זה מישהו משלנו: כך גויסו 4.5 מיליון דולר מהקהילה החרדית - ו-2.8 מיליון נעלמו

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

רשות ניירות הערך טוענת כי גרפינקל והחברות שבבעלותו, 5G Funding ו־Five G Funding, ניצלו את האמון שנוצר דרך חברים, שכנים ומשקיעים קיימים. לפי התביעה, הוא הציג בפני המשקיעים עסק למקדמות מזומן לעסקים קטנים כפעילות רווחית מאוד, והסביר כי המשקיעים יקבלו חלק מהרווחים שייווצרו מהמקדמות שהם מממנים. אלא שלטענת ה־SEC, המציאות הייתה שונה בהרבה. 

לפי כתב התביעה, חלק מהכסף אכן הופנה לעסקי מקדמות מזומן, אבל הפעילות עצמה הייתה לא רווחית. במקביל, טוענת הרשות, גרפינקל גבה כ־1.1 מיליון דולר במה שהוגדר כעמלות הקמה או "origination fees", ועוד כמיליון דולר הוסטו מתשלומים והחזרים שנועדו, לפי הטענות, לטובת המשקיעים. הכספים האלה, כך נטען, שימשו להוצאות אישיות ולהעברות לגורמים הקשורים אליו. 

התחקיר של ה"שיקגו סאן־טיימס" מוסיף פרטים שממחישים את ממדי הסיפור. לפי העיתון, גרפינקל גייס את הכספים בעיקר באמצעות קשרים אישיים בתוך הקהילה. חלק מהמשקיעים החליטו להשקיע בעקבות המלצות של אחרים שכבר היו בפנים, וחלקם הסתמכו על אמון אישי שנבע מקשרים חברתיים וקהילתיים. זהו בדיוק הסוג של מנגנון שמומחי אכיפה מכנים לעיתים "הונאת זיקה" - מצב שבו קשר דתי, קהילתי, אתני או חברתי משמש כדי להוריד את רמת החשד של הקורבן.

לפי ה־SEC, גרפינקל גם הציג עצמו כאדם בעל ניסיון מוצלח בתחום מקדמות המזומן, בעוד שבפועל לא היה לו ניסיון קודם בענף לפני שהקים את הפעילות. הרשות טוענת גם כי הוצגו בפני משקיעים נתונים מטעים על ביצועי תיק ההלוואות, וכי בוצעו עסקאות מימון מחדש שנועדו לייצר עמלות עבור גרפינקל והחברות ולא לצורך עסקי אמיתי.

הפרשה מזכירה מקרים נוספים שבהם חברי קהילות דתיות סגורות יחסית נפגעו דווקא משום שהכירו את האדם שמולם או הכירו מישהו שהכיר אותו. במקרה כזה, המלצה של שכן או של אדם מוכר יכולה להחליף בדיקת נאותות, והתחושה ש"זה מישהו משלנו" הופכת לחלק ממנגנון המכירה.

אחד הפרטים הבולטים ביותר בתביעה נוגע לכ־320 אלף דולר שלפי ה־SEC היו אמורים לעבור למשקיעים, אך הועברו לחשבון של חברה בשם JCG Consulting, שעליו היה גרפינקל בעל זכות החתימה היחיד. לפי ה"שיקגו סאן־טיימס", הכסף הזה שימש בין היתר למקדמה על בית, להוצאות הימורים אישיות ולרכישת מכוניות ושעונים. 

במבט כולל, המספרים קשים. מתוך כ־4.5 מיליון דולר שגויסו, פחות מ־1.7 מיליון דולר הוחזרו למשקיעים. לפי הערכת התביעה, כ־2.8 מיליון דולר אבדו. 22 מתוך 23 המשקיעים הפסידו כסף, בסכומים שנעו מכ־15 אלף דולר ועד כ־670 אלף דולר למשקיע בודד. 

רשות ניירות הערך הגישה את התביעה האזרחית ב־28 בספטמבר לבית המשפט הפדרלי בצפון אילינוי. היא מאשימה את גרפינקל ואת החברות בהפרת הוראות האיסור על הונאה בחוקי ניירות הערך הפדרליים. ה־SEC מבקשת צווי מניעה קבועים, השבת רווחים שלטענתה הושגו שלא כדין בתוספת ריבית, קנסות אזרחיים וכן צו שימנע מגרפינקל להשתתף בעתיד בהצעות ניירות ערך. 

גרפינקל, באמצעות עורך דינו אריאל וייסברג, מכחיש כל מעשה פסול. עורך הדין מסר כי מרשו לא יגיב להליך מעבר להכחשה גורפת של הטענות נגדו. חשוב להדגיש כי מדובר בשלב זה בהליך אזרחי, והטענות טרם הוכרעו בבית משפט. 

ה"שיקגו סאן־טיימס" דיווח גם כי במקביל מתנהלת לכאורה חקירה פלילית, אך הרשויות הפדרליות סירבו לאשר זאת. לכן, נכון לעכשיו, אין אישום פלילי פומבי נגד גרפינקל, וכל דיווח על חקירה פלילית נוספת נשען על מקורות העיתון בלבד. 

הפרשה מזכירה מקרים נוספים שבהם חברי קהילות דתיות סגורות יחסית נפגעו דווקא משום שהכירו את האדם שמולם או הכירו מישהו שהכיר אותו. במקרה כזה, המלצה של שכן או של אדם מוכר יכולה להחליף בדיקת נאותות, והתחושה ש"זה מישהו משלנו" הופכת לחלק ממנגנון המכירה.

גם באזור שיקגו כבר התנהלו בשנים האחרונות הליכים נגד אנשים שהואשמו בהונאות שפגעו בקהילה האורתודוקסית. ה"סאן־טיימס" מזכיר בהקשר הזה את הרב צבי פיינר, שהיה מעורב בהליך נפרד שבו נטען כי משקיעים יהודים גויסו להשקעות בבתי אבות ובמתקני דיור מוגן. המקרה של גרפינקל אינו קשור ישירות לפרשה ההיא, אבל הדמיון במבנה האמון הקהילתי הופך אותו לרגיש במיוחד. 

בסופו של דבר, זה מה שהופך את התיק הזה ליותר מעוד פרשת השקעות. לפי טענת ה־SEC, המוצר שנמכר למשקיעים לא היה רק הזדמנות פיננסית, אלא גם תחושת ביטחון שנבעה מהקהילה עצמה. החברים, השכנים וההמלצות מפה לאוזן לא היו תפאורה לסיפור - הם היו, לטענת הרשות, חלק מהאופן שבו הכסף גויס מלכתחילה.

וכאשר 22 מתוך 23 משקיעים מסיימים לפי הנטען עם הפסדים, קשה להתעלם מהשאלה המרכזית שהפרשה משאירה אחריה: מה קורה כאשר האמון שאמור להגן על קהילה הופך דווקא לדבר שהופך אותה לפגיעה.