הברית שמסעירה את העולם היהודי: אברהם בורג מוציא ספר עם טאקר קרלסון
יו"ר הכנסת והסוכנות היהודית לשעבר חבר לאחד ממבקריה הבולטים של ישראל בימין האמריקני: טאקר קרלסון יוציא לאור את ספרו החדש של אברהם בורג, כתב לו הקדמה ומקדם אותו בתוכניתו. הכותרת, "שלום הוא הפתרון הסופי היחיד ליהודים", כבר מעוררת סערה בגלל השימוש בביטוי המזוהה עם תוכנית ההשמדה הנאצית. מבקרים מאשימים את השניים בשימוש מסוכן בזיכרון השואה, בעוד תומכיהם רואים בספר קריאה לשינוי מדיני. השאלה המרכזית היא מה מחבר בין אחד מבכירי הממסד הציוני לשעבר לבין הפרשן שהפך את הביקורת על ישראל לחלק מרכזי מהמסרים שלו
11.09.2026 14:00
סוכנויות הידיעות
הוא היה יו"ר הכנסת, עמד בראש הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, וגדל בבית שהיה מזוהה עם הציונות הדתית והממסד הישראלי. עכשיו אברהם בורג מוצא לעצמו שותף אמריקני מפתיע במיוחד: טאקר קרלסון, מגיש פוקס ניוז לשעבר, שהפך בשנים האחרונות לאחד הקולות הבולטים נגד מדיניות ישראל בימין האמריקני.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
ולא מדובר בעוד ריאיון טלוויזיוני או בשיחה בין שני אנשים המחזיקים בדעות שונות. קרלסון הפך למוציא לאור של ספרו החדש של בורג, כתב עבורו את ההקדמה ומשתמש בבמה התקשורתית שלו כדי לקדם אותו לקהל אמריקני רחב. שיתוף הפעולה מעורר כעת סערה, בעיקר בשל שם הספר, המזכיר במכוון או שלא במכוון את אחד הביטויים הטעונים ביותר בתולדות העם היהודי.
הספר, "שלום הוא הפתרון הסופי היחיד ליהודים", צפוי לצאת בארצות הברית ב-17 בנובמבר בהוצאת טאקר קרלסון בוקס, הפועלת בשיתוף הוצאת סקייהורס. הוא כולל 176 עמודים, מחירו 29.99 דולר, והפצתו נעשית באמצעות סיימון אנד שוסטר.
אבל הסיפור הגדול אינו רק הספר עצמו. הוא החיבור בין שני אנשים שהגיעו מקצוות שונים לחלוטין של המפה הפוליטית. בורג, בן 71, צמח בתוך הממסד הישראלי והפך במשך השנים למבקר חריף של הציונות ושל מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים. קרלסון, לעומתו, הגיע מהימין השמרני האמריקני, היה בעבר תומך בישראל, ובהמשך החל לתקוף את מעורבות ארצות הברית במלחמותיה ואת השפעתה על הפוליטיקה בוושינגטון.
עבור קרלסון, הקשר עם בורג משתלב בקו שהוא מקדם בשנים האחרונות. מגיש הטלוויזיה לשעבר הפך למבקר חריף של הסיוע האמריקני לישראל ושל המדיניות הישראלית במזרח התיכון. הוא גם עורר ביקורת לאחר שאירח בתוכניתו דמויות המזוהות עם עמדות אנטישמיות, ובשל הפצת טענות קונספירטיביות על ישראל.
הקשר בין השניים נוצר בפומבי במרץ האחרון, כאשר בורג התארח בתוכניתו של קרלסון לשיחה שנמשכה כשעה וחצי. הם דיברו על ישראל, הציונות והמלחמה באיראן, ואף התייחסו לפערים האידיאולוגיים ביניהם. באחד הרגעים המשעשעים של הריאיון אמר בורג למנחה: "תשמע, טאקר, אני לא סובל אותך, אבל אתה אדם נחמד, ולכן אני מדבר איתך".
קרלסון צחק והשיב שיראה בכך חצי מחמאה. אלא שמה שנראה אז כמפגש חריג בין שני מבקרים של ישראל, הפך כעבור חודשים אחדים לשיתוף פעולה עסקי ורעיוני ממשי.
בסוף אוקטובר שב קרלסון ואירח את בורג, הפעם לשיחה קצרה בת כ-14 דקות שנועדה לקדם את הספר. בתיאור התוכנית הוצג בורג כאדם שהיה חלק ממערכת השלטון הישראלית וראה מקרוב את השינויים שחלו במדינה, במיוחד מאז 7 באוקטובר. בכך מעניק קרלסון במה למי שמציג ביקורת על ישראל מתוך ניסיונו האישי במוסדותיה.
עבור קרלסון, הקשר עם בורג משתלב בקו שהוא מקדם בשנים האחרונות. מגיש הטלוויזיה לשעבר הפך למבקר חריף של הסיוע האמריקני לישראל ושל המדיניות הישראלית במזרח התיכון. הוא גם עורר ביקורת לאחר שאירח בתוכניתו דמויות המזוהות עם עמדות אנטישמיות, ובשל הפצת טענות קונספירטיביות על ישראל.
אחת הטענות שעוררו סערה מיוחדת הייתה כאשר העלה באוקטובר האחרון אפשרות שטבח 7 באוקטובר היה אירוע שישראל אפשרה את התרחשותו במסגרת מהלך מכוון. לטענה זו לא הוצגו ראיות אמינות, והיא משתלבת בתיאוריות קונספירציה שנפוצו מאז המתקפה.
