על פי דיווח שפרסם הניו יורק טיימס ביום שלישי, 17 בנובמבר, גורמים אמריקאים, אירופים ואיראנים מתארים שינוי ממשי בגישתה של טהרן למשא ומתן. מנהיגי איראן מאמינים שהמפלה שספגו הרפובליקנים בבחירות ב-3 בנובמבר הייתה במידה רבה הצבעת אי אמון בדרך שבה ניהל טראמפ את המלחמה. המסקנה מבחינתם פשוטה: אם הציבור האמריקאי מאבד סבלנות, אין סיבה שאיראן תמהר לוותר דווקא עכשיו.
החגיגות בתקשורת האיראנית לא הותירו מקום רב לספק. כלי תקשורת המזוהים עם המשטר הציגו את תוצאות הבחירות כסימן להיחלשותו של טראמפ וכהוכחה לכך שהמלחמה גובה ממנו מחיר פוליטי כבד. העיתון הרפורמיסטי סאזנדגי אף בחר בכותרת "סיוטו של טראמפ". מבחינת טהרן, ההישג המשמעותי ביותר אינו מספר המושבים שהפסידו הרפובליקנים, אלא העובדה שבינואר הקרוב יעבור הקונגרס לשליטת הדמוקרטים בשני בתיו.
המשמעות היא שטראמפ ייאלץ להתמודד בשנתיים שנותרו לכהונתו עם קונגרס עוין, ביקורת מוגברת על המלחמה ויכולת מצומצמת יותר לקדם את סדר היום שלו. באיראן מעריכים שהשילוב הזה יגביר את הלחץ על הבית הלבן להגיע להסדר, ואולי אפילו להסכים לתנאים שבעבר נחשבו בלתי מתקבלים על הדעת.

החגיגות בתקשורת האיראנית לא הותירו מקום רב לספק. כלי תקשורת המזוהים עם המשטר הציגו את תוצאות הבחירות כסימן להיחלשותו של טראמפ וכהוכחה לכך שהמלחמה גובה ממנו מחיר פוליטי כבד. העיתון הרפורמיסטי סאזנדגי אף בחר בכותרת "סיוטו של טראמפ". מבחינת טהרן, ההישג המשמעותי ביותר אינו מספר המושבים שהפסידו הרפובליקנים, אלא העובדה שבינואר הקרוב יעבור הקונגרס לשליטת הדמוקרטים בשני בתיו.
חבר הקונגרס הדמוקרטי ג'ים הימס, שצפוי לעמוד בראש ועדת המודיעין של בית הנבחרים בקונגרס הבא, סבור שהאיראנים מבינים היטב את המצב הפוליטי החדש. לדבריו, המשטר בטהרן מרגיש כעת חזק מבחינה אסטרטגית מול ממשל טראמפ יותר מאשר בתקופות קודמות. אבל הימס מזהיר מפני פרשנות פשטנית של התמונה: הלחץ הצבאי והסנקציות האמריקאיות גרמו לאיראן נזק כלכלי כבד, והמשטר עלול להגיב מתוך תחושת מצוקה לא פחות מאשר מתוך ביטחון עצמי.
הוא השווה את איראן לחיה לכודה. מצד אחד, המצוקה עשויה לדחוף אותה לעסקה שתאפשר לה להיחלץ מהמשבר. מצד שני, אותה מצוקה עלולה לגרום לה לפעול בדרכים מסוכנות ובלתי צפויות. החשש בוושינגטון הוא שמנהיגי איראן יפרשו את הפסדו הפוליטי של טראמפ כחולשה צבאית, ויעשו טעות בחישוב תגובתה האפשרית של ארצות הברית.
למעשה, האסטרטגיה האיראנית החלה להתגבש עוד לפני הבחירות. באוקטובר דיווחה סוכנות רויטרס, בהסתמך על בכירים איראנים, כי טהרן מאריכה במכוון את המשא ומתן כדי להחליש את טראמפ לקראת ההצבעה. האיראנים ידעו שמחירי הדלק, הפגיעה במסחר והמשך המלחמה מעיקים על הציבור האמריקאי, וקיוו שהזמן יפעל לטובתם.
אלא שהמציאות לאחר הבחירות מורכבת יותר. ביום חמישי, 12 בנובמבר, הודיע טראמפ במפתיע שהוא מסיט את סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס מהמשא ומתן עם איראן. ואנס, שנחשב לאחד הקולות הזהירים יותר בממשל בכל הקשור להתערבות צבאית במזרח התיכון, מילא תפקיד מרכזי בניסיונות לחדש את השיחות. כעת הורה לו טראמפ להתמקד בחקירת טענות להונאות ולשחיתות במדינות ובערים הנשלטות בידי דמוקרטים.
"אנחנו לא צריכים עסקה עם איראן", הכריז הנשיא ברשת החברתית שלו. המסר היה חד, אבל גם עורר שאלות. האם טראמפ באמת מתכוון לזנוח את המסלול הדיפלומטי, או שהוא מנסה להוכיח לאיראנים שהפסדו בבחירות לא הפך אותו לנשיא שאפשר להכתיב לו תנאים?
