בריאיון בלעדי ל"ג'רוזלם פוסט", שפורסם ביום שני, 9 בנובמבר, לא הסתפק פיין בהבעת הסתייגות. הוא האשים את ואנס בבגידה פוליטית בנשיא דונלד טראמפ ובניסיון להסיט את האחריות לכישלון הרפובליקנים לעבר ישראל והקהילה היהודית בארצות הברית.
"לא אתמוך בג'יי די ואנס בפריימריז של 2028", הצהיר פיין. הוא הבהיר כי דברי סגן הנשיא על ישראל היו בעיניו פסולים ובלתי מתקבלים על הדעת. בכך הפך לאחד המחוקקים הרפובליקנים הראשונים שהודיעו בפומבי כי עמדותיו של ואנס בנושא ישראל ימנעו מהם לתמוך במועמדותו העתידית.
העימות החל בעקבות הודעה ארוכה שפרסם ואנס ברשת החברתית איקס לאחר הבחירות ב-3 בנובמבר, שבהן איבדו הרפובליקנים את השליטה בשני בתי הקונגרס. ואנס טען כי המלחמה המתמשכת באיראן הייתה גורם משמעותי בתבוסה, והצביע על ארבע דרישות מרכזיות של מצביעים שהתרחקו מהמפלגה: סיום המלחמה, טיפול ביוקר המחיה, העדפת האינטרסים האמריקניים ושינוי היחסים בין וושינגטון לישראל.

"לא אתמוך בג'יי די ואנס בפריימריז של 2028", הצהיר פיין. הוא הבהיר כי דברי סגן הנשיא על ישראל היו בעיניו פסולים ובלתי מתקבלים על הדעת. בכך הפך לאחד המחוקקים הרפובליקנים הראשונים שהודיעו בפומבי כי עמדותיו של ואנס בנושא ישראל ימנעו מהם לתמוך במועמדותו העתידית.
ואנס לא האשים במפורש את יהודי ארצות הברית בתוצאות הבחירות. אולם בעיני פיין, עצם הכללת ישראל ברשימת הסיבות להפסד הייתה חציית קו אדום.
בריאיון שהעניק ביום ראשון לרשת LiveNOW של פוקס, החריף פיין עוד יותר את הטון. הוא השווה את המסרים של ואנס לרטוריקה שהייתה מקובלת בגרמניה בתחילת שנות השלושים, לפני עליית הנאצים לשלטון. לדבריו, האשמת היהודים בכישלונות פוליטיים היא שיטה היסטורית מוכרת ומסוכנת.
"הוא האשים את היהודים בהפסד בבחירות. זה מטורף", אמר פיין. הוא הוסיף כי הרפובליקנים הפסידו מסיבות רבות, אך ישראל והיהודים אינם אחראים לתבוסה.
הביקורת הזאת מעניינת במיוחד משום שפיין אינו נמנה עם מתנגדיו המסורתיים של טראמפ. להפך. חבר הקונגרס מפלורידה נחשב לתומך מובהק של הנשיא ולבעל עמדות תקיפות במיוחד בנושאי ישראל ואיראן. הוא גם נבחר מחדש בבחירות האחרונות, ולדבריו אף הגדיל את יתרונו על פני יריביו בהשוואה למערכת הבחירות הקודמת.
אלא שמבחינת פיין, דווקא נאמנותו לטראמפ היא אחת הסיבות לביקורת החריפה על סגן הנשיא. הוא טוען כי ואנס מנסה להתנער מהחלטות מדיניות שהיה שותף להן, ולהציג את עצמו כמי שהתריע מפני השלכות המלחמה.
"חשבתי שהדברים שלו הם בגידה בנשיא", אמר פיין, והטיל על ואנס אחריות ישירה לכישלון המאמצים להביא לסיום המלחמה באיראן.
לטענתו, סגן הנשיא הוביל את ממשל טראמפ לניסיונות להגיע להסכם עם טהראן, אף שלדעתו לא היה בסיס לאמון בהנהגה האיראנית. פיין תקף במיוחד את מזכר ההבנות שנדון במסגרת המגעים המדיניים וטען כי המדיניות הזאת האריכה את העימות במקום לסיים אותו.
