
האירוע עצמו אורגן על ידי Israelis for Peace, קבוצה ישראלית המזוהה עם השמאל הרדיקלי, וביקש להנציח גם את הישראלים שנרצחו בטבח וגם פלסטינים שנהרגו במלחמה. ממדאני עמד במקום עם נר ביד, כשמסביב שלטים בעברית ובאנגלית: "לא עוד נפש אחת".

ראש עיריית ניו יורק בעצרת של ארגון שמאל ישראלי לציון יום השנה לטבח ה-7 באוקטובר
בניתיים, מסביב התאגדו מפגינים אנטישמים עם דגלי פלסטין וכאפיות, היכו בתופים וניסו להטביע את קולות הדוברים והמשפחות השכולות. בין הקריאות שנשמעו: "זוהראן, אתה לא יכול להתחבא - אנחנו מאשימים אותך ברצח עם". לפי הדיווחים, חלק מהמפגינים נשאו גם דגלי חמאס ותמונה של יחיא סינוואר.
המחזה היה בולט במיוחד על רקע הדברים שממדאני עצמו פרסם רק שעות קודם לכן. בהודעה רשמית לציון ה-7 באוקטובר הוא אמנם כתב כמה שורות על הישראלים שנרצחו ועל 251 החטופים, אך מיד לאחר מכן עבר להאשמות חריפות נגד ישראל. ממדאני טען כי הממשלה מבצעת "רצח עם מתמשך" בעזה, האשים אותה ב"כיבוש" וב"אפרטהייד", ואף כתב כי כספי המסים האמריקאיים מממנים "פשעי מלחמה".
אלא שגם כל זה לא חסך ממנו את הזעם של המפגינים הפרו-פלסטינים. הם קראו לעברו "בוגד" ו"מכרת את כל האנשים שלך", ואחת המפגינות, שהציגה את עצמה כמתמחה לשעבר שלו, טענה כי ממדאני "מעולם לא עבד בשביל העם". קריאות נוספות תקפו גם את האופן שבו השתמש לאורך השנים בזהותו המוסלמית ובמוצאו במסגרת הפוליטית שלו.
המפגינים דרשו ממנו גם צעדים מעשיים חריפים יותר נגד ישראל. בין היתר הם קראו לו לפעול נגד אירועי נדל"ן בניו יורק שבהם משווקים נכסים בהתנחלויות ביהודה ושומרון, וכן נגד מועצת הנאמנים של אוניברסיטת העיר ניו יורק, שאותה הם מאשימים בהתעלמות מדרישות לנתק השקעות הקשורות לישראל.
כך, ביום שבו ממדאני עצמו בחר לחזור שוב על עלילות הדם נגד ישראל, הוא מצא את עצמו מותקף מהצד הפרו-פלסטיני משום שגם זה, מבחינת חלק מהפעילים, לא היה מספיק. האירוע המחיש עד כמה רחוק נמצא חלק מהמחנה הזה: גם ראש עיר שמאשים את ישראל ב"רצח עם", "אפרטהייד" ו"פשעי מלחמה" עדיין יכול להיתפס בעיניהם כמי שבגד במאבק.
במקביל, ממדאני ספג באותו יום ביקורת חריפה גם מצד רפובליקנים ודמוקרטים בניו יורק על עצם הבחירה להשתמש ביום השנה לטבח כדי להקדיש חלק ניכר מהמסר שלו להאשמות נגד ישראל. חבר הקונגרס הדמוקרטי דן גולדמן, יהודי מניו יורק, אמר כי יש "364 ימים בשנה" לעסוק בוויכוח על המלחמה, וכי 7 באוקטובר צריך להיות מוקדש לטבח עצמו. לדבריו, המסר של ממדאני גלש ל"האשמת הקורבן".