ישראל עלולה להפוך לאויבת של אמריקה: האזהרה הדרמטית אחרי המפלה של טראמפ

במשך עשרות שנים נחשבה הברית בין ישראל לארצות הברית לאחד העקרונות היציבים ביותר בפוליטיקה האמריקנית. נשיאים דמוקרטים ורפובליקנים התחלפו בבית הלבן, ממשלות בישראל קמו ונפלו, אבל התמיכה האמריקנית בישראל נותרה כמעט מובנת מאליה. עכשיו, בעקבות התבוסה הרפובליקנית בבחירות האמצע, אחד הקולות הבולטים בימין האמריקני מעלה תרחיש שלפני שנים אחדות היה נשמע כמעט דמיוני: ממשל אמריקני שיתייחס לישראל לא כאל בעלת ברית, אלא כאל אויבת.

האזהרה הגיעה מפיו של ויקטור דיוויס הנסון, היסטוריון צבאי, עמית בכיר במכון הובר באוניברסיטת סטנפורד ואחד הפרשנים המזוהים ביותר עם המחנה השמרני ועם הנשיא דונלד טראמפ. בראיון שהעניק במסגרת סיקור בחירות האמצע, ושתוכנו פורסם ביום רביעי, 4 בנובמבר, טען הנסון כי השינויים המתרחשים במפלגה הדמוקרטית עלולים להוביל לשינוי היסטורי ביחסה של וושינגטון לישראל.

"אני יכול לדמיין נקודה שבה ישראל תהפוך לאויבת של ארצות הברית, לפחות בעיני הממשל הזה", אמר הנסון, בהתייחסו לאפשרות שהדמוקרטים יזכו בנשיאות בבחירות 2028 ושהאגף האנטי-ישראלי במפלגה יגדיל את השפעתו.

הנסון לא הסתפק בתחזית הזאת. הוא האשים את המפלגה הדמוקרטית כולה בכך שהיא נגועה באנטישמיות, וטען כי ממשל עתידי שלה עלול להחזיר מדיניות שתסייע בעקיפין לחמאס, לשנות את היחס לארגון החות'ים בתימן ולהתקרב לגורמים המתנגדים לישראל.

אלה טענות גורפות ושנויות במחלוקת, שאינן משקפות מדיניות רשמית של המפלגה הדמוקרטית. הנסון גם לא הציג ראיות לכך שממשל דמוקרטי עתידי אכן יגדיר את ישראל כאויבת. אבל העובדה שאחד ההוגים הבולטים של הימין האמריקני מעלה אפשרות כזאת ממחישה עד כמה הפך מעמדה של ישראל לנושא טעון בפוליטיקה האמריקנית.

הנסון נחשב לאחד ממגיניו האינטלקטואליים הבולטים של טראמפ. הוא חיבר ספרים רבים על מלחמות, ציוויליזציות ומנהיגות, ובשנים האחרונות הפך לדמות מוכרת בקרב מצביעים שמרנים. לכן, גם אם דבריו נשמעים קיצוניים, הם משקפים חשש הקיים בחלקים מהימין האמריקני: שהדור הבא של מנהיגי המפלגה הדמוקרטית כבר לא יראה בישראל שותפה אסטרטגית טבעית.

"אני יכול לדמיין נקודה שבה ישראל תהפוך לאויבת של ארצות הברית, לפחות בעיני הממשל הזה", אמר הנסון, בהתייחסו לאפשרות שהדמוקרטים יזכו בנשיאות בבחירות 2028 ושהאגף האנטי-ישראלי במפלגה יגדיל את השפעתו.

המספרים מספקים בסיס לדאגה מפני שחיקת התמיכה בישראל, גם אם אינם מוכיחים את התרחיש הקיצוני שהנסון מתאר. סקר של מרכז המחקר פיו, שנערך בסוף מרץ 2026, מצא כי 80 אחוז מהדמוקרטים ומהעצמאים הנוטים למפלגה הדמוקרטית מחזיקים בדעה שלילית על ישראל. שנה קודם לכן עמד הנתון על 69 אחוז, ובשנת 2022 על 53 אחוז בלבד.

גם בציבור האמריקני בכללותו חל שינוי ניכר. לפי אותו סקר, 60 אחוז מהאמריקנים מחזיקים כיום בדעה שלילית על ישראל, לעומת 42 אחוז בשנת 2022. בקרב הרפובליקנים התמונה עדיין חיובית יותר, אולם גם שם ניכרת שחיקה, בעיקר אצל מצביעים צעירים.

נתונים נוספים של פיו מצביעים על הבחנה חשובה: האמריקנים אינם מתייחסים בהכרח לממשלת ישראל ולאזרחי ישראל באותה צורה. בסקר שנערך במאי נמצא כי 62 אחוז מחזיקים בדעה שלילית על ממשלת ישראל, לעומת 42 אחוז המחזיקים בדעה שלילית על העם הישראלי. כלומר, חלק משמעותי מהביקורת מכוון למדיניות הממשלה, ולא בהכרח לעצם קיומה של המדינה או לאזרחיה.

