התנהגות מתועבת: ביקורת חסרת תקדים על ממדאני שמוחק את היהודים מההיסטוריה של ניו יורק

ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, פרסם הודעה חגיגית על תרומתם של המהגרים ממזרח אירופה לעיר, הזכיר שכונות יהודיות היסטוריות ואת הצייר היהודי מארק שאגאל, אבל נמנע לחלוטין מהמילה "יהודים". מנכ"ל הליגה נגד השמצה, ג'ונתן גרינבלט, מאשים אותו בניסיון מכוון למחוק את הזהות היהודית מההיסטוריה של העיר: "זה כבר לא יכול להיות מקרי". הפרשה מציתה מחדש את המתיחות בין העירייה לקהילה היהודית הגדולה בארצות הברית.

סערה חדשה בניו יורק, והפעם לא בגלל הפגנה אנטי-ישראלית, החלטה פוליטית או התבטאות על המלחמה בעזה. במרכז המחלוקת עומדת מילה אחת שראש העיר זוהראן ממדאני לא כתב. המילה היא "יהודים", והיעדרה מהודעה רשמית שפרסם על תרומתם של המהגרים ממזרח אירופה לעיר עורר זעם בקרב מנהיגים יהודים והוביל למתקפה חריפה במיוחד מצד הליגה נגד השמצה.

הפרשה החלה ביום שני, 26 באוקטובר, כאשר ממדאני פרסם ברשתות החברתיות הודעה חגיגית בעקבות אירוע תרבות שנערך במעונו הרשמי, גרייסי מנשן, לכבוד הקהילות שמוצאן במזרח אירופה. ראש העיר ביקש להדגיש את תרומתן לעיצוב דמותה של ניו יורק, והציג שורה של דוגמאות מחיי התרבות והקהילה בעיר.

הוא הזכיר את ברייטון ביץ', השכונה המפורסמת בברוקלין המזוהה עם מהגרים מברית המועצות לשעבר, את ריגו פארק בקווינס, שבה מתגוררת קהילה יהודית גדולה, ואת יצירותיו של הצייר מארק שאגאל, המוצגות במוזיאון לאמנות מודרנית במנהטן.

אלא שבכל ההודעה לא הופיעה אפילו פעם אחת המילה "יהודים". גם שאגאל, מגדולי האמנים היהודים במאה העשרים, הוזכר ללא התייחסות למוצאו היהודי. עבור מבקריו של ממדאני, ההשמטה הזאת הייתה הרבה יותר מטעות ניסוח תמימה.

ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל הליגה נגד השמצה טען כי כאשר הדבר מתרחש שוב ושוב, קשה להאמין שמדובר בבורות או בטעות מקרית. לדבריו, ההתנהלות מעוררת חשד לניסיון מכוון לנרמל אנטישמיות ולדחוק את תושביה היהודים של ניו יורק לשוליים. את התנהגותו של ראש העיר הגדיר כמתועבת.

ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, הגיב בחריפות יוצאת דופן. לדבריו, הצגת שאגאל בלי לציין את זהותו היהודית, לצד אזכור שכונות בעלות היסטוריה יהודית עמוקה בלי להזכיר את אופיין היהודי, הם דוגמאות נוספות למה שהגדיר כמסע מתמשך ופתולוגי של ראש העיר למחיקת היהודים מהסיפור של ניו יורק.

גרינבלט הרחיק לכת וטען כי כאשר הדבר מתרחש שוב ושוב, קשה להאמין שמדובר בבורות או בטעות מקרית. לדבריו, ההתנהלות מעוררת חשד לניסיון מכוון לנרמל אנטישמיות ולדחוק את תושביה היהודים של ניו יורק לשוליים. את התנהגותו של ראש העיר הגדיר כמתועבת.
הביקורת מתמקדת במיוחד בבחירת הדוגמאות של ממדאני. ברייטון ביץ', המכונה לעיתים "אודסה הקטנה", הפכה במשך עשרות שנים לאחד המרכזים הבולטים של מהגרים דוברי רוסית, ובהם יהודים רבים שנמלטו מאנטישמיות ומרדיפות בברית המועצות. ריגו פארק, מצדה, מזוהה עם קהילות יהודיות ותיקות, ובהן משפחות של ניצולי שואה ומהגרים ממרכז אסיה וממדינות ברית המועצות לשעבר.

גם הבחירה בשאגאל עוררה תמיהה. האמן, שנולד בשם משה סגל למשפחה יהודית באזור ויטבסק בשנת 1887, הפך את התרבות היהודית, סיפורי התנ"ך וחיי העיירה היהודית למרכיבים מרכזיים ביצירתו. הקשר שלו ליהדות לא היה פרט שולי בביוגרפיה, אלא חלק בלתי נפרד מזהותו האמנותית. בישראל הוא מוכר בין היתר בזכות חלונות הוויטראז' שיצר לבית הכנסת במרכז הרפואי הדסה בירושלים.

ברשתות החברתיות הגיבו תושבים יהודים בכעס. אחד המבקרים הזכיר כי משפחות רבות בריגו פארק כללו ניצולי שואה, שחלקם נשאו על זרועותיהם את המספרים שקועקעו במחנות הריכוז. מבחינתו, תיאור השכונה כחלק מהמורשת המזרח-אירופית בלי להזכיר את היהודים מתעלם מהסיפור ההיסטורי שהביא רבים מתושביה לניו יורק.

