מהפכה יהודית בניו יורק: מספר שיא של שומרי שבת נבחרו לבית המחוקקים

ניו יורק - בזמן שמיליוני אמריקנים עקבו השבוע אחר המהפך הפוליטי בוושינגטון, התרחש במדינת ניו יורק שינוי קטן בהרבה מבחינה מספרית, אבל בעל משמעות היסטורית עבור הקהילה היהודית. בעקבות בחירות האמצע שנערכו ביום שלישי, 3 בנובמבר, צפויים לכהן בבית המחוקקים המדינתי באלבני לא פחות מ-11 יהודים שומרי שבת, המספר הגבוה ביותר שנרשם אי פעם על פי הספירה של מנהיגי הקהילה.

ההישג אינו מתבטא רק במספר. לראשונה, הקהילה האורתודוקסית הגדולה של ניו יורק תוכל להצביע על קבוצה משמעותית של מחוקקים המכירים מקרוב את אורחות חייה, את מערכת החינוך שלה ואת האתגרים הייחודיים העומדים בפניה. מדובר בנציגים מברוקלין, קווינס, לונג איילנד ומחוז רוקלנד, אזורים שבהם האוכלוסייה היהודית גדלה בעשורים האחרונים והפכה לכוח פוליטי בעל השפעה.

דיוויד גרינפילד, לשעבר חבר מועצת העיר ניו יורק וכיום מנכ"ל ארגון הסיוע היהודי מט קאונסיל, היה מהראשונים שחגגו את התוצאה. ביום רביעי, לאחר שהתבררו תוצאות המרוצים המרכזיים, הוא הכריז כי בבית המחוקקים המדינתי תהיה כעת קבוצה של 11 חברים המשתייכים למה שכינה "סיעת שומרי השבת".

המספר מחייב הבהרה: חלק מכלי התקשורת היהודיים דיווחו על עשרה מחוקקים אורתודוקסים, בעוד גרינפילד וסוכנות הידיעות היהודית ספרו 11 מחוקקים שומרי שבת. ההבדל נובע מהגדרות החברות בקבוצה. כך או כך, מדובר במספר שיא של נבחרי ציבור המזוהים עם הקהילה האורתודוקסית בבית המחוקקים המדינתי.

שיא של ייצוג יהודי בבית המחוקקים של מדינת ניו יורק: שלושה מהנבחרים החדשים, מימין לשמאל - ליסה "מלקי" ויידר, פסח אוסינה וג'ואי כהן-סבן. בעקבות בחירות האמצע יכהנו באלבני 11 מחוקקים יהודים שומרי שבת, מספר חסר תקדים.

שלושה מהמחוקקים הם פנים חדשות בזירה המדינתית, וכל אחד מהם מביא סיפור פוליטי שונה.

פסח אוסינה, דמוקרט בעל ניסיון ממושך בעבודה במועצת העיר ניו יורק, זכה במושב בבית הנבחרים המדינתי במחוז הכולל את פאר רוקאוויי שבקווינס, אזור שבו מתגוררת אוכלוסייה אורתודוקסית גדולה. ניצחונו ממחיש כיצד קהילה המאורגנת סביב בתי כנסת, מוסדות חינוך וארגונים מקומיים יכולה להשפיע על תוצאה של מרוץ במחוז שאינו מזוהה באופן מוחלט עם מפלגה אחת.

אחת ההפתעות הבולטות הגיעה מלונג איילנד. ליסה "מלקי" ויידר, מנהלת בתחום שירותי הבריאות בעלת ניסיון מקצועי של כשלושים שנה, התמודדה לראשונה על תפקיד ציבורי וניצחה במרוץ צמוד לסנאט של מדינת ניו יורק. בכך היא צפויה להפוך לאישה האורתודוקסית הראשונה שתכהן בסנאט המדינתי.

ניצחונה של ויידר משמעותי במיוחד משום שהוא משלב בין השתייכות לקהילה דתית שמרנית לבין השתתפות פעילה בזירה הפוליטית הכללית. במהלך הקמפיין עסקה בנושאים המעסיקים את תושבי לונג איילנד, בהם יוקר המחיה, בריאות הציבור, ביטחון אישי והמאבק באנטישמיות.

הנבחר החדש השלישי הוא ג'ואי כהן-סבן, יהודי ספרדי שניצח בדרום ברוקלין את חבר בית הנבחרים הרפובליקני מייקל נובאכוב. השניים כבר התמודדו זה מול זה בשנת 2024, אז הפסיד כהן-סבן בהפרש זעום של 232 קולות בלבד. הפעם התוצאה התהפכה.

המרוץ הזה עורר עניין רב משום ששני המועמדים יהודים, אך השתייכו למפלגות שונות. נובאכוב ביקש להציג את ניצחונו כהכרחי לשמירת ההשפעה הרפובליקנית ולתמיכה בישראל, והזהיר כי הפסדו יחזק גורמים במפלגה הדמוקרטית המתנגדים למדיניות הישראלית.

אלא שכהן-סבן עצמו הוא תומך מוצהר בישראל ומתנגד פוליטי לראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני. בשנת 2024 אף ניסה להתמודד תחת רשימה שנשאה את השם "המפלגה הפרו-ישראלית". לאחר ניצחונו השבוע חגג במסעדה כשרה בשכונת מידווד שבברוקלין, מוקף בתומכים מהקהילה.

