גפן דורון, רופאה מומחית בשיקום, לא היססה. היא קמה ממושבה כדי לברר מה קרה. אחת הדיילות האוסטריות הבחינה בה, אחזה בה והובילה אותה במהירות לעבר מרכז המטוס. "תודה לאל, אנחנו צריכים אותך", אמרה לה באנגלית.
המראה שנגלה לעיניה היה מדאיג. שתי דיילות ניסו לשאת במעבר הצר נוסע מחוסר הכרה, כאשר נוסע נוסף מסייע להן. השלושה התקשו לתמרן בין שורות המושבים, והאיש כמעט נשמט מידיהן. לבסוף הצליחו להשכיב אותו על הרצפה באזור עמדת הדיילות שבמרכז המטוס.
גפן דורון הבחינה בכך שמלבד אותו נוסע, איש כמעט לא קם לסייע לדיילות לשאת את הגבר המעולף. המחשבה חלפה בראשה, אבל לא היה זמן להתעכב עליה. מולה התייצבה אישה נוספת שהציגה את עצמה כפסיכיאטרית. גפן דורון השיבה שהיא רופאת שיקום, ושתיהן החליפו בדיחה על כך שהמטופל ייאלץ להסתפק בשתי הרופאות שנמצאו בטיסה, אף שאף אחת מהן אינה מומחית ברפואה דחופה.
בינתיים התברר שגם הנוסע שסייע לדיילות אינו איש צוות רפואי. הוא הסביר שאין לו הכשרה בתחום, אבל הבהיר שהוא מוכן לעשות כל מה שיידרש. "איפה אתן רוצות שאעמוד? איך אני יכול לעזור?", שאל באנגלית.
גפן דורון ביקשה ממנו להתמקם ליד רגליו של המטופל ולסייע בהעברת ציוד ההחייאה. הוא נענה מיד, והשלושה החלו לפעול יחד. אשתו של הנוסע המעולף עמדה בסמוך, מודאגת ממצבו.
ואז הגיע הרגע ששינה את האווירה כולה.
גפן דורון פנתה אל האישה ושאלה באנגלית לשמו של בעלה. האישה התכופפה לעברה והשיבה בשם ישראלי מובהק. הרופאה נעצרה לרגע ושאלה בעברית: "אתם ישראלים?"
"כן", השיבה האישה, ומיד הוסיפה שגם היא הייתה חובשת במד"א לפני שנים רבות, ושהרופאות מוזמנות להיעזר בה אם יהיה צורך.
עוד לפני שהספיקו לעכל את צירוף המקרים, נשמע קול נוסף מצדו השני של המטופל. הגבר שהתנדב לעזור לדיילות, ושעד אותו רגע דיבר באנגלית, הכריז לפתע: "אה וואללה, גם אני ישראלי".
ואז הגיעה ההפתעה האחרונה. הפסיכיאטרית, שעד אותו רגע ניהלה את השיחה באנגלית, הביטה בחבריה לצוות המאולתר ואמרה שגם היא מישראל.
בתוך דקות התברר שכל חמשת המעורבים באירוע - המטופל, רעייתו, שתי הרופאות והנוסע שהתנדב לעזור - ישראלים. כולם היו בדרכם לישראל, כדי להצביע בבחירות.
הדיילות האוסטריות, שעקבו אחרי חילופי הדברים, התקשו להאמין. "אז כולכם ישראלים? איזה מזל יש לנו", אמרו, לדברי הרופאה. גפן דורון תיארה בפוסט שפרסמה לאחר מכן את אנחת הרווחה של הדיילות, כאשר הבינו שהאירוע הרפואי מנוהל בידי קבוצת ישראלים שהתארגנה באופן ספונטני.

הדיילות האוסטריות, שעקבו אחרי חילופי הדברים, התקשו להאמין. "אז כולכם ישראלים? איזה מזל יש לנו", אמרו, לדברי הרופאה. גפן דורון תיארה בפוסט שפרסמה לאחר מכן את אנחת הרווחה של הדיילות, כאשר הבינו שהאירוע הרפואי מנוהל בידי קבוצת ישראלים שהתארגנה באופן ספונטני. בתמונה: ד"ר דנה גפן דורון ורגב בן דוד
הטיפול נמשך, ולמרבה המזל הנוסע התאושש. כאשר שב לעצמו, התברר שגם חוש ההומור שלו לא נפגע. הוא פנה אל הרופאה ושאל אם היא רוצה לדעת למי הוא מתכוון להצביע, כדי שתוכל להחליט אם היה שווה להשקיע בו את המאמץ.
