הפרויקט כולל את החלפת גשר ג'ון האריס, המכונה גם הגשר הדרומי, הנושא את כביש מספר 83 מעל נהר ססקואהנה ומחבר בין העיר האריסבורג, בירת פנסילבניה, לבין העיירה למוין שבמחוז קמברלנד. מדובר בעורק תחבורה חיוני, המשמש מדי יום יותר מ-125 אלף כלי רכב, בהם משאיות המובילות סחורות ברחבי צפון-מזרח ארצות הברית.
ההצעה שהגישו שיכון ובינוי ושותפתה האמריקנית עמדה על 1,289,055,555 דולר ו-55 סנט. הסכום המדויק, שנחשף עם פתיחת ההצעות ביום שישי האחרון, היה נמוך בכמעט 300 מיליון דולר מההצעה המתחרה, שהוגשה בידי שלוש חברות בנייה אמריקניות והסתכמה בכ-1.586 מיליארד דולר.
מבחינת החברה הישראלית, מדובר בהישג עסקי משמעותי במיוחד. שיכון ובינוי מחזיקה ב-80% מהמיזם המשותף, כך שחלקה הצפוי בפרויקט עומד על כמיליארד דולר, או כ-3.26 מיליארד שקל. יתרת 20% מוחזקת בידי החברה האמריקנית ניו אנטרפרייז סטון אנד ליים, המספקת חומרי בנייה ומפעילה מפעלי בטון ואספלט ומחצבות.

אחד האתגרים המרכזיים יהיה שמירה על רציפות התנועה במהלך העבודות. סגירה ממושכת של גשר המשמש יותר מ-125 אלף כלי רכב ביום עלולה לשבש את הפעילות הכלכלית באזור כולו. לכן מתוכננות העבודות להתבצע בשלבים, תוך שימוש בהסדרי תנועה זמניים ובמעברים שיאפשרו להמשיך להפעיל את הכביש ככל האפשר.
אלא שמאחורי הזכייה הצפויה עומד אתגר הנדסי ולוגיסטי עצום. הגשר הקיים נפתח לתנועה בינואר 1960 והורחב בשנת 1982. לאחר יותר משישה עשורים של שימוש אינטנסיבי, הוא מתקרב לסוף תקופת השירות המתוכננת שלו, ועלויות התחזוקה והתיקונים הולכות וגדלות.
המשימה אינה מסתכמת בהקמת גשר חדש. התוכנית כוללת גם ארגון מחדש של מחלף למוין, החלפת גשר נוסף ברחוב השלישי הדרומי ושיקום מערך הכבישים והגשרים העיליים המחברים את הנהר לרחוב קמרון בהאריסבורג. העבודות נועדו לשפר את זרימת התנועה, להפחית עומסים ולהעלות את רמת הבטיחות באחד מנתיבי התחבורה המרכזיים באזור.
נהר ססקואהנה, שאורכו כ-710 קילומטרים, נחשב לנהר הארוך ביותר בחוף המזרחי של ארצות הברית. הוא מתחיל במדינת ניו יורק, חוצה חלקים נרחבים מפנסילבניה ומרילנד ונשפך למפרץ צ'ספיק. הגשר שעליו מדובר נמצא באזור שבו הנהר רחב במיוחד, ולכן החלפתו מחייבת עבודות הנדסיות מורכבות מעל המים ובסביבתם.
אחד האתגרים המרכזיים יהיה שמירה על רציפות התנועה במהלך העבודות. סגירה ממושכת של גשר המשמש יותר מ-125 אלף כלי רכב ביום עלולה לשבש את הפעילות הכלכלית באזור כולו. לכן מתוכננות העבודות להתבצע בשלבים, תוך שימוש בהסדרי תנועה זמניים ובמעברים שיאפשרו להמשיך להפעיל את הכביש ככל האפשר.
משרד התחבורה של פנסילבניה כבר הזהיר כי במהלך שנות הבנייה צפויים שינויים בנתיבי הנסיעה, הגבלות תנועה, סגירות זמניות ומעקפים. ההיקף העצום של העבודות מסביר גם את לוח הזמנים החריג: התחלת הביצוע מתוכננת לתחילת 2027, והשלמת הפרויקט צפויה עד 2039.
מדובר למעשה בפרויקט תשתיות שילווה את תושבי האזור במשך יותר מעשור.
מנכ"ל שיכון ובינוי, עמית בירמן, הסביר כי החברה בחרה בשותפה האמריקנית בין היתר בשל יכולתה לספק חומרי גלם במחירים תחרותיים. ניו אנטרפרייז מחזיקה מפעלי בטון ואספלט ומחצבות, המאפשרים למיזם המשותף להקטין את עלויות החומרים ולשפר את כושר התחרות שלו.
לדברי בירמן, יתרון נוסף הוא העובדה שהתכנון ההנדסי של הפרויקט בוצע בידי רשות התחבורה של פנסילבניה. שיכון ובינוי תשמש כקבלן מבצע, ולא תידרש לשאת באותם סיכוני תכנון המאפיינים פרויקטים שבהם הקבלן אחראי גם לתכנון וגם לביצוע.
בחברה מעריכים כי למרות הפער הגדול בין הצעתה להצעה המתחרה, הרווחיות הצפויה לא תהיה נמוכה מהרווחיות המקובלת אצלה בפרויקטים דומים. עם זאת, בפרויקטים הנמשכים שנים רבות קיימים תמיד סיכונים הקשורים להתייקרות חומרי גלם, שינויים בעלויות כוח אדם, עיכובים וקשיים בלתי צפויים בביצוע.
למשרד התחבורה של פנסילבניה מדובר במיזם בעל חשיבות היסטורית. בהודעה הרשמית שפרסם ביום שישי הגדיר המשרד את ההצעה כחוזה הבנייה הגדול ביותר בתולדותיו. מתוך עלות הפרויקט, כ-500 מיליון דולר ימומנו באמצעות מענק פדרלי שהמדינה קיבלה בשנת 2024 במסגרת חוק התשתיות האמריקני. מדובר במענק התחבורה הפדרלי הגדול ביותר שקיבלה פנסילבניה עבור פרויקט יחיד.
עם זאת, מבחינה פורמלית הזכייה עדיין אינה סופית. משרד התחבורה הודיע כי המיזם הישראלי-אמריקני הוא בעל ההצעה הנמוכה ביותר בשלב פתיחת המעטפות, וכעת ייבדקו המסמכים, העמידה בדרישות המכרז וכשירות הקבלנים. אם הכול יאושר, צפוי החוזה להיחתם ולהתקבל אישור תחילת עבודה בתוך שישה עד שמונה שבועות ממועד ההודעה.
עבור שיכון ובינוי מדובר בחלק מאסטרטגיה רחבה להרחבת פעילותה בארצות הברית. הקבוצה, הנמצאת בשליטת איש העסקים נתי סיידוף, פועלת בשנים האחרונות לצמצום פעילותה באפריקה ולהתמקדות בשווקים שבהם היא מזהה פוטנציאל צמיחה גבוה יותר, ובראשם ישראל וארצות הברית.
באמצעות חברת הבת האמריקנית שלה כבר מעורבת שיכון ובינוי בפרויקטים להחלפת גשרים בוושינגטון ובפנסילבניה. אולם המיזם החדש גדול במיוחד, ועשוי להגדיל ביותר מפי שניים את צבר ההזמנות שהיה לחברה בארצות הברית בסוף יוני 2026.
באותו מועד עמד צבר ההזמנות הכולל של הקבוצה על 18.5 מיליארד שקל, מתוכם כשלושה מיליארד שקל בארצות הברית. ברבעון השני של השנה רשמה החברה הכנסות של 2.29 מיליארד שקל ורווח נקי של 229 מיליון שקל.
אם יאושר החוזה, הוא עשוי לחזק משמעותית את מעמדה של שיכון ובינוי בשוק התשתיות האמריקני, הנמצא בתקופה של השקעות נרחבות בשיקום כבישים, גשרים ומערכות תחבורה שהתיישנו.
הפרויקט גם עשוי ליצור הזדמנויות לחברות אמריקניות נוספות שישמשו קבלני משנה וספקים בתחומי הבטון, הפלדה, עבודות העפר, הציוד ההנדסי והתחבורה. עבור קבלנים מקומיים, מדובר במיזם ארוך טווח שצפוי להעסיק כוח אדם מקצועי במשך שנים.
אבל מעבר למשמעות העסקית, יש כאן גם סמליות לא מבוטלת: חברה ישראלית, שמקורה בענף הבנייה והתשתיות של ישראל, עומדת להוביל פרויקט תחבורתי מרכזי במדינת פנסילבניה, בהיקף כספי של יותר ממיליארד דולר.
אם כל האישורים יתקבלו והעבודות אכן ייצאו לדרך בשנת 2027, הגשר החדש מעל נהר ססקואהנה יהפוך לא רק לאחד מפרויקטי התשתיות הגדולים באזור האריסבורג, אלא גם לאחת העבודות המרשימות ביותר שביצעה חברה ישראלית על אדמת ארצות הברית.