החוק, שנחקק בשנת 1868, שלוש שנים בלבד לאחר סיום מלחמת האזרחים, אוסר על אמריקאים להפעיל מתקני זיקוק בבתיהם ובשטחים הצמודים להם. מי שמפר אותו עלול להיענש בקנס של עד 10,000 דולר ובמאסר של עד חמש שנים. האיסור חל גם כאשר מדובר בכמות קטנה המיועדת לצריכה עצמית בלבד, ללא כוונה למכור אפילו בקבוק אחד.
האבסורד, לטענת מתנגדי החוק, הוא שהחוק האמריקאי מאפשר לאזרחים לייצר בירה ויין בביתם לשימוש אישי, בכפוף למגבלות שונות, אך אוסר עליהם לזקק משקאות חריפים. אפשר להכין בירה במטבח, להתסיס יין במרתף ולהגיש אותם לחברים, אבל מי שרוצה לייצר בעצמו בקבוק בורבון מסתכן בעבירה פדרלית.

האבסורד, לטענת מתנגדי החוק, הוא שהחוק האמריקאי מאפשר לאזרחים לייצר בירה ויין בביתם לשימוש אישי, בכפוף למגבלות שונות, אך אוסר עליהם לזקק משקאות חריפים. אפשר להכין בירה במטבח, להתסיס יין במרתף ולהגיש אותם לחברים, אבל מי שרוצה לייצר בעצמו בקבוק בורבון מסתכן בעבירה פדרלית.
מאחורי המאבק עומדת אגודת חובבי הזיקוק הביתיים, ארגון מטקסס שהחליט לקרוא תיגר על האיסור ההיסטורי. אחד ממייסדיו, ריק מוריס, הוא מומחה לבורבון המייצר ציוד זיקוק לשימושים חוקיים. הוא מבקש לזקק ויסקי בחצר ביתו, להתנסות במתכונים שונים ולחלוק את התוצאות עם בני משפחתו וחבריו. אלא שלפי החוק הפדרלי, המקום שבו הוא מבקש להציב את הציוד הופך את התחביב שלו לעבירה פלילית.
הסיפור החל כאשר מוריס וחובבי זיקוק נוספים הגישו תביעה נגד משרד המשפטים האמריקאי והרשות הפדרלית המפקחת על מיסוי וסחר באלכוהול וטבק. לטענתם, הקונגרס חרג מסמכותו החוקתית כאשר הפך פעילות ביתית פרטית לעבירה פלילית, בנימוק שהאיסור נדרש כדי להגן על הכנסות המדינה ממסים.
באפריל השנה הם רשמו ניצחון משמעותי. בית המשפט הפדרלי לערעורים של המחוז החמישי קבע שהאיסור אינו חוקתי, משום שסמכות הקונגרס לגבות מסים אינה מעניקה לו בהכרח סמכות לאסור לחלוטין פעילות פרטית רק כדי להקל על גביית המס. בפסק הדין הזהירו השופטים כי אימוץ העמדה הממשלתית עלול לאפשר לממשל הפדרלי להתערב כמעט בכל פעילות המתבצעת בתוך ביתו של אזרח, בטענה שהיא עשויה להשפיע על גביית מסים.
אבל הסיפור הסתבך כאשר בית משפט פדרלי אחר לערעורים, במחוז השישי, הגיע למסקנה הפוכה והכשיר את האיסור. הסתירה בין שתי הערכאות יצרה מצב משפטי חריג, שבו בתי משפט שונים מפרשים באופן מנוגד את אותו החוק הפדרלי. כעת יצטרך בית המשפט העליון להכריע במחלוקת.
כדי להבין מדוע החוק נולד, צריך לחזור לארצות הברית של המאה ה-19. לאחר מלחמת האזרחים הייתה הממשלה הפדרלית זקוקה להכנסות, והמסים על משקאות חריפים הפכו למקור מימון חשוב. הרשויות התקשו לפקח על מזקקות קטנות שפעלו בחוות ובבתים פרטיים, וחלקן התחמקו מתשלום מסים. הפתרון שנבחר היה להרחיק את הזיקוק מבתי המגורים ולחייב ייצור במתקנים מפוקחים.
מאז השתנתה אמריקה כמעט ללא הכר. ייצור אלכוהול הפך לתעשייה ענקית, מבשלות בירה ביתיות הפכו לתחביב מקובל, ומזקקות בוטיק קטנות זכו לפופולריות רבה. אבל האיסור הפדרלי על זיקוק משקאות חריפים בבית נותר בתוקף.
משרד המשפטים של ממשל טראמפ מתנגד לביטול החוק. עמדת הממשל היא שהאיסור מהווה חלק חיוני ממערכת הפיקוח על ייצור אלכוהול וגביית המסים ממנו. ללא הגבלות על מיקום מתקני הזיקוק, טוענת המדינה, יהיה קשה יותר לזהות ייצור בלתי מורשה ולמנוע התחמקות מתשלום מסים.
מנגד, יותר מתריסר מדינות בעלות הנהגה רפובליקנית הביעו תמיכה במתנגדי החוק. מבחינתן, המאבק חורג בהרבה מהשאלה אם מותר להכין ויסקי בבית. הוא נוגע לגבולות סמכותו של הממשל הפדרלי ולזכותן של המדינות לקבוע בעצמן אילו פעילויות פרטיות יותרו בתחומן.
גם אם בית המשפט העליון יפסול את האיסור, אין פירוש הדבר שכל אמריקאי יוכל מיד לפתוח מזקקה במטבח. למדינות שונות יש חוקים עצמאיים המגבילים או אוסרים זיקוק אלכוהול, וייתכן שיידרשו שינויים נוספים בתקנות הפדרליות. נוסף על כך, פעילות זיקוק כרוכה בסיכוני אש ובטיחות, והכרעה חוקתית לא תבטל בהכרח את דרישות הפיקוח האחרות.
בבית המשפט העליון צפויים לדון בתיק המכונה "משרד המשפטים נגד מקנאט" במהלך החודשים הקרובים, ופסק הדין צפוי להתפרסם עד סוף יוני או תחילת יולי 2027.
עבור חובבי הוויסקי, מדובר בהזדמנות לשנות חוק המלווה את ארצות הברית כמעט מאז ימי אברהם לינקולן. עבור הממשל, מדובר במאבק על סמכותו לאכוף את חוקי המס. אבל מאחורי הדיון המשפטי מסתתרת שאלה אמריקאית מאוד: עד כמה רשאית הממשלה להתערב במה שאדם עושה בתוך ביתו, גם כשהוא בסך הכול רוצה להכין לעצמו כוס ויסקי?