מבחינת טהרן, הרחקתו של ואנס היא עוד סימן לחוסר היציבות במדיניות האמריקאית. מצד אחד, האיש שניהל את השיחות נשלח לטפל בענייני פנים. מצד שני, טראמפ ממשיך להחזיק בכוח צבאי משמעותי באזור, ואינו שולל בהכרח חידוש של התקיפות. ההימור האיראני נשען על ההנחה שהנשיא אינו מעוניין לשלם מחיר פוליטי נוסף על הסלמה, אך אין ודאות שההנחה הזאת נכונה.
בלב העימות נמצא מצר הורמוז, אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם. לפני פרוץ המלחמה ב-28 בפברואר עבר דרך המצר כחמישית מצריכת הנפט העולמית, לצד כמויות גדולות של גז טבעי נוזלי. השיבושים בתנועה הימית הפכו אותו למנוף הלחץ העיקרי של איראן על ארצות הברית ועל הכלכלה העולמית.
טהרן מציבה תנאים לפתיחת המצר מחדש, ובהם הקלות בסנקציות על יצוא הנפט שלה, שחרור נכסים איראניים מוקפאים והסדרים ביטחוניים שיצמצמו את החשש מחידוש המתקפות נגדה. שר החוץ עבאס עראקצ'י מקיים מגעים עם מדינות מתווכות, ובהן קטר, פקיסטן ועומאן, בניסיון לקדם נוסחה שתאפשר את חידוש התנועה הימית ואת המשא ומתן עם וושינגטון.
אלא שבינתיים הפערים בין הצדדים נותרים עמוקים. ארצות הברית דורשת ביטחון לחופש השיט והפסקת התקיפות, בעוד איראן מבקשת ערבויות והקלות משמעותיות לפני שתוותר על אחד מקלפי המיקוח החזקים ביותר שנותרו בידיה.
ההשפעה הכלכלית של הקיפאון חורגת הרבה מעבר למפרץ הפרסי. מחירי האנרגיה הגבוהים פוגעים בצרכנים האמריקאים בתחנות הדלק, בעלויות ההובלה ובמחירי מוצרים ושירותים. טראמפ, שהבטיח הישגים כלכליים מהירים וסיום של מלחמות ממושכות, מוצא את עצמו מתמודד עם מלחמה הנמשכת כבר כמעט תשעה חודשים ועם קונגרס עתידי שבו לא תהיה למפלגתו שליטה.
אבל החשש המרכזי במערכת הביטחון האמריקאית אינו מסתכם במחירי הנפט. על פי הדיווחים, באיראן נשקלות אפשרויות להסלמת הלחץ במצר הורמוז, לרבות פגיעה נוספת במכליות ובספינות שאינן מצייתות לדרישות האיראניות. מהלך כזה עלול לגרור תגובה צבאית אמריקאית ולהחזיר את האזור למעגל תקיפות רחב.
מעל המשבר מרחפת גם הסוגיה הגרעינית. מאז מותו של המנהיג העליון עלי חמינאי בתחילת המלחמה ועליית בנו מוג'תבא לשלטון, גבר הדיון באיראן על האפשרות לשנות את מדיניותה הגרעינית. דיווחים מודיעיניים הצביעו על גישות תקיפות יותר בקרב חלק מההנהגה, אך אין בכך הוכחה שהתקבלה החלטה לייצר נשק גרעיני. מבחינת ארצות הברית וישראל, האפשרות שהמשטר ינסה להשיג הרתעה גרעינית בעקבות המלחמה היא אחד התרחישים המדאיגים ביותר.
גם בישראל עוקבים בדריכות אחר השינוי במאזן הלחצים. הבחירות לכנסת שנערכו ב-27 באוקטובר הותירו את בנימין נתניהו ללא רוב פרלמנטרי, אך גם את יריביו ללא רוב ברור להקמת ממשלה. המשבר הפוליטי בישראל מוסיף ממד של אי ודאות לשאלה כיצד תגיב ירושלים אם איראן תחריף את פעולותיה.
כעת ניצבות מול טהרן שתי אפשרויות. האחת היא לנצל את ההישג הפוליטי שהיא מייחסת לעצמה כדי להגיע להסכם בתנאים משופרים. השנייה היא להמשיך להפעיל לחץ, מתוך אמונה שטראמפ לא יוכל להרשות לעצמו עוד מלחמה יקרה וממושכת.
אלא שבהימור הזה טמון גם סיכון עצום. נשיא שספג מפלה בבחירות עשוי אמנם לחפש דרך לסיים מלחמה לא פופולרית, אבל הוא עשוי גם להחליט שאין לו עוד סיבה להמתין או להתחשב בשיקולים אלקטורליים מיידיים.
בטהרן חוגגים את מה שהם מכנים תחילת נפילתו של טראמפ. השאלה היא אם הם מזהים נכון את חולשתו, או שמא הם עומדים לגלות שנשיא אמריקאי שהפסיד את הקונגרס עדיין מחזיק בכוח להנחית עליהם מכה קשה הרבה יותר.