גפן דורון לא נשארה חייבת. היא שאלה אותו בחיוך אם הוא מעוניין לקבל סטירה מהרופאה, והבהירה שלא מעניין אותה למי הוא מצביע.
האירוע הסתיים בשלום, אבל עבור הרופאה הלילה כבר לא היה רגיל. היא התקשתה לחזור לישון, והמשיכה לחשוב על מה שהתרחש. לדבריה, במטוס מלא נוסעים, האנשים שנחלצו לעזור היו כולם ישראלים, אף שלא ידעו מראש שהאיש הזקוק לסיוע הוא בן ארצם.
כשהמטוס נחת בווינה, החבורה לא התפזרה מיד. חמשת הישראלים, שעד שעות ספורות קודם לכן היו זרים גמורים, ישבו יחד לשתות קפה בנמל התעופה. משם המשיכו בטיסת ההמשך לתל אביב, הפעם כבר כחברים חדשים שחלקו חוויה בלתי נשכחת.
אבל דווקא המעבר לטיסה השנייה סיפק לגפן דורון תזכורת משעשעת לצד אחר של החיים בישראל. המטוס מווינה לתל אביב היה מלא בישראלים, עם כל מה שמתלווה לכך: נוסעים שהביאו יותר מדי תיקי יד, ויכוחים על מקומות ישיבה, ילדים שצעקו על הוריהם שהם לא רוצים פיתה עם שניצל אלא במבה, וכל ההמולה המוכרת של טיסה לארץ.
אחרי השקט היחסי בטיסת הלילה מאמריקה, הרעש הישראלי נשמע כמעט כמו קבלת פנים.
"אם מישהו מתעלף פה, אין לי ספק שכולם עליו", כתבה גפן דורון בהומור, כשהיא מתייחסת לנכונות לעזור שראתה בטיסה הראשונה.
היא נזכרה גם בימי ילדותה, כאשר נוסעים בטיסות לישראל נהגו לשיר עם הנחיתה את "הבאנו שלום עליכם". הפעם, אחרי הלילה שעברה, תחושת השיבה הביתה קיבלה עבורה משמעות נוספת.
הסיפור קיבל תפנית נוספת לאחר שפרסמה את החוויה בפייסבוק. בזכות הפוסט הצליחה לאתר את הגבר שסייע לדיילות ולרופאות בטיסה. התברר שמדובר ברגב בן דוד, ישראלי המתגורר במדינת מרילנד שבארצות הברית.
גפן דורון התרגשה מהאפשרות למצוא אותו מחדש והוסיפה לפוסט את שמו. היא תיארה אותו כ"איש המקסים עם העיניים הטובות", שנחלץ לסייע בנשיאת הנוסע ובטיפול בו, בלי שהתבקש ובלי לדעת מי האיש שנזקק לעזרה.
לסיפור הזה יש גם משמעות מיוחדת עבור ישראלים שחיים בארצות הברית. רבים מהם מכירים היטב את המסלול הארוך הביתה, את טיסות הקונקשן, את השעות בשדות התעופה ואת התחושה המוזרה של חיים בשתי ארצות. לפעמים מספיק לשמוע מישהו מדבר עברית במקום בלתי צפוי כדי להרגיש קרוב יותר לבית. במקרה הזה, השפה המשותפת התגלתה רק אחרי שהעזרה כבר החלה.
גפן דורון בחרה לצרף לפוסט תמונה משפחתית של סבא וסבתא שרואים את נכדיהם בעיקר באמצעות שיחות וידאו, תזכורת למציאות של משפחות ישראליות המתגוררות במרחק אלפי קילומטרים זו מזו. מבחינתה, החזרה לישראל וההשתתפות בבחירות היו קשורות גם לתקווה לשנות את המציאות הזאת.
בסופו של דבר, הנוסע התאושש, המטוס הגיע ליעדו, והאירוע שהחל בקריאת חירום הסתיים בחיוכים ובחברות חדשה. חמישה ישראלים שהמריאו מוושינגטון בלי להכיר זה את זה, הגיעו לווינה כשהם כבר חולקים סיפור שכנראה יספרו עוד שנים.
והמשפט שבו בחרה הרופאה לסיים את סיפורה היה פשוט במיוחד: "כמה טוב שבאת הביתה".