גם בתוך המפלגה הדמוקרטית קיימים הבדלים משמעותיים. האגף הפרוגרסיבי דורש לצמצם את הסיוע הצבאי לישראל ולהפעיל עליה לחץ בנוגע לפלסטינים, בעוד דמוקרטים אחרים ממשיכים להדגיש את חשיבות הברית הביטחונית ואת מחויבותם לביטחון ישראל.

מבקריו של הנסון טוענים כי הוא מטשטש את ההבדלים האלה ומציג ביקורת על ישראל כאילו הייתה בהכרח אנטישמיות. מבחינתם, התנגדות לפעולות ממשלת ישראל בעזה או למלחמה באיראן אינה שקולה לתמיכה בחמאס, ובוודאי אינה מלמדת על רצון להפוך את ישראל לאויבת של ארצות הברית.

אלא שהנסון אינו מוטרד רק מהעתיד הפוליטי של הדמוקרטים. חלק מרכזי מדבריו הופנה דווקא לטראמפ, ולדרך שבה ממשלו מנהל את המערכה הצבאית נגד איראן.

לדברי ההיסטוריון, הנשיא חייב להפסיק לנוע בין הצהרות על משא ומתן לבין תקיפות צבאיות, ולהציג לציבור האמריקני אסטרטגיה ברורה לסיום המלחמה. הוא טען כי חוסר העקביות של הממשל פוגע באמון הציבור ומקשה על הרפובליקנים להסביר את מטרות המערכה.

הנסון קרא למתקפה נוספת על תשתיות הגרעין האיראניות, ובפרט על המתקן התת-קרקעי המכונה "הר פיקאקס", מדרום לנתנז. הוא הציע להשתמש במפציצים חמקניים מסוג בי-2, להחריף את הסנקציות הכלכליות, לתמוך בגורמי אופוזיציה בתוך איראן ולשמור על חופש השיט במצר הורמוז.

לשיטתו, לאחר פגיעה משמעותית ביכולותיה הצבאיות והגרעיניות של איראן, תוכל ארצות הברית לצמצם את מעורבותה הישירה ולהותיר את המשטר בטהרן תחת לחץ כלכלי ופנימי. מדובר בהמלצה של הנסון, ולא בתוכנית שהבית הלבן הודיע כי אימץ.

הוא גם מתח ביקורת על האופן שבו טראמפ הסביר את המלחמה לציבור. לדבריו, הנשיא היה צריך להבהיר מראש כי מדובר במהלך הכרוך בסיכונים, אך כזה שנועד למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני בעתיד. במקום זאת, טען, הממשל יצר ציפיות לסיום מהיר של המערכה.

הדברים מקבלים משמעות מיוחדת בעקבות תוצאות בחירות האמצע. הנסון מעריך כי אף שהדמוקרטים התחזקו בקונגרס, טראמפ עדיין מחזיק בסמכויות נרחבות בתחום מדיניות החוץ. הוא הזכיר שנשיאים קודמים, בהם ביל קלינטון וברק אובמה, המשיכו לקדם מדיניות בינלאומית גם לאחר שאיבדו את הרוב בקונגרס.

אבל המבחן האמיתי של טראמפ, לדעתו, יהיה כפול: שיפור מצבה של הכלכלה האמריקנית והסרת האיום הגרעיני האיראני במהירות. כישלון באחד משני התחומים עלול להעמיק את המשבר הפוליטי של הרפובליקנים לקראת הבחירות לנשיאות ב-2028.

דווקא כאן מתגלה סתירה מעניינת בתוך המחנה השמרני. בעוד הנסון מזהיר מפני התרחקות אמריקנית מישראל וקורא להחריף את הלחץ הצבאי על איראן, קולות אחרים בימין, ובהם תומכי מדיניות בדלנית, דורשים לצמצם את המעורבות האמריקנית במלחמות במזרח התיכון. המחלוקת אינה רק בין רפובליקנים לדמוקרטים, אלא גם בתוך המחנה הפוליטי של טראמפ עצמו.

עבור ישראל, השינוי בדעת הקהל האמריקנית מחייב הסתכלות מעבר לבחירות הנוכחיות. התמיכה הדו-מפלגתית, ששימשה במשך שנים בסיס מרכזי ליחסים בין המדינות, נשחקת בעיקר בקרב מצביעים צעירים ובאגף הפרוגרסיבי. גם אם ממשל דמוקרטי עתידי לא יראה בישראל אויבת, הוא עשוי להציב תנאים נוקשים יותר לסיוע ביטחוני, להפעיל לחץ מדיני משמעותי יותר ולדרוש שינויים במדיניות הישראלית.

האזהרה של הנסון, אם כן, רחוקה מלהיות עובדה מוגמרת. אין כיום בסיס לקבוע שארצות הברית עומדת להפוך את ישראל לאויבת, וגם אין לדעת איזו מדיניות יאמץ הנשיא שייבחר ב-2028. אבל מאחורי הניסוח הדרמטי מסתתר שינוי אמיתי: ישראל כבר אינה נהנית מאותה הסכמה רחבה שאפיינה את הפוליטיקה האמריקנית בעבר.

והשאלה המטרידה מבחינת ירושלים אינה בהכרח אם וושינגטון תהפוך יום אחד לאויבת. היא האם בתוך שנתיים תמצא עצמה ישראל מול בית לבן שכבר אינו רואה בתמיכה בה התחייבות מובנת מאליה.