לוס אנג׳לס על סף מהפך: מבקרת ישראל מובילה, הוואלי מחזיק מעמד

לוס אנג׳לס עשויה להתעורר מחר בבוקר למציאות פוליטית חדשה: ראשת עיר שהאשימה את ישראל ברצח עם, התייצבה מול הקהילה היהודית והגנה על זכותם של פעילים להחרים אותה. ניטיה ראמאן, חברת מועצת העיר המזוהה עם השמאל הסוציאליסטי, מובילה על ראשת העיר המכהנת קארן באס. אבל במרחק נסיעה משם, בשכונות סן פרננדו ואלי שבהן מתגוררים ישראלים ויהודים רבים, התמונה מורכבת יותר. שם, לפחות בזירה הפדרלית, ידידיה של ישראל אינם נעלמים מהמפה.

לפי עדכון הספירה מ־4 בנובמבר אחר הצהריים בלוס אנג׳לס, ראמאן מחזיקה ב־405,193 קולות, שהם 51.67%, לעומת 379,069 קולות לבאס, שהם 48.33%. הפער עומד על 26,124 קולות, כשכשני שלישים מהקולות הצפויים נספרו. זהו יתרון משמעותי במרוץ צמוד, אך עדיין לא הכרעת בחירות. מעטפות נוספות ממשיכות להיספר, ואין בשלב הזה בסיס להכתיר את ראמאן כראשת העיר הבאה.

מבחינת הקהילה הישראלית והיהודית, ההבדל בין השתיים אינו מסתכם בשאלה מי תטפל טוב יותר במאהלי חסרי הבית, בכבישים או בתקציב המשטרה. במהלך מערכת הבחירות נחשף ביניהן פער חד בנוגע לישראל, למלחמה בעזה ולגבול שבין מחאה פוליטית לבין צעדים עירוניים נגד המדינה היהודית.

ראמאן אמרה בריאיון לשדרן הרשת חסן פיקר שהיא מאמינה שישראל ביצעה רצח עם בעזה. כאשר נשאלה על הדברים בפורום שנערך במרכז סקירבול בשיתוף הפדרציה היהודית של לוס אנג׳לס, היא לא חזרה בה מהשימוש במונח. היא הסבירה שעמדתה נשענת על הערכות מומחים בינלאומיים, והבהירה שהיא עומדת לצד הקהילה היהודית גם כאשר קיימות מחלוקות עמוקות בענייני מדיניות חוץ.

גם בנושא החרם התגלע פער. ראמאן תיארה חרם, משיכת השקעות וסנקציות כצורת מחאה בלתי אלימה ולגיטימית, דברים שעוררו קריאות בוז מצד חלק מהנוכחים. עם זאת, חשוב לדייק: היא גם הבהירה שהיא מכירה בזכותה של ישראל להתקיים, והתחייבה לפעול לביטחונם של תושבי העיר. עמדותיה ביקורתיות מאוד כלפי ישראל, אך אין הצדקה למחוק מהתמונה את ההבהרות האלה.

לפי עדכון הספירה מ־4 בנובמבר אחר הצהריים בלוס אנג׳לס, ראמאן מחזיקה ב־405,193 קולות, שהם 51.67%, לעומת 379,069 קולות לבאס, שהם 48.33%. הפער עומד על 26,124 קולות, כשכשני שלישים מהקולות הצפויים נספרו. זהו יתרון משמעותי במרוץ צמוד, אך עדיין לא הכרעת בחירות. מעטפות נוספות ממשיכות להיספר, ואין בשלב הזה בסיס להכתיר את ראמאן כראשת העיר הבאה.

באס הציגה באותו מפגש עמדה שונה. היא דחתה את השימוש במונח רצח עם לתיאור פעולות ישראל, ואמרה שלא תתמוך במדיניות של משיכת השקעות מחברות ישראליות או מחברות הקשורות לישראל. היא הדגישה שתפקידה כראשת עיר הוא לבחון כיצד סכסוכים בינלאומיים משפיעים על לוס אנג׳לס, ולשמור על ביטחון התושבים בתוך המחלוקות.