מדובר בהאשמה פוליטית של פיין, ולא במסקנה עובדתית מוסכמת. ואנס אכן מילא תפקיד מרכזי במאמצים הדיפלומטיים מול איראן, אך האחריות להמשך המלחמה ולכישלון המשא ומתן מורכבת מהחלטות וגורמים נוספים.
הוויכוח הזה חושף מחלוקת עמוקה יותר בתוך הימין האמריקני: האם התמיכה בישראל היא חלק בלתי נפרד מהזהות הרפובליקנית, או שמדיניות "אמריקה תחילה" מחייבת לצמצם את המעורבות האמריקנית במלחמות במזרח התיכון ולבחון מחדש גם את היחסים עם ירושלים.
פיין מצביע על הפרשן השמרני טאקר קרלסון ועל האגף במפלגה המזוהה עמו כאחד ממקורות השינוי. קרלסון הפך בשנים האחרונות לאחד המבקרים הבולטים של המעורבות האמריקנית במזרח התיכון ושל התמיכה הבלתי מסויגת בישראל. פיין חושש שההשפעה של המחנה הזה מתרחבת גם בקרב פוליטיקאים רפובליקנים בכירים.
במקביל, סגן הנשיא אינו מקבל את הטענה שהטיל את האחריות לתבוסה על יהודי ארצות הברית. דובר מטעמו דחה את ההאשמות והדגיש כי ואנס גינה בעבר אנטישמיות. גם גורמים בסביבת הבית הלבן הבהירו כי דבריו לאחר הבחירות לא נועדו להכריז על ניתוק מטראמפ.
אלא שפיין כבר הצביע על חלופות אפשריות מבחינתו. בריאיון לפוקס הזכיר את מזכיר המדינה מרקו רוביו ואת הסנאטור טד קרוז מטקסס כאישים שהיה מעדיף לראות במרוץ לנשיאות. שניהם מזוהים עם תמיכה נרחבת בישראל, אם כי גם ביניהם קיימים הבדלים בסוגיות מדיניות אחרות.
ואנס עצמו טרם הכריז רשמית על מועמדות לנשיאות ב-2028, וגם רוביו וקרוז לא הכריזו על התמודדות. לכן אין לראות בהצהרת פיין סימן למרד מאורגן נגד סגן הנשיא או להחלטה רשמית של המפלגה. מדובר לעת עתה בהתנגדות פומבית של מחוקק אחד, בעל עמדות נחרצות בנושא ישראל.
אף על פי כן, ההתפתחות החדשה ממחישה כיצד המחלוקת על היחסים עם ישראל חורגת כעת מדיוני מדיניות החוץ והופכת לנושא במאבק הפנימי על הנהגת המפלגה הרפובליקנית.
בריאיון ל"ג'רוזלם פוסט" התייחס פיין גם למצב הפוליטי בישראל ולהקמת הממשלה הבאה, והביע חשש מהתחזקות גורמים שלדעתו עוינים את המדינה. הוא השמיע גם האשמות חמורות ובלתי מבוססות כלפי הסנאטור הנבחר ממישיגן, עבדול א-סייד, שאותו כינה טרוריסט מוסלמי. א-סייד הכחיש בעבר קשר לארגון האחים המוסלמים, ואין ראיות מאומתות למעורבותו בפעילות טרור.
אבל המסר הפוליטי המרכזי של פיין הופנה דווקא לעבר סגן הנשיא של מפלגתו. מבחינתו, הזכרת ישראל כאחד הגורמים לתבוסת הרפובליקנים אינה רק טעות בניתוח תוצאות הבחירות, אלא סימן לשינוי עמוק יותר שמתרחש בימין האמריקני.
פחות משבוע אחרי הבחירות, בעוד הרפובליקנים מנסים להבין כיצד איבדו את השליטה בקונגרס, הדיון כבר עובר אל הבחירות הבאות לבית הלבן. הפעם המחלוקת אינה בין דמוקרטים לרפובליקנים, אלא בתוך המחנה הפוליטי של טראמפ עצמו.
ובמרכז המאבק הזה ניצבת שאלה שתעסיק גם את ירושלים וגם את הקהילה היהודית באמריקה: מה יהיה מקומה של ישראל במפלגה הרפובליקנית ביום שאחרי טראמפ?