היא רק רוצה לרקוד

הדרך של ענבר לא הייתה מקרית. היא כללה שנים של הכשרה, נסיעות, אימונים אינטנסיביים, הופעות מול אלפי צופים ועבודה לצד אנשי מקצוע מובילים. עתה, לקראת פעילותה בארצות הברית תחת ייצוג סוכנות הטאלנטים MSA בלוס אנג'לס, היא מכוונת להוליווד.

מאחורי הרזומה המקצועי של ענבר עומדות לא מעט הפקות בולטות: היא השתתפה בשני מופעי הפסטיגל, ובהם עשרות הופעות ברחבי הארץ, רקדה לצד אושר כהן באצטדיון סמי עופר ולצד עומר אדם באצטדיון רמת גן, והופיעה עם אנה זק ואמנים נוספים. ברזומה שלה גם השתתפות בהפקות טלוויזיה, בהן דה וויס ו-הכוכב הבא, הופעות בגמר תוכניות מוזיקה, והשתתפות בקליפים של שחר טבוך ועידו מלכה. לאורך הדרך עבדה עם כוריאוגרפים ואנשי מקצוע מובילים בתעשייה, בהם אביחי חכם, תמר אילנאי, דיאנה מטוס ומור חממי. את השלב הבא בקריירה היא מסמנת בזירה הבינלאומית, לקראת פעילותה תחת סוכנות האמנים MSA בלוס אנג'לס.

ענבר היא רקדנית מקצועית ומורה לריקוד. היא נולדה וגדלה במעלה אדומים וכיום היא חיה בבת ים – מתוך החלטה להיות קרובה יותר למרכז, להפקות ולתעשיית הבידור המקומית. האופי הבטוח והתשוקה שלה לעולם הריקוד ניכרים בכל מהלך השיחה.

ענבר: ״מי שמכיר אותי יודע שאני לא מאמינה בקיצורי דרך או ב'לנסות את המזל'. כל צעד שעשיתי בקריירה שלי נבנה מתוך שנים של עבודה קשה, משמעת עצמית והתמדה בסטודיו ועל הבמות הגדולות בארץ. לגדול בעיר קטנה זה אומר שאת חייבת לבנות לעצמך מנוע פנימי חזק; אין שם פריבילגיות או דלתות נפתחות מאליהן, ואת לומדת לייצר את ההזדמנויות של עצמך מתוך תשוקה נטו.״

״התשוקה לריקוד מלווה אותי מגיל צעיר, בחוג מחול במתנ"ס הקהילתי. הזיכרון הכי חזק שלי מאותה תקופה הוא הרגע שבו ישבתי באולם הקולנוע החשוך וצפיתי בסרט סטפ אפ 2. זאת הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לעולם ההיפ הופ, וכל מה שקרה על המסך היפנט אותי. בזמן שכולם מסביבי ראו סרט, אני ראיתי את העתיד שלי. הרצון להמשיך להשתפר ולמתוח את הגבולות של עצמי דחף אותי לעשות את הצעד הבא ולעבור ללהקת 'מחולה' ירושלים, שהייתה בשבילי בית ספר אמיתי למקצוענות ודרשה ממני המון משמעת והשקעה.

הדחף הזה להתפתח הוא מה שהוביל אותי בהמשך למרכז, שם הגעתי לסטודיו בי סטריט, שהפך לתחנת מפתח משמעותית בקריירה שלי. בי סטריט היה סוג של בית מקצועי עבורי; התאמנתי שם ברמה גבוהה והופעתי באירועים של הסטודיו, ובנוסף עברתי שם קורס הכשרת מורים להיפ הופ והתחלתי ללמד. הכלים המקצועיים שצברתי שם, לצד השקעה בהכשרה בינלאומית, פתחו לי את הראש, בנו את הוורסטיליות שלי והביאו אותי מוכנה לבמות הגדולות בארץ – בטלוויזיה, בקליפים ובאצטדיונים.״

״כמו שסיפרתי, הכל התחיל מהחוג ההוא במתנ"ס, אבל נקודת המפנה האמיתית שבה הריקוד הפך למרכז החיים שלי קרתה כמה שנים אחר כך. זה היה השלב שבו הבנתי שאם אני רוצה להתקדם מקצועית, אני חייבת להשקיע את כל כולי. עברתי להתאמן ארבע פעמים בשבוע בלהקות המקצועיות בירושלים, ומכיוון שגדלתי במעלה אדומים, הדרך היחידה לעמוד בקצב הזה הייתה לנסוע הלוך וחזור באוטובוסים לבד. ההורים שלי ראו את הדרייב שלי, סמכו עליי לחלוטין ונתנו לי את הגב לפתח את העצמאות הזו בשביל החלום שלי.

התקופה הזו בלהקות הייתה בעצם המקום שבו נבנתה הוורסטיליות שלי. לא נצמדתי רק לסגנון אחד; התאמנתי במגוון רחב של סגנונות – החל מבלט, מחול מודרני ועד לג'אז. בתוך האולפנים האלה נחשפתי לראשונה גם לעולם ההיפ הופ, ודי מהר הבנתי שזה הגרוב והשפה התנועתית שהכי מאפיינים אותי, וזה מה שהפך עם השנים לסגנון המרכזי והמוביל שלי.

ההתמסרות הזו לריקוד לא תמיד הייתה פשוטה לעיכול עבור הסביבה שלי. להרבה אנשים מסביב היה קשה להבין את זה. הם לא תפסו למה אני מעדיפה לבלות שעות על גבי שעות בסטודיו, מתאמנת ומזיעה, במקום לצאת ולבלות כמו שאר הסביבה בגילי. היו כאלה שאפילו לקחו את הבחירות שלי קצת אישית. אבל מבחינתי לא הייתה פה בכלל שאלה – ידעתי שרק מי שיש לו תשוקה עמוקה למשהו, יכול להבין מה זה להרגיש שאתה רוצה ויכול לעשות את הדבר הזה כל יום, בלי שזה יימאס לך. הסטודיו היה המקום שלי, והוא מה שאפשר לי להתקדם בהמשך.״

״המעבר מלהיות רקדנית בלהקות בירושלים לבין כניסה לתעשייה המקצועית היה תהליך הבשלה טבעי וחשוב עבורי. השנים שבין הילדות לבין הפריצה הגדולה היו השנים שבהן בניתי את ארגז הכלים שלי. ניצלתי את הזמן הזה כדי לעבור הכשרות מקצועיות, לנסוע לחו"ל, להתאמן בסטודיואים ובפרויקטים בינלאומיים ולספוג סגנונות ותרבויות ריקוד שונות.

ההשקעה הממושכת הזו הוכיחה את עצמה כשהופעתי בפסטיגל. הגעתי לשם מוכנה נפשית ופיזית לאתגר הזה. עבדנו בצורה אינטנסיבית במשך ארבעה חודשים רצופים בעשרות הופעות מול אולמות מלאים, מה שדרש ממני להביא את כל המשמעת שפיתחתי לאורך השנים.

הניסיון הבימתי שצברתי שם הביא אותי מוכנה לשלב הבא – העבודה הראשונה שלי עם אביחי חכם ותמר אילנאי בהופעה של אושר כהן באצטדיון סמי עופר. לעלות על במה מול אצטדיון שלם ולעבוד בצמוד לכוריאוגרפים מובילים בתעשייה בארץ, גרם לי להבין שכל השנים של ההכשרה והבנייה העצמית השתלמו. משם הדברים כבר התחילו לרוץ והריקוד הפך מתשוקה למקצוע במשרה מלאה.״

״אם אני מסתכלת על הדרך שלי מההתחלה, הדלת הראשונה והכי חשובה שנפתחה לי בחיים היא בזכות ההורים שלי. בלי התמיכה והאמונה שלהם בי, לא הייתי מגיעה למה שהשגתי היום. לבחור במסלול של ריקוד מקצועי זה לא מובן מאליו, והם היו שם כדי לתת לי את הגב ובעיקר להזכיר לי מי אני ברגעים הקשים. הם העוגן האמיתי שלי וכל התקדמות שלי בתעשייה היא קודם כל שלהם.

נקודת המפנה הגדולה הראשונה שלי הייתה עם דיאנה מטוס. דיאנה היא דמות בינלאומית מובילה בתחום שלנו, כוריאוגרפית ורקדנית שעבדה עם אמנים גדולים בעולם, מביונסה וג'סטין טימברלייק ועד ריהאנה וניקי מינאז'. היא הקימה תוכנית הכשרה בינלאומית שנקראת מוטוס, והתאמנתי במסגרתה במשך שלוש שנים באופן אינטנסיבי. האימונים אצלה היו משמעותיים מאוד בקריירה שלי; היא דחפה אותי מעבר לגבולות שלי, שיפרה לי את הטכניקה והוורסטיליות והכינה אותי לעבודה בסטנדרטים בינלאומיים.

הדמות השלישית, שנתנה לי את הזדמנות הפריצה האמיתית שלי בארץ והפכה לעוגן המקצועי שלי, היא תמר אילנאי. החיבור שלי אליה נוצר דרך העבודה המשותפת שלה עם הכוריאוגרף אביחי חכם, כשהם ליהקו אותי בפעם הראשונה להופעה של אושר כהן באצטדיון סמי עופר. לעבוד תחת הניהול של תמר זו חוויה מלמדת מאוד – היא אחת מאנשי המקצוע המוערכים בתחום בארץ, ומשמשת בין היתר כמנהלת הרקדנים והתנועה הקריאטיבית של האירוויזיון. תמר ואני המשכנו לעבוד ביחד על עוד פרויקטים משמעותיים רבים, ולראות איך היא מנהלת במות ענק בסדרי גודל כאלה היה בית ספר אמיתי בשבילי למקצועיות.״

״רגע אחד שאני גאה בו במיוחד בקריירה שלי הוא לאו דווקא שנייה ספציפית על הבמה, אלא הרגע שבו קיבלתי את ההודעה הרשמית מסוכנות MSA בלוס אנג'לס על הרצון לייצג אותי לקראת פעילותי בארצות הברית. פתאום קלטתי שהסוכנות שמייצגת אמנים גדולים בתעשייה הזו בארצות הברית, מסתכלת על החומרים שלי ורוצה לייצג אותי. להגיע מאיפה שהתחלתי עד לנקודה הזאת זו התרגשות שקשה להסביר במילים. הצעד הזה הוכיח לי שכל השנים של העבודה הקשה, המשמעת העצמית, הטיסות להכשרות בחו"ל והניסיון על הבמות הגדולות בארץ השתלמו. זו הייתה החותמת לכך שהאמנות שלי מדברת בשפה בינלאומית, ושאני מוכנה לשלב הבא שלי.״

״אני חושבת שזה הגיע מתוך רצון טבעי להמשיך להתפתח ולבחון את עצמי במגרש הגדול של עולם הריקוד. אחרי שרקדתי על הבמות המגוונות ובהפקות הגדולות בארץ, הרגשתי שהגעתי לנקודה שבה אני מחפשת את האתגר הבא כדי להמשיך ללמוד ולמתוח את הגבולות של עצמי. הרעיון של לגלות לאילו הישגים אני עוד יכולה להגיע ומה אני יכולה להמשיך ללמוד ולעשות באומנות שלי תמיד מרגש אותי ונותן לי את הדרייב הזה. החיבור הממשי לחו"ל התחיל להתגבש מתוך חוויות הלימוד והאימונים שלי במדינות שונות. רדפתי אחרי הידע המקצועי הזה, והחשיפה לתרבויות ריקוד ולסטנדרטים שונים מעבר לים פתחה לי את התיאבון, וגרמה לי להרגיש שיש לי מקום בתעשיית הריקוד הבינלאומית.״

״כמו שציינתי קודם, בחיים האישיים ההורים שלי הם לגמרי המודל שלי למוסר עבודה, ערכים והתמדה.

בעולם המקצועי של הריקוד, מודל ההשראה הגדול שלי הוא מרטי קודלקה, יוצר וכוריאוגרף מוביל שחתום על כוריאוגרפיות למופעים וקליפים של אמנים בינלאומיים כמו ג'סטין טימברלייק, ג'נט ג'קסון ומריה קארי. מעבר לזה שאני מאוד מתחברת לסגנון התנועתי שלו ולעבודה המקצועית שלו לאורך השנים, אני בעיקר מתחברת לגישה שלו לריקוד. מהרגע הראשון שנכנסתי לסטודיו ללמוד ממנו, הוא פשוט הזכיר לי למה אני אוהבת את התחום הזה כל כך. האנרגיה שלו מחזירה אותך לבסיס של התשוקה, ואין ספק שזה בדיוק סוג האנשים שאני שמחה להיות איתם בחדר, לספוג מהם ולקבל השראה.״

״הייתי רוצה להופיע עם אשר או עם ג'סטין טימברלייק. מעבר לחיבור האישי שלי למוזיקה שלהם, מה שמחבר ביניהם זו העובדה שריקוד הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלהם כאמנים. הם לא זמרים שעומדים על הבמה ומאחוריהם יש רקדנים כקישוט; ההופעות שלהם מבוססות על סטנדרטים של ביצוע וכוריאוגרפיה שמציבים רף גבוה לתעשייה העולמית, וזה בדיוק המגרש המקצועי שאני שואפת אליו.״

״השאיפה שלי היא להמשיך ולרקוד בהפקות מובילות בתעשיית המחול המסחרי – בסיבובי הופעות בינלאומיים, במופעי אצטדיונים ובפרויקטים מצולמים גדולים. החל מהפעילות המתוכננת שלי עם להקת 'קשת חיים' האמריקאית ועד לשיתופי פעולה מקצועיים עם כוריאוגרפים מובילים כמו מרטי קודלקה, הדרך שסללתי מהצעדים הראשונים במעלה אדומים ועד לבמות הגדולות בישראל לימדה אותי לא להמתין להזדמנויות, אלא לייצר אותן, להביא את עצמי ולהשאיר חותם במגרש הבינלאומי.״