לראש העיר אין סמכות לעצור משלוחי נשק לישראל או לבטל את הסיוע הביטחוני האמריקני. ההחלטות האלה מתקבלות בוושינגטון. לעומת זאת, ללשכת ראש העיר יש השפעה על סדרי העדיפויות העירוניים, על הנהגת מערך האכיפה ועל האופן שבו העיר מגיבה לאיומים, להפגנות ולמתיחות סביב מוסדות יהודיים. משום כך, ההבדל בין באס לראמאן אינו רק ויכוח על ניסוח.

במערב הוואלי מתנהל בינתיים קרב אחר, צמוד בהרבה. במחוז השלישי של מועצת העיר, הכולל את וודלנד הילס, טרזנה, קנוגה פארק, וינֶטקה ורסידה, מוביל איש העסקים טים גספר עם 26,322 קולות, לעומת 26,028 לבארי וורת׳־גירבן. פחות משלוש מאות קולות מפרידים ביניהם. המנצח יחליף את בוב בלומנפילד, המסיים את כהונתו בשל מגבלת הכהונות.

זה אינו מרוץ שאפשר לתאר בפשטות כקרב בין מועמד פרו־ישראלי למועמדת אנטי־ישראלית. גספר נתמך בידי ארגון הפעולה האזרחית הישראלי־אמריקני, ואילו וורת׳־גירבן קיבלה תמיכה מארגון דמוקרטים למען ישראל בלוס אנג׳לס. היא גם בעלת רקע בפעילות קהילתית יהודית. התמיכות האלה אינן מבטיחות הסכמה עם כל עמדה ישראלית, אך הן מחייבות להיזהר מהדבקת תוויות גורפות.

בבחירות לקונגרס, התמונה בוואלי ברורה יותר. בראד שרמן, מהתומכים הוותיקים והעקיבים בישראל במפלגה הדמוקרטית, מוביל במחוז ה־32 עם כ־69.3% מהקולות המוצגים בספירת מחוז לוס אנג׳לס, לעומת כ־30.7% ללארי תומפסון. שרמן תומך בסיוע הביטחוני השנתי לישראל, במימון כיפת ברזל ובשימור הברית בין המדינות גם בתקופות של מחלוקת פוליטית.

במחוז ה־30 מחזיקה לורה פרידמן ביתרון גדול עוד יותר: כ־75.9% לעומת כ־24.1% ליריבה סקוט אלן מאיירס. פרידמן תומכת ביחסים הביטחוניים בין ארצות הברית לישראל ובשיתוף פעולה בין המדינות. במחוז ה־29 מובילה לוז ריבאס עם כ־59.9% לעומת כ־40.1% לאנג׳ליקה דואניאס. גם פרידמן וגם ריבאס קיבלו תמיכה חזקה מדמוקרטים למען ישראל בלוס אנג׳לס.

התוצאות האלה מציבות גבול לסיפור על עיר שלמה שפנתה נגד ישראל. לוס אנג׳לס אינה מצביעה כמקשה אחת, וגם המחנה הדמוקרטי המקומי אינו מחזיק בעמדה אחידה. מועמדת יכולה להוביל לראשות העיר עם ביקורת חריפה על ישראל, ובאותה עת נציגי אזור המזוהים עם תמיכה בברית הביטחונית יכולים לשמור על יתרונות גדולים.

עבור הישראלים בוואלי, זו כרגע תמונת המצב: הביטחון הפוליטי היחסי בוושינגטון נשמר, הקרב על המושב המקומי פתוח, ובלשכת ראש העיר עשוי להתחולל השינוי הרגיש ביותר. אבל המילה החשובה עדיין אינה מהפך. היא ספירה. עד שתושלם ותתברר ההכרעה, ראמאן מובילה, באס רודפת אחריה, והקהילה הישראלית ממתינה לראות מי תנהל את העיר ביום שאחרי.