פלורידה: הטביעו בכוונה את אוניית הפאר האגדית - עכשיו היא הופכת לאתר הצלילה הגדול מסוגו בעולם

דסטין, פלורידה. במשך עשרות שנים הייתה האונייה אס אס יונייטד סטייטס סמל לעוצמה אמריקנית, לעושר, ליוקרה ולתקופה שבה הדרך המפוארת ביותר לחצות את האוקיינוס האטלנטי הייתה על סיפונה של אוניית נוסעים ענקית. נשיאים, בני מלוכה וכוכבי הוליווד הפליגו בה בין אמריקה לאירופה. ביום רביעי, 11 בנובמבר, היא יצאה למסעה האחרון - מסע שהסתיים בכוונה תחילה בקרקעית הים.

האונייה, שאורכה כ-302 מטרים, הוטבעה במפרץ מקסיקו, כ-41 קילומטרים מדרום-מערב לאזור דסטין ופורט וולטון ביץ' שבצפון-מערב פלורידה. המבצע החל בשעות אחר הצהריים והסתיים בסביבות תשע בערב, כאשר חלקה האחרון של האונייה נעלם מתחת לפני המים. מאות צופים שהגיעו בסירות עקבו אחר הרגעים האחרונים של כלי השיט ההיסטורי.

בניגוד לטביעות המפורסמות בהיסטוריה, כאן לא הייתה סערה, לא התנגשות בקרחון ולא קריאת מצוקה. הכול תוכנן מראש. צוותים מקצועיים פתחו שסתומים והזרימו מי ים למכלי האונייה, כדי להביא לשקיעתה בצורה מבוקרת. לא נעשה שימוש בחומרי נפץ. המטרה הייתה להניח את הגוף הענק על הקרקעית כשהוא עומד ישר, כדי שיוכל לשמש בעתיד כבית גידול לבעלי חיים ימיים וכמוקד משיכה לצוללנים מכל העולם.

הכול תוכנן מראש. צוותים מקצועיים פתחו שסתומים והזרימו מי ים למכלי האונייה, כדי להביא לשקיעתה בצורה מבוקרת. לא נעשה שימוש בחומרי נפץ. המטרה הייתה להניח את הגוף הענק על הקרקעית כשהוא עומד ישר, כדי שיוכל לשמש בעתיד כבית גידול לבעלי חיים ימיים וכמוקד משיכה לצוללנים מכל העולם.

המבצע נמשך שעות ארוכות יותר מהמתוכנן. ככל שהמים חדרו אל תוך גוף האונייה, היא שקעה בהדרגה. הצוותים נדרשו לאזן את כמות המים במכלים השונים כדי למנוע את התהפכותה. בסופו של דבר, לפי הדיווחים הראשוניים, האונייה נחתה על קרקעית הים כשהיא זקופה ובמרחק של מטרים בודדים בלבד מנקודת היעד שנקבעה לה.

היא נמצאת כעת בעומק של כ-55 מטרים, כאשר חלקיה העליונים נמצאים בעומק של כ-17 מטרים מתחת לפני המים. התכנון הוא להפוך אותה לאתר צלילה גדול במיוחד, שבו צוללנים יוכלו לראות מקרוב את המבנה העצום, המסדרונות והסיפונים של אחת האוניות המפורסמות שנבנו אי פעם בארצות הברית.

מאחורי ההחלטה להטביע את האונייה עומד פרויקט בשווי כ-13.5 מיליון דולר, שאותו הובילו הרשויות במחוז אוקלוסה שבפלורידה. מטרתו ליצור את השונית המלאכותית הגדולה בעולם באמצעות הטבעת כלי שיט. השיא הקודם הוחזק בידי נושאת המטוסים האמריקנית אוריסקני, שהוטבעה מול חופי פנסקולה בשנת 2006.

אלא שהסיפור של אס אס יונייטד סטייטס מרתק הרבה יותר מהמבצע הטכני שהביא לסופה.

האונייה הושקה בשנת 1952, בתקופה שבה ארצות הברית ביקשה להפגין את יכולותיה הטכנולוגיות מול העולם. היא נבנתה במספנות ניופורט ניוז בווירג'יניה והייתה גאוות תעשיית הספנות האמריקנית. כבר בהפלגת הבכורה שלה הצליחה לשבור את שיא המהירות בחציית האוקיינוס האטלנטי, כאשר הגיעה מאמריקה לאירופה בתוך כשלושה ימים ועשר שעות. השיא שלה בחצייה מערבה נותר בלתי שבור עד היום בקטגוריית אוניות הנוסעים.

