כעת מתברר כי לצד השיקולים הביטחוניים, הכלכליים והאסטרטגיים שהוצגו לציבור, היה לטראמפ גם אינטרס פיננסי אישי משמעותי בהצלחתה של אנבידיה. מסמכים פיננסיים שנבדקו בידי הוושינגטון פוסט מצביעים על כך שהנשיא החזיק בסוף אוגוסט מניות של ענקית השבבים בשווי מוערך של בין 13 מיליון ל-62 מיליון דולר.
מדובר בסכום גבוה בהרבה מכפי שהיה ידוע עד כה. בסוף שנת 2024 נע שווי אחזקותיו המדווחות באנבידיה בין 615 אלף דולר ל-1.3 מיליון דולר בלבד. המשמעות היא שבמהלך פחות משנתיים גדלה החשיפה הפיננסית של הנשיא לחברה באופן ניכר, דווקא בתקופה שבה הפכה אנבידיה לאחת החברות החשובות ביותר למדיניות הטכנולוגית והביטחונית של ארצות הברית.
חשוב להדגיש כי הטווח הרחב אינו מאפשר לקבוע בדיוק כמה מניות החזיק הנשיא בכל רגע נתון, והמסמכים אינם משקפים בהכרח עסקאות שבוצעו במהלך החודשיים האחרונים. סוכנות רויטרס, שדיווחה על הממצאים ביום שני, 16 בנובמבר, ציינה כי לא הצליחה לאמת אותם באופן עצמאי. אולם עצם הפרסום מציף מחדש שאלות על ניגוד עניינים אפשרי בין תפקידו הציבורי של הנשיא לבין השקעותיו הפרטיות.

לצד השיקולים הביטחוניים, הכלכליים והאסטרטגיים שהוצגו לציבור, היה לטראמפ גם אינטרס פיננסי אישי משמעותי בהצלחתה של אנבידיה. מסמכים פיננסיים שנבדקו בידי הוושינגטון פוסט מצביעים על כך שהנשיא החזיק בסוף אוגוסט מניות של ענקית השבבים בשווי מוערך של בין 13 מיליון ל-62 מיליון דולר.
הסיפור אינו מסתכם באחזקה במניות. לנשיא אמריקני מותר לקדם מדיניות שתומכת בתעשיית השבבים המקומית, ובוודאי כאשר מדובר בטכנולוגיה בעלת חשיבות לאומית. אבל המקרה של אנבידיה מורכב יותר, משום שטראמפ לא הסתפק בקביעת מדיניות כללית. הוא הפך לאחד הגורמים המרכזיים בדיון על עתידה העסקי של החברה, ובמיוחד בשאלת יכולתה למכור לסין שבבים מתקדמים המשמשים לפיתוח בינה מלאכותית.
בחודש דצמבר 2025 הודיע טראמפ כי ארצות הברית תאפשר לאנבידיה לייצא לסין את שבבי H200, הנחשבים לאחד ממוצריה המתקדמים ביותר, בכפוף לתשלום של 25% על המכירות במסגרת ההסדר שהציג.
ההחלטה הייתה רגישה במיוחד. במשך שנים ניסתה וושינגטון להגביל את הגישה הסינית לשבבים אמריקניים מתקדמים מחשש שהם יסייעו לפיתוח מערכות בינה מלאכותית צבאיות, טכנולוגיות מעקב ויכולות ביטחוניות אחרות.
מבחינת אנבידיה, השוק הסיני מייצג פוטנציאל עצום להכנסות. מבחינת הממשל, מדובר בשאלה אסטרטגית הנוגעת ליתרון הטכנולוגי של ארצות הברית על פני יריבתה הגדולה. אבל כאשר הנשיא שמקבל החלטות כאלה מחזיק בעצמו מניות של החברה בהיקף של עשרות מיליוני דולרים, מתעוררת שאלה נוספת: האם החלטותיו מושפעות גם מהאפשרות שהצלחת החברה תגדיל את הונו האישי?
אין כיום ראיה פומבית המוכיחה שטראמפ שינה את מדיניות הייצוא כדי להעלות את מחיר מניותיו. עם זאת, הנתונים החדשים מעניקים משמעות נוספת למערכת היחסים שהתפתחה בינו לבין ג'נסן הואנג, מייסד אנבידיה ומי שעמד בראשה במשך יותר משלושה עשורים.
הואנג נהנה מגישה חריגה לנשיא. השניים נפגשו במספר הזדמנויות, והמנכ"ל אף הצטרף לטראמפ לנסיעות רשמיות. באחד המקרים הבחין כתב רויטרס בשמו של הואנג מופיע על מסך הטלפון של הנשיא, עדות לקשר הישיר שהתנהל ביניהם.
באוקטובר האחרון העניק טראמפ להואנג את המדליה הלאומית למדעים, אחד העיטורים המכובדים ביותר שמעניקה ממשלת ארצות הברית על הישגים מדעיים. באותו יום עצמו פורסמו מסמכים פיננסיים שהראו כי במהלך אוגוסט רכש הנשיא מניות אנבידיה בשווי של עד 1.6 מיליון דולר ומכר מניות בשווי של עד מיליון דולר.
התזמון עורר שאלות, אך הבית הלבן מיהר להבהיר כי הנשיא אינו מקבל בעצמו את החלטות ההשקעה. דובר הבית הלבן מסר אז כי מוסדות פיננסיים חיצוניים מנהלים את תיק ההשקעות של טראמפ באופן עצמאי, בהתאם למדדים מוכרים, וכי אין ניגוד עניינים.
