הוא כבר נפסל מטיסה - ובכל זאת הגיע לקוקפיט: שרשרת המחדלים שכמעט הפילה את טיסה 1073

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

האירוע עצמו התרחש ב־30 בספטמבר. אל