עכשיו לוין משנה כיוון. בראיון שפורסם השבוע אמר כי צוות ההשקעות שלו הגיע למסקנה שרכישה מחודשת של אג"ח ממשלת ישראל "אינה מתאימה בעת הזאת". הוא מתעקש שההחלטה התקבלה משיקולים פיננסיים בלבד, ולא כתוצאה מהלחץ הפוליטי הכבד שהופעל עליו בחודשים האחרונים. אלא שהפער בין דבריו היום לבין ההבטחות שנתן בדרך לתפקיד גדול מכדי להתעלם ממנו.
במהלך קמפיין הבחירות שלו ב-2025 לוין לא הסתפק בהצהרות כלליות על תמיכה בישראל. הוא הבטיח להחזיר לקרנות הפנסיה של ניו יורק השקעה שהייתה במשך עשרות שנים חלק קבוע מהתיק שלהן. כשעלה החשש שזוהראן ממדאני, אז המועמד לראשות העיר וכיום ראש העיר, ינסה לקדם חרם פיננסי על ישראל, לוין דחה אותו כמעט בביטול. לדבריו, לממדאני פשוט לא יהיו הקולות הדרושים כדי לבצע מהלך כזה.
גם אחרי שנכנס לתפקיד לוין המשיך להגן בפומבי על אג"ח ישראל. באפריל אמר שמדובר בהשקעה יציבה וארוכת שנים וכי החלטות על כספי הפנסיה של עובדי העיר צריכות להתקבל לפי תשואה וסיכון, לא לפי קמפיינים פוליטיים. באותו זמן הוא תקף את ההתמקדות בישראל בלבד והזכיר שוב את היסטוריית ההחזרים המלאה של האג"ח.
אלא שכעת הוא מודה שכאשר נתן את ההבטחה בקמפיין, לא עמדה לרשותו מלוא התמונה הפיננסית. לדבריו, רק לאחר שנכנס לתפקיד וקיבל גישה מלאה לנתונים, לניתוחי הסיכון ולמבנה תיק ההשקעות, ניתן היה לבצע בדיקה מקצועית אמיתית. המסקנה של הצוות שלו הייתה שלא נכון לבצע את הרכישה כעת.

קשה לנתק את ההחלטה של לוין מהסביבה הפוליטית שבה התקבלה. ממדאני התנגד לרכישת אג"ח ישראל עוד לפני שנכנס לעירייה והצהיר שאין סיבה שניו יורק תרכוש חוב של מדינה ריבונית זרה. מאז שנבחר הוא המשיך לשמור על קו ביקורתי במיוחד כלפי ישראל, ובמהלך השנה אף החרים את מצעד יום ישראל - מהלך חסר תקדים עבור ראש עיריית ניו יורק.
הטיעון המקצועי שמציג משרדו נשען בין היתר על השינוי במצב האשראי של ישראל מאז פרוץ המלחמות ועל חוסר הוודאות האזורי. דירוג האשראי של ישראל נפגע בשנים האחרונות, וחלק מסוכנויות הדירוג ממשיכות להזהיר מפני סיכונים הנוגעים להוצאות הביטחון, לצמיחה ולחוסר יציבות פוליטית וביטחונית. מנגד, אג"ח ישראל מציעות כיום תשואות של יותר מ-5% בחלק מהטווחים הקצרים - שיעור שבנסיבות אחרות היה עשוי להיות אטרקטיבי לקרן פנסיה גדולה.
אבל קשה לנתק את ההחלטה מהסביבה הפוליטית שבה התקבלה. ממדאני התנגד לרכישת אג"ח ישראל עוד לפני שנכנס לעירייה והצהיר שאין סיבה שניו יורק תרכוש חוב של מדינה ריבונית זרה. מאז שנבחר הוא המשיך לשמור על קו ביקורתי במיוחד כלפי ישראל, ובמהלך השנה אף החרים את מצעד יום ישראל - מהלך חסר תקדים עבור ראש עיריית ניו יורק.
גם מחוץ לבניין העירייה הופעל על לוין לחץ משמעותי. מאות פעילים השתתפו במחאה מול משרדו בדרישה שלא להשקיע כספי פנסיה בישראל. באחת המחאות ערכו פעילים "סדר פסח חירום" מול הבניין והציגו את רכישת האג"ח כשותפות במימון המלחמה. במקביל שלחו ארגוני זכויות אדם מסמכים משפטיים לגורמים בכירים במדינה ובעיר בטענה שהשקעה באג"ח ישראל עלולה להפר את חובות הנאמנות של מנהלי כספי הציבור.
לוין מתעקש שכל אלה לא הכריעו את הכף. מבחינתו, הוא אומר, המבחן היחיד הוא האם ההשקעה טובה לפנסיונרים של ניו יורק. אבל דווקא משום שהיה אחד המגינים הבולטים ביותר על אג"ח ישראל בתוך המערכת הפוליטית בעיר, ההחלטה שלו מקבלת משמעות שמעבר לסכום עצמו.
ניו יורק החלה להשקיע באג"ח ישראל כבר בשנות ה-70. במשך עשרות שנים הייתה ההשקעה חלק כמעט שגרתי ממערכת היחסים בין העיר לבין ישראל. בשיאה הסתכמה החשיפה בעשרות מיליוני דולרים - סכום קטן מאוד בתוך מערכת פנסיה שמנהלת יותר מ-300 מיליארד דולר, אך בעל משמעות סמלית ופוליטית גדולה בהרבה.
מבחינת ישראל, גם אובדן השקעה של כ-40 מיליון דולר אינו מהווה מכה פיננסית משמעותית. מאז 7 באוקטובר רכשו מדינות ורשויות מקומיות בארה"ב אג"ח ישראל בסכומים של יותר ממיליארד דולר, ובשנים האחרונות נרשמו מכירות בהיקפים גבוהים גם למשקיעים פרטיים ומוסדיים.
העניין הגדול יותר הוא התקדים. אם דווקא לוין - פוליטיקאי יהודי, פרו-ישראלי, שהתחייב בפומבי להחזיר את ההשקעה ואף הגן עליה במשך חודשים - מגיע לבסוף למסקנה שאין הצדקה לרכישה, ההחלטה עלולה לשמש נקודת ייחוס לגזברים ולמנהלי קרנות אחרים ברחבי ארה"ב.
הפער בולט במיוחד משום שמדינת ניו יורק עצמה ממשיכה להחזיק באג"ח ישראל בהיקף של מאות מיליוני דולרים. קרן הפנסיה של המדינה, בניהול החשב תומאס דינאפולי, לא הודיעה על שינוי דומה וממשיכה לראות באג"ח חלק מתיק ההשקעות שלה.
לוין אינו סוגר את הדלת לחלוטין. לדבריו, הנושא ימשיך להיבחן ואם התנאים הפיננסיים ישתנו, גם ההחלטה עשויה להשתנות. אבל נכון לעכשיו, ההבטחה שהייתה אחת ההצהרות הפרו-ישראליות הברורות ביותר בקמפיין שלו נשארת על הנייר.
עבור חלק מהקהילה היהודית בניו יורק, שקיוותה שלוין ישמש משקל נגד לעמדותיו של ממדאני, זו אינה עוד החלטת השקעה טכנית. היא נתפסת כמבחן ראשון לשאלה עד כמה ניתן באמת להפריד בין הפוליטיקה של ניו יורק לבין הכסף שלה - ובעיקר, האם ישראל עדיין נהנית מהמעמד המיוחד שהיה לה במשך חמישה עשורים.