מניו יורק ועד לוס אנג'לס: הקהילות היהודיות הופכות את הזיכרון ליצירה, מוזיקה ועדות

שלוש שנים אחרי טבח ה-7 באוקטובר, טקסי הזיכרון ברחבי ארה"ב מקבלים השנה אופי מעט שונה. אחרי שנתיים שבהן חלק גדול מהאירועים התמקד בקריאה להשבת החטופים, השנה עוברת תשומת הלב לזיכרון הנרצחים - ובקהילות יהודיות רבות בוחרים לעשות זאת דרך מוזיקה, אמנות, עדויות אישיות ומיצגים שיישארו גם אחרי יום השנה עצמו.

עשרות, ואולי מאות, אירועים צפויים להתקיים ברחבי ארה"ב, מבוורלי הילס ועד ניו יורק, בוסטון, וושינגטון ופלורידה. בחלקם יופיעו ניצולי הטבח ביישובים הישראליים ובפסטיבל נובה, באחרים יוצגו יצירות שנוצרו בעקבות ה-7 באוקטובר, לצד מופעים מוזיקליים, הקרנות סרטים, טקסי הדלקת נרות ומיצבי זיכרון. לדברי ג'ון פאלק מארגון הלל, לצד טקסי הזיכרון המסורתיים ניכרת השנה נוכחות גדולה יותר של מיצבי אמנות, צעדות זיכרון ותוכניות חינוכיות.

לדברי פרופ' סטיבן פיין מאוניברסיטת ישיבה, השימוש באמנות כדי להתמודד עם אירועים טראומטיים אינו חדש, וגם מאז אותה שבת שחורה ניתן היה לראות תגובות תרבותיות רבות - בין היתר בכיכר החטופים בתל אביב. אלא שכעת, שלוש שנים אחרי, הוא מזהה שינוי: היצירות הופכות פחות מיידיות ויותר מתבוננות לאחור. "אנשים מתחילים לארגן את מה שהם עשו והרגישו לאורך התקופה הזאת", אמר, והוסיף כי אמנים יהודים וישראלים, שחלקם מצאו את עצמם מחוץ למעגלים המקובלים של עולם האמנות, החלו להציג יחד וליצור קהילות חדשות.

אירוע זיכרון לציון השנה הראשונה לטבח ה-7 באוקטובר 

גם העובדה שהשנה אין עוד חטופים המוחזקים בעזה משנה את אופי האירועים. "עכשיו מדובר בזיכרון של אובדן החיים ב-7 באוקטובר", אמר פאלק. דובר הוועד היהודי-האמריקני אמר כי בניגוד ל-2024 ול-2025, המוקד אינו עוד המאבק להשבת החטופים, אלא גם שימור העובדות על הטבח, על רקע מה שבארגון מתארים כניסיונות גוברים לעוות, למסגר מחדש או לערער על מה שהתרחש.

בבוורלי הילס יתקיים אירוע בהשתתפות ניצולי פסטיבל נובה, בחסות הקונסוליה הישראלית וארגונים יהודיים, שיכלול נאומים, מוזיקה, מחול והדלקת נרות. שמות הנרצחים צפויים להיות מוקרנים בעיר, ובמוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס יואר החזית בכחול למשך 72 שעות - יממה עבור כל שנה שעברה מאז הטבח. באוניברסיטאות ברחבי המדינה מתוכננים גם טקסי זיכרון, שיחות עם ניצולים ומיצגים ייעודיים.

בניו יורק, מוזיאון המורשת היהודית ישיק יחד עם הפדרציה היהודית המקומית מיצב של האמנים הישראלים דדה בנדאיד וניצן מינץ בשם Rooted. היצירה בנויה מאלפי דיסקיות וסיכות צהובות המזוהות עם המאבק להשבת החטופים, שנאספו מיהודים בניו יורק ומרחבי העולם ושולבו בתוך פסל דמוי גזע עץ. במוזיאון מסבירים כי המטרה היא להפוך חפצים שאנשים נשאו על גופם במשך שנים לעדות קבועה לזיכרון, לסולידריות ולקשר שנוצר בתוך הקהילות מאז 7 באוקטובר.

בנאשוויל מתכננת הפדרציה היהודית לחנוך אנדרטה קבועה של האמן אלכס לימור, ובה דמויות של מבוגרים וילדים רוקדים בהשראת המסר We Will Dance Again. מנכ"לית הפדרציה, ג'ודי אלפרין, הסבירה כי אם בשנים הקודמות עיקר תשומת הלב הופנה לתקווה שהחטופים יחזרו הביתה, השנה המטרה היא להנציח את מי שנרצחו וגם לתת ביטוי למה שעבר על הקהילה מאז. לדבריה, הפסל נועד לסמל את הבחירה "להמשיך לחיות בגאווה וכיהודים, גם אחרי אובדן בלתי נתפס".

אירועים נוספים ישלבו מוזיקה ועדויות של מי שחוו את ה-7 באוקטובר מקרוב. במרכז היהודי של ניו ג'רזי, למשל, יתקיים מופע שמחבר בין סיפורים אישיים למוזיקה ועוסק באובדן ובהתאוששות. בבוסטון צפויים להשתתף ניצול נובה ואדם ששרד 500 ימים בשבי חמאס, ובצפון-מזרח פלורידה ישתף ניצול מקיבוץ ניר עוז בעדותו על ההחלטות שנאלץ לקבל כדי לשרוד.

גם בקמפוסים האמריקניים נערכים לציון יום השנה. באוניברסיטת פלורידה סטייט מתכננים סטודנטים להציב כיסאות לזכר 46 האמריקנים שנהרגו ב-7 באוקטובר, ובאוניברסיטת פן סטייט ייערכו טקס ושיחה עם ניצול. במקביל, ביוסטון ובפילדלפיה יוקרנו סרטים תיעודיים, ובהוליווד שבפלורידה יתקיים טקס הנפת דגל.

טלי בראומן-וולקוב מהמועצה הישראלית-אמריקנית אמרה כי מה שבולט השנה הוא "הרוחב והעומק" של האירועים. לדבריה, לצד הזיכרון עצמו, הקהילות מנסות גם לשמר עדויות ממקור ראשון ולהבטיח שהסיפור של 7 באוקטובר לא יעוצב מחדש עם הזמן. כך, עבור קהילות יהודיות רבות בארה"ב, יום השנה השלישי הופך לא רק ליום של טקסים - אלא גם למאמץ לקבע את הזיכרון בתוך המרחב הציבורי, באמנות, במוזיקה ובסיפורים שיישארו אחריו.