במהלך שנות פעילותה הפליגו על סיפונה שורה ארוכה של אישים מפורסמים. בין הנוסעים היו השחקניות גרייס קלי ואליזבת טיילור, לצד נשיאים אמריקנים, אנשי עסקים, פוליטיקאים ואנשי חברה. באותם ימים הייתה הפלגה באוניית פאר אירוע חברתי בפני עצמו, ולא רק אמצעי תחבורה.

אבל תור הזהב של אוניות הנוסעים הסתיים במהירות עם התפתחות התעופה המסחרית. מטוסי הסילון הפכו את חציית האוקיינוס לעניין של שעות במקום ימים, והביקוש להפלגות ארוכות צנח. בשנת 1969 הוצאה האונייה משירות, לאחר 17 שנות פעילות בלבד.

בהמשך היא עברה בין בעלים שונים ונעשו ניסיונות להחזיר אותה לפעילות או להפוך אותה למלון ולאתר תיירות. משנת 1996 היא עמדה בנמל פילדלפיה, סמוך לנהר דלאוור, והפכה במשך השנים לאחד הסמלים המוכרים של קו הרקיע המקומי. אלא שהתחזוקה נעשתה יקרה יותר ויותר, וגופה החל להחליד ולהתפורר.

בסופו של דבר, אחרי שנים של מאבקים משפטיים, קשיים כלכליים וניסיונות הצלה שלא הצליחו, נרכשה האונייה בשנת 2024 בידי מחוז אוקלוסה תמורת מיליון דולר. במקום לפרק אותה ולמכור את המתכת לגרוטאות, הוחלט להעניק לה חיים חדשים מתחת למים.

לקראת ההטבעה היא הועברה לאלבמה, שם עברה עבודות הכנה ממושכות. צוותים הוציאו ממנה חומרים העלולים לזהם את הים, פירקו ציוד מסוכן ופתחו מעברים שיאפשרו למים ולבעלי חיים ימיים לנוע בחופשיות בתוך המבנה. יותר מ-400 חלונות עגולים הוסרו, ובגוף האונייה נפתחו פתחים נוספים שנועדו גם לשפר את בטיחות הצלילה.

שתי הארובות המפורסמות, שהיו במשך עשרות שנים סימן ההיכר שלה, הוסרו ונשמרו. הן מיועדות להיות חלק ממוזיאון יבשתי שיוקדש להיסטוריה של האונייה ולתקופת הזוהר של הספנות האמריקנית.

הרשויות בפלורידה מקוות שהאונייה תהפוך בתוך השנים הקרובות לאחת מאטרקציות הצלילה החשובות בארצות הברית. שוניות מלאכותיות יוצרות סביבן בתי גידול חדשים לדגים וליצורים ימיים אחרים. מתכנני הפרויקט מעריכים כי עם הזמן יגיעו לאזור להקות דגים, בהם לוקוסים, טונות ומינים נוספים, שימצאו מחסה בתוך גוף האונייה ועל פניו.

לפרויקט יש גם משמעות כלכלית. אזור דסטין ופורט וולטון ביץ' נשען במידה רבה על תיירות חופים, דיג ופעילות ימית. הרשויות מקוות שהאונייה הענקית תמשוך צוללנים מקצועיים וחובבים, חברות צלילה, תיירים ובעלי סירות, ותייצר הכנסות נוספות לבתי מלון, מסעדות ועסקים מקומיים.

במקביל, חוקרים מהמכון האוקיינוגרפי וודס הול מתכננים לעקוב אחר תהליך היווצרות המערכת האקולוגית סביב האונייה. עבור המדענים מדובר בהזדמנות נדירה לראות כיצד מבנה מלאכותי עצום הופך בהדרגה לבית גידול ימי, החל מהימים הראשונים שלאחר הטבעתו.

אבל לצד ההתלהבות הכלכלית והמדעית, יש גם תחושת עצב. במשך שנים פעלו ארגוני שימור כדי להציל את האונייה ולשמור עליה מעל פני המים. בעיניהם היא הייתה לא רק כלי שיט ישן, אלא אחד ההישגים הגדולים של ההנדסה האמריקנית במאה העשרים.

כעת, במקום להחליד ברציף בפילדלפיה, היא תישאר במפרץ מקסיקו, מוקפת בדגים ובצוללנים. האונייה שהייתה פעם המהירה ביותר בעולם לא תפליג עוד לשום מקום. אבל ייתכן שדווקא בתחתית הים היא תזכה שוב לאלפי מבקרים - הפעם לא כנוסעים, אלא כאורחים בעולם התת-ימי שנוצר סביבה.