עם זאת, חשוב להבחין בין העובדות לבין הפרשנות הפוליטית. ההודעה של ממדאני אכן לא הזכירה יהודים, אף שהדוגמאות שבחר קשורות במידה רבה להיסטוריה היהודית. אולם עצם ההשמטה אינה מוכיחה כשלעצמה כי הייתה כוונה למחוק את זהותם. זו הטענה שמעלים גרינבלט ומבקרים נוספים, והיא עומדת במרכז המחלוקת.

הסערה הנוכחית אינה מתרחשת בחלל ריק. בתחילת אוקטובר כבר התעמת גרינבלט עם ממדאני בעקבות הודעתו לציון שלוש שנים למתקפת חמאס בשבעה באוקטובר. ראש העיר התייחס למתקפה ולסבלם של הישראלים, אך הקדיש חלק ניכר מהצהרתו לביקורת על פעולות ישראל ברצועת עזה ועל מדיניות הממשל האמריקאי.

גם אז הצביע גרינבלט על כך שהמילה "יהודים" נעדרה מההצהרה. הוא האשים את ממדאני בשימוש ביום זיכרון לאסון הכבד ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה כדי לקדם את עמדותיו האנטי-ציוניות. הביקורת לא הגיעה רק מארגונים יהודיים שמרניים, אלא גם מגורמים במפלגה הדמוקרטית.
מקרה נוסף שהוזכר בביקורת התרחש ביולי, כאשר עיריית ניו יורק פרסמה מפה של שלושים מתחמי מהגרים בעיר לקראת ביקורי תיירים במסגרת אירועי גביע העולם בכדורגל. המפה כללה אזורים המזוהים עם קהילות מהגרים שונות, אך לא הציגה כמה מהשכונות היהודיות הוותיקות. לצד זאת נעדרו ממנה גם מתחמים היסטוריים של קהילות איטלקיות ואיריות.

עבור מבקריו של ממדאני, הצטברות המקרים מעידה על דפוס. עבור מי שמבקשים לבחון את הדברים בזהירות, היא מעלה שאלה שעדיין מחייבת תשובה: האם מדובר בבחירות תקשורתיות לא מוצלחות, או בגישה פוליטית המשפיעה על הדרך שבה העירייה מציגה את ההיסטוריה של תושביה?

גם קהילת יוצאי פולין בניו יורק השמיעה ביקורת על האירוע האחרון, מסיבה אחרת. פעילים פולנים טענו כי ההחלטה להחליף אירוע מסורתי המוקדש למורשת הפולנית בקבלת פנים כללית למורשת מזרח אירופה מטשטשת את ההבדלים בין קהילות בעלות היסטוריה, תרבות וזהות נפרדות. בכך התרחבה המחלוקת מעבר ליחסים שבין ראש העיר לקהילה היהודית.

מנגד, ממדאני ואנשי ממשלו מציגים את פעילותם נגד אנטישמיות כחלק מרכזי ממדיניות העירייה. בסוף ספטמבר הודיע ראש העיר על תוכנית עירונית חדשה למאבק באנטישמיות, שכללה הגדלת המימון למניעת פשעי שנאה, השקעה באבטחת בתי כנסת ומוסדות דת, הרחבת החינוך לשואה ותמיכה במוסדות תרבות יהודיים.

לפי הודעת העירייה, התוכנית כוללת 6.4 מיליון דולר למניעת שנאה ולסיוע לנפגעים, לצד מיליון דולר לחיזוק האבטחה בבתי תפילה. גורמים יהודיים מסוימים בירכו על הצעדים, בעוד הליגה נגד השמצה טענה כי התוכנית אינה מתמודדת באופן מספק עם האנטישמיות הקשורה לעוינות כלפי ישראל.
הוויכוח הזה נוגע בשאלה רגישה במיוחד עבור יהודי ניו יורק. העיר שבה חיה אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם היא גם מקום שבו ההיסטוריה היהודית שזורה כמעט בכל תחום: מהגירה ומסחר ועד אמנות, עיתונות, מוזיקה, פוליטיקה ותרבות רחוב.

מבחינתם של ישראלים ויהודים המתגוררים בארצות הברית, הפרשה חורגת הרבה מעבר לניסוח של פוסט ברשת חברתית. היא משקפת את החשש שהזהות היהודית תיעלם בהדרגה מהשיח הציבורי, גם כאשר תרומתם של יהודים לחברה האמריקאית ממשיכה להיות מוצגת ומוכרת.

בסופו של דבר, השאלה שהציתה את הסערה פשוטה להפליא: כיצד אפשר לספר את סיפורם של המהגרים ממזרח אירופה שבנו את ניו יורק, להזכיר את שאגאל ואת השכונות שבהן חיו דורות של יהודים, ובכל זאת לא לומר אפילו פעם אחת את המילה "יהודים"?

עבור גרינבלט ומבקריו של ראש העיר, התשובה ברורה ומדאיגה. עבור ממדאני, שיצטרך להמשיך לנהל עיר בעלת אוכלוסייה יהודית גדולה ומגוונת, מדובר במחלוקת נוספת שמעמידה במבחן את יחסיו עם הקהילה.