום, וצוותי ההצלה שהגיעו למקום פינו אותו לבית החולים.
שם התברר היקף הפציעות. לפי כתב התביעה, הרופאים אבחנו שברים בעצמות האף, חתכים בפנים וזעזוע מוח חמור. אלא שעבור כץ, הפגיעה לא הסתיימה עם שחרורו מבית החולים.
בהמשך אובחן, לטענתו, כסובל מתסמונת שלאחר זעזוע מוח, המתבטאת בין היתר בכאבי ראש, הפרעות שינה, בעיות ראייה, עייפות, קשיי ריכוז והפרעות בדיבור. התביעה מתארת גם פגיעה עצבית באזור הצוואר ונזקים נפשיים, ובהם תסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית.
לפי עורכי דינו, מאז התקיפה עבר כץ טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפולי ראייה, טיפולי דיבור וטיפול נפשי. במהלך תקופת הטיפול נרשמו לו לפחות 15 תרופות שונות, וחלקן עדיין משמשות אותו.
יותר משנתיים וחצי לאחר אותו לילה במנהטן, הוא טוען כי ההשלכות ממשיכות להשפיע על תפקודו ועל איכות חייו.
התביעה החדשה אינה עוסקת רק בשאלה מי נתן את האגרוף. היא מבקשת לקבוע גם מדוע בוצעה התקיפה, והאם מדובר באלימות שהונעה משנאה כלפי יהודים.
המרכז הלאומי להגנה משפטית על יהודים טוען כי התקיפה התרחשה בשל זהותו היהודית של כץ, מוצאו האתני והקשר שהביע לישראל. לטענת עורכי הדין, רצף האירועים - החל מהשאלה אם המסעדה ישראלית, דרך ההערות העוינות וכלה באגרוף שהגיע מיד לאחר הקריאה בעברית - מלמד על מניע אנטישמי.
בכתב התביעה נטען כי אלמלא העוינות כלפי זהותו היהודית של כץ, התקיפה כלל לא הייתה מתרחשת.
עורכי הדין מסתמכים על הוראות חוק פדרליות ועל חוקי מדינת ניו יורק והעיר ניו יורק, המעניקים הגנה מפני אפליה, הפחדה ואלימות על רקע גזע, מוצא וזהות אתנית. לצד הטענה להפרת זכויות אזרח, התביעה כוללת גם עילות הנוגעות לתקיפה עצמה.
כץ דורש פיצויים בגין הפגיעות שנגרמו לו, פיצויים עונשיים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. הוא מבקש שהתיק יישמע בפני חבר מושבעים.
לפי הדיווח של סוכנות הידיעות היהודית JNS, נגד ביבוביץ' כבר התנהל הליך פלילי בעקבות התקרית, שהסתיים בתוך שנה ממועד האירוע. עם זאת, כתב התביעה אינו מפרט כיצד הסתיים ההליך הפלילי, ולכן אין בשלב זה בסיס לקבוע כי הורשע בתקיפה אנטישמית או בפשע שנאה.
זוהי הבחנה משמעותית: התביעה האזרחית מציגה את טענותיו של כץ, אך בית המשפט עדיין לא הכריע באחריותו של הנתבע במסגרת ההליך הנוכחי.
עורך הדין אלן שיינר, המייצג את כץ מטעם המרכז הלאומי להגנה משפטית על יהודים, אמר ל-JNS כי חשוב למצות את הדין במקרים שבהם יהודים נפגעים לכאורה בשל עוינות אנטישמית.
לדבריו, קיימת לעיתים בניו יורק תחושה שיהודים הפכו למטרה שמותר לפגוע בה. הוא הדגיש כי אין כל היתר חוקי לאלימות כזאת, וכי גם כאשר ההליך הפלילי אינו מספק בעיני הנפגע מענה הולם, החוק האזרחי מאפשר לדרוש אחריות ופיצויים.
יעל לרמן, מנהלת המחלקה המשפטית על שם סיידוף בארגון סטנדווית'אס, הסבירה כי הארגון מסייע לנפגעי אלימות אנטישמית להשתמש בבתי המשפט האזרחיים כדי לדרוש צדק. לדבריה, נפגעים אינם מקבלים תמיד את המענה שהם מבקשים בהליכים פליליים, ולכן חשוב שתעמוד בפניהם גם האפשרות לתבוע את מי שפגע בהם.
הפרשה מעלה מחדש שאלות המעסיקות יהודים וישראלים בניו יורק מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023: עד כמה ניתן להפגין זהות יהודית וישראלית במרחב הציבורי בלי לחשוש מעימותים? האם דגל ישראל מחוץ למסעדה או שרשרת עם מילה בעברית עלולים להפוך אנשים למטרה?
במקרה של כץ, לפי התביעה, הוא כלל לא היה האדם שהחל בוויכוח. להפך: הוא טוען שניגש לחברו כדי לשכנע אותו לעזוב את המקום. רק לאחר שהופנו אליו אמירות עוינות, השיב בקריאה "עם ישראל חי".
כעת יהיה על בית המשפט לבחון את הראיות, לשמוע את עמדת הנתבע ולהכריע אם התקיפה אכן הייתה ממניע אנטישמי ואם כץ זכאי לפיצויים.
עבור עורכי דינו, התביעה נועדה להעביר מסר החורג הרבה מעבר לפיצוי הכספי: יהודי שעומד על מדרכה בניו יורק, ליד מסעדה ישראלית, אינו אמור לחשוש שקריאה בעברית תסתיים באגרוף בפניו ובשנים של טיפולים רפואיים.
ועבור משה כץ, שלטענתו ממשיך לשאת על גופו ובנפשו את תוצאות אותו לילה, מדובר בניסיון להשיג צדק כמעט שלוש שנים לאחר ששלוש מילים בעברית הפכו, לדבריו, לרגע ששינה את חייו.