כעת, לצד הפצת הביקורת שלו עצמו, קרלסון מעניק במה גם לאחד ממבקרי הציונות הישראלים המוכרים ביותר. מבחינת בורג, היתרון ברור: גישה לקהל שמרני אמריקני גדול, שלא בהכרח היה נחשף לספריו או לרעיונותיו במקומות אחרים. מבחינת קרלסון, שיתוף הפעולה מאפשר להציג בפני צופיו ביקורת חריפה על ישראל מפיו של אדם שכיהן בתפקידים בכירים במדינה עצמה.
בספר החדש מפתח בורג טענה שלפיה החברה הישראלית הפכה את זיכרון השואה ואת טראומות העבר למנגנון של פחד מתמשך. לפי התקציר הרשמי, הוא סבור שהמדינה, הצבא והזיכרון הלאומי, שנועדו להבטיח את הישרדות היהודים, הפכו בחלקם למכשולים בדרך לעתיד בטוח.
בורג חוזר גם לסיפור משפחתו. בני משפחתה של אמו נרצחו בטבח בחברון בשנת 1929, והוא גדל בצל הזיכרונות המשפחתיים וזיכרון השואה. הספר משלב זיכרונות אישיים, מחשבה יהודית וביקורת על הכיבוש ועל הדרך שבה נעשה שימוש פוליטי בטראומות היסטוריות. את הפתרון הוא מבקש לבסס על שוויון זכויות לכל בני האדם החיים בין הירדן לים.
אלה אינן עמדות חדשות לחלוטין מבחינתו. כבר בשנת 2003, בהיותו איש ציבור בכיר לשעבר, הזהיר בורג מפני עתידו של המפעל הציוני. בהמשך פרסם את הספר "לנצח את היטלר", שבו טען כי החברה הישראלית מעניקה לזיכרון השואה תפקיד מרכזי מדי בעיצוב מדיניותה.
אלא שהפעם, דווקא הבחירה בקרלסון כמוציא לאור מעצימה את המחלוקת. ההוצאה שלו הוקמה באפריל בשיתוף סקייהורס, במטרה לפרסם ספרים שלטענתו אינם זוכים לבמה בהוצאות הגדולות בשל שיקולים פוליטיים ואידיאולוגיים. בין הכותרים המתוכננים נמצא גם ספר המתנגד לציונות הנוצרית ולתמיכה האוונגלית בישראל.
הסערה סביב ספרו של בורג החלה עוד לפני פרסומו. פרופסור ג'פרי לאקס, משפטן יהודי מאוניברסיטת ניו יורק, יצא נגד השימוש במילים "הפתרון הסופי" לצד המילה "יהודים". לדבריו, הביטוי אינו יכול להיתפס ככותרת ספרותית תמימה, משום שהוא מזוהה באופן בלתי נפרד עם התוכנית הנאצית להשמדת העם היהודי.
לאקס אף קרא לסיימון אנד שוסטר להפסיק את הפצת הספר. בביקורת נוספת כינה את המהלך "נאציזם טהור". הוא הבהיר שלא קרא את הספר המלא, וכי התנגדותו מתמקדת בכותרת ובמשמעותה ההיסטורית.
גם חוקר ההיסטוריה היהודית הבריטי ג'וזף פינליי מתח ביקורת על הבחירה. הוא פנה לבורג ושאל מדוע היה צורך להשתמש בביטוי "הפתרון הסופי", ובעיקר מדוע בחר לפרסם את הספר דווקא אצל קרלסון.
מן הצד השני, הספר זכה לשבחים מצד הוגים ומבקרים של מדיניות ישראל. העיתונאי היהודי-אמריקני פיטר ביינרט שיבח את נכונותו של בורג לבקר את מדינתו ואת המסורת הפוליטית שממנה הגיע. הפילוסוף הישראלי עמרי בהם ראה בו ניסיון להחזיר למרכז הדיון מסורות יהודיות שאינן מבוססות על ריבונות מדינית בלבד. גם פרופסור איאן לוסטיק מאוניברסיטת פנסילבניה פרסם המלצה חיובית.
הוויכוח אינו מוגבל לשאלה אם בורג צודק או טועה בניתוח מצבה של ישראל. הוא נוגע גם לאחריות הכרוכה בשימוש בסמלים ובמונחים היסטוריים, ובעיקר למשמעות של שיתוף פעולה בין מבקר ישראלי של הציונות לבין איש תקשורת אמריקני שהשמיע טענות קיצוניות על ישראל.
בורג טען בעבר כי חשוב לו לדבר גם עם אנשים שאינו מסכים איתם, וכי ההופעה אצל קרלסון מאפשרת לו להגיע לציבור שלא היה נחשף אחרת לעמדותיו. מנגד, מבקריו סבורים כי דווקא מעמדו כיו"ר הכנסת לשעבר מעניק לקרלסון לגיטימציה שלא הייתה עומדת לרשותו ללא שיתוף הפעולה הזה.
ב-17 בנובמבר יגיע הספר לחנויות בארצות הברית, אך הדיון סביבו כבר החל. השאלה שתמשיך ללוות אותו אינה רק מה מציע אברהם בורג לישראל ולעתיד היחסים עם הפלסטינים, אלא גם מדוע בחר להעביר את המסר שלו דווקא באמצעות טאקר קרלסון.
זהו החיבור שמעניק לסיפור משמעות רחבה יותר: אחד האנשים שעמדו בעבר בראש הממסד הציוני מצטרף לפרויקט המו"לות של אחד הקולות הביקורתיים ביותר כלפי ישראל בימין האמריקני. שני אנשים בעלי השקפות שונות, שהתאחדו סביב ביקורת חריפה על דרכה של המדינה היהודית, וכעת מבקשים להביא אותה לקהל בארצות הברית.