המקרה שלו ממחיש עד כמה הפוליטיקה היהודית בניו יורק מורכבת יותר מהחלוקה המסורתית בין דמוקרטים לרפובליקנים. שאלת היחס לישראל חשובה מאוד לבוחרים רבים, אבל היא אינה בהכרח קובעת לבדה לאיזו מפלגה הם יצביעו.

לשלושת הנבחרים החדשים מצטרפים שמונה מחוקקים שנבחרו מחדש, בהם חברי בית הנבחרים המדינתי שמחה אייכנשטיין, קלמן יגר, סם ברגר, דיוויד ופרין, אהרן וידר, נילי רוזיק וארי בראון, וכן הסנאטור סם סאטון.

בראון, המייצג אזורים במחוז נסאו, הוא הרפובליקני היחיד בקבוצה שמנה גרינפילד. יתר המחוקקים משתייכים למפלגה הדמוקרטית, עובדה המשקפת את המורכבות הפוליטית של הקהילה האורתודוקסית במדינת ניו יורק.

המשמעות המעשית של ההישג עשויה להיות מורגשת בדיונים על תקציבי החינוך, מוסדות הישיבות, סיוע למשפחות גדולות, דיור, שירותי רווחה וביטחון הקהילות היהודיות.

במדינה שבה מתקבלות החלטות בעלות השפעה ישירה על בתי הספר החרדיים, על מימון מוסדות דת ועל התאמות הנדרשות לקיום אורח חיים יהודי, נוכחותם של מחוקקים המכירים את הנושאים מבפנים עשויה להעניק לקהילה ערוץ השפעה נוסף.

סם ברגר, חבר בית הנבחרים המדינתי מקווינס, התייחס לתוצאה כאל מקור לעידוד בתקופה שבה יהודים רבים חשים חוסר ביטחון. לדבריו, כאשר נשמעת רטוריקה פוליטית עוינת כלפי הקהילה, העובדה שיש לה נציגים באלבני מעניקה לה תחושה שקולה נשמע ושיש מי שיגן על האינטרסים שלה.

אלא שלצד התחזקות הייצוג האורתודוקסי התרחש בבחירות תהליך פוליטי אחר, כמעט הפוך. מועמדים מהאגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, בהם כאלה המותחים ביקורת חריפה על ישראל, הצליחו גם הם להיבחר לתפקידים ציבוריים בניו יורק.

אחד מהם הוא דיוויד אורקין, עורך דין לזכויות מהגרים המזדהה כאנטי-ציוני וחבר בארגון קול יהודי לשלום. אורקין נבחר לבית הנבחרים המדינתי מטעם קווינס ויצטרף לקבוצה מתרחבת של מחוקקים הנתמכים בידי הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה.

אורקין הביע תמיכה ביוזמת חקיקה שנועדה למנוע שימוש בכספי תרומות הזכאיות להטבות מס בניו יורק לצורך מימון פעילות בהתנחלויות ביהודה ושומרון. יוזמה זו מעוררת התנגדות בקרב ארגונים יהודיים פרו-ישראליים, הרואים בה ניסיון לפגוע בקשרים שבין יהדות ניו יורק לישראל.

כך עשוי להיווצר בבית המחוקקים מצב יוצא דופן: מצד אחד קבוצה גדולה מאי פעם של יהודים שומרי שבת, שרבים מהם מזוהים עם תמיכה בישראל, ומן הצד האחר מחוקקים יהודים מהשמאל הפרוגרסיבי, המקדמים מדיניות ביקורתית הרבה יותר כלפי ממשלת ישראל.

גם בזירה הפדרלית נרשמו שינויים. מייקה לאשר, שכיהן בבית הנבחרים המדינתי, נבחר לקונגרס האמריקני ויחליף את ג'רי נדלר, שהיה המחוקק היהודי הוותיק ביותר בבית הנבחרים בוושינגטון. גם בראד לנדר, לשעבר מבקר עיריית ניו יורק, נבחר לקונגרס.

הבחירות מציירות אפוא תמונה מורכבת של יהדות ניו יורק. מצד אחד התחזקות פוליטית של הקהילות האורתודוקסיות, ומן הצד האחר התרחבות הייצוג של יהודים בעלי תפיסות פרוגרסיביות, שחלקן מנוגדות באופן חריף לעמדותיהם של הארגונים היהודיים המסורתיים.

אבל עבור תושבים רבים בבורו פארק, בפאר רוקאוויי, במידווד ובלונג איילנד, הסיפור הגדול של הבחירות הוא פשוט יותר. במשך שנים הסתמכו הקהילות שלהם על קשרים עם פוליטיקאים שלא בהכרח הכירו מקרוב את צורכיהן. כעת יוכלו להצביע על מספר חסר תקדים של נציגים המנהלים בעצמם אורח חיים יהודי דתי.

ייתכן שהם לא יצביעו תמיד יחד, ובוודאי שלא יסכימו על כל נושא. אבל בשעה שהקהילה היהודית בארצות הברית מתמודדת עם מחלוקות פוליטיות וחששות ביטחוניים, עצם הנוכחות המתרחבת שלה במוקדי קבלת ההחלטות היא התפתחות משמעותית.

ואם בעבר נדרשו מנהיגי הקהילות האורתודוקסיות להגיע לאלבני כדי לשכנע מחוקקים להבין את אורח חייהם, הרי שבקדנציה הקרובה כבר יישבו באולמות בית המחוקקים אנשים שעבורם שבת, כשרות וחינוך יהודי אינם מושגים שצריך להסביר, אלא חלק מחיי היומיום שלהם.