
את המכתב ארגן המכון היהודי לביטחון לאומי של אמריקה, JINSA, ועליו חתומים בין היתר קצינים אמריקאים בכירים לשעבר שפיקדו בעצמם על כוחות בשדה הקרב, לצד משפטנים בעלי ניסיון בדיני מלחמה. לדבריהם, גם כאשר מספר הנפגעים האזרחים קשה ומטלטל, הוא אינו מוכיח כשלעצמו כוונה להשמיד קבוצה שלמה - וזהו אחד התנאים המרכזיים וההכרחיים לקביעה שמדובר ברצח עם.
החותמים טוענים כי לא הוצגה הוכחה לכך שישראל פעלה מתוך כוונה להשמיד את הפלסטינים כקבוצה, וכי גם הדרך שבה צה"ל ניהל את המערכה אינה מתיישבת עם טענה כזו. נשיא ומנכ"ל JINSA, מייקל מקובסקי, ניסח את הדברים באופן חד במיוחד: "להאשים את ישראל ברצח עם בעזה זה דבר מגונה", אמר, והוסיף כי מדובר בעיוות חמור של העובדות, המציאות והחוק.

עשרות אנשי צבא ומשפטנים מארה"ב דוחים בתוקף את האשמות לרצח עם
אחד החלקים המרכזיים במכתב עוסק בצעדים שנקט צה"ל לאורך המלחמה כדי לצמצם ככל האפשר את הפגיעה באזרחים. בין היתר מציינים החותמים התרעות מוקדמות, הוראות פינוי, פתיחת מסדרונות מוגנים, הפוגות טקטיות, בחינה משפטית של מטרות וביטול תקיפות כאשר זוהתה נוכחות של אזרחים. לדבריהם, במקרים מסוימים הצעדים האלה אף חייבו את הכוחות לוותר על יתרון מבצעי ולהיחשף בעצמם לסיכון גדול יותר.
החותמים מדגישים כי גם פגיעה באזרחים אינה מוכיחה כשלעצמה כוונה לבצע רצח עם. "אין תקיפה מושלמת", כתבו, והסבירו כי מפקדים נאלצים לקבל החלטות על בסיס המידע שבידיהם, תוך ניסיון לעמוד בדיני הלחימה ולצמצם פגיעה באזרחים. גם התבטאויות חריפות של פוליטיקאים בישראל, לדבריהם, אינן יכולות לבדן להוכיח שצה"ל פעל מתוך כוונת השמדה - ויש להפריד בין אמירות פוליטיות לבין האופן שבו התקבלו ובוצעו החלטות צבאיות בפועל.
אבל מבחינת החותמים, הוויכוח הזה כבר מזמן אינו נוגע רק לישראל. הם מזהירים כי אם הרף להגדרת רצח עם יונמך, התקדים עלול לחזור בעתיד גם אל הצבא האמריקאי ואל בעלות בריתה של ארה"ב. "התקדים שנקבע היום יעצב את התנאים שבהם כוחות אמריקאים יילחמו מחר", כתבו.
לטענתם, הגדרה רחבה מדי של רצח עם עלולה אפילו לשרת ארגוני טרור וצבאות עוינים שפועלים מתוך אוכלוסייה אזרחית. אם עצם מספרם הגבוה של הנפגעים יספיק כדי להכתים כל פעולה צבאית כרצח עם, הם מזהירים, ארגונים כאלה יקבלו תמריץ נוסף להציב אזרחים בסיכון - ואז להשתמש בתוצאות נגד המדינה שמנסה להילחם בהם.
לכן קוראים החותמים להיצמד להגדרה המשפטית שנקבעה באמנה למניעת רצח עם, ולהבחין בין שלושה דברים שונים מאוד: סבל אזרחי שנגרם במהלך מלחמה, הפרות אפשריות של דיני הלחימה, והפשע הספציפי והחמור של רצח עם. לדבריהם, טשטוש ההבדלים האלה אינו רק ויכוח על מילים - הוא עלול להשפיע על האופן שבו ארה"ב ובעלות בריתה יוכלו להגן על עצמן במלחמות הבאות.
"להגן על אזרחים ולשמור על היכולת של המדינה שלנו להגן על עצמה מחייב אותנו להגן על האמת כאשר דיני המלחמה מעוותים כדי לייצר האשמות שווא ברצח עם", סיכמו החותמים.