ההסבר הזה חשוב, משום שרכישה של מניות באמצעות מנהלי השקעות עצמאיים שונה מהחלטה אישית של נשיא לרכוש מניה לקראת שינוי רגולטורי. נוסף על כך, הנשיא כפוף למסגרת משפטית שונה מזו של רוב בעלי התפקידים הבכירים בממשל בכל הנוגע לכללי ניגוד עניינים פיננסיים. אך גם אם אין הפרה מוכחת של החוק, נותרת שאלת האמון הציבורי.
האם הציבור יכול להיות בטוח שהחלטה על יצוא שבבים לסין התקבלה אך ורק משיקולי ביטחון לאומי וכלכלה, כאשר מי שחתום עליה עשוי ליהנות באופן אישי מעלייה בשווי מניות החברה?
השאלה מקבלת משנה חשיבות בעקבות המשבר שפקד את אנבידיה בשבוע האחרון. הואנג התפטר מתפקיד המנכ"ל ב-12 בנובמבר, לאחר פרסום פרשה הנוגעת לקשריו עם אשת עסקים סינית, אליס הואנג, שלפי הדיווחים נבדקים בשל חשדות לקשרים עם גורמי מודיעין בבייג'ינג.
החשדות הללו טרם הוכחו, ואין בעצם קיומו של קשר אישי כדי להוכיח מעורבות בריגול. עם זאת, הפרשה הגבירה את הלחץ הציבורי והפוליטי על החברה, הנחשבת לאחת מספקיות הטכנולוגיה החשובות ביותר לתעשיית הבינה המלאכותית העולמית.
גם לאחר התפטרות המנכ"ל ממשיך ממשל טראמפ לעסוק בעתידה של אנבידיה. על פי דיווח נוסף, הממשל מתכנן להעניק לה ולעוד יותר מעשרים חברות בינה מלאכותית מעמד של חברות מובילות לאומיות, במסגרת מאמץ אמריקני לסייע להן להרחיב את פעילותן בשווקים בינלאומיים.
מדובר במהלך בעל היגיון כלכלי ואסטרטגי מבחינת ארצות הברית, המבקשת לשמור על יתרונה מול סין. אולם נוכח המידע החדש על השקעות הנשיא, צפויה להתעורר גם השאלה כיצד תתקבל החלטה על מתן תמיכה ממשלתית לחברה שבה מחזיק הנשיא עצמו מניות בהיקף משמעותי.
המקרה מדגים בעיה רחבה יותר ביחסים בין הממשל האמריקני לתעשיית הטכנולוגיה. החלטות על יצוא שבבים, מגבלות סחר, חוזים ממשלתיים והכרה בחברות כבעלות חשיבות לאומית עשויות לשנות את שוויין של חברות טכנולוגיה בתוך זמן קצר. כאשר נבחרי ציבור מחזיקים מניות באותן חברות, הגבול בין החלטות ציבוריות לתוצאות פיננסיות אישיות הופך לרגיש במיוחד.
מנגד, יש לזכור כי אנבידיה אינה חברה רגילה. השבבים שלה נמצאים בלב המרוץ העולמי לבינה מלאכותית, ולכן כל נשיא אמריקני צפוי להיות מעורב במידה משמעותית בהחלטות הנוגעות אליה. עצם הקשר בין הנשיא לבין מנהלי החברה אינו חריג כשלעצמו. השאלה היא עד כמה מתקיימת הפרדה ברורה בין המדיניות הממשלתית לבין השקעותיו האישיות.
ביום שלישי הקרוב, 17 בנובמבר, צפויה אנבידיה לפרסם את תוצאותיה הכספיות הרבעוניות, בעיתוי רגיש במיוחד. המשקיעים ינסו להבין כיצד משפיעה עזיבתו של הואנג על החברה, מה צפוי לקרות לעסקיה בסין וכיצד יתמודד הממשל עם המשבר הנוכחי.
אבל עבור הציבור האמריקני השאלה הגדולה חורגת ממחיר המניה. נשיא ארצות הברית מופקד על קבלת החלטות שנועדו לשרת את האינטרס הלאומי, גם כאשר הן אינן מועילות לחברה מסוימת או למשקיעיה. כאשר מתברר שהוא עצמו מחזיק השקעה שעשויה להגיע ל-62 מיליון דולר בחברה שמדיניותו משפיעה עליה, החשיבות של שקיפות ופיקוח גדלה באופן משמעותי.
ייתכן שטראמפ פעל לאורך כל הדרך מתוך אמונה שהצלחת אנבידיה חיונית לעתידה הטכנולוגי והכלכלי של ארצות הברית. ייתכן גם שהאינטרס הכלכלי האישי שלו לא השפיע כלל על החלטותיו. המידע שפורסם אינו מאפשר לקבוע אחרת.
אבל הגילוי החדש בהחלט מחייב לבחון מחדש את מערכת היחסים החריגה בין הנשיא לענקית השבבים. מה שנראה עד כה כתמיכה נלהבת בחברה אמריקנית מובילה, מתברר כעת כמערכת יחסים שבה ההצלחה העסקית של החברה עשויה להשפיע גם על הונו של האיש החזק ביותר במדינה.
וזו בדיוק השאלה שתעמוד מעתה במרכז הדיון: האם מדובר בנשיא שמקדם את אחת התעשיות החשובות ביותר לאמריקה, או במצב שבו האינטרס הלאומי והאינטרס הכלכלי הפרטי שלו כרוכים זה בזה באופן שמחייב פיקוח הדוק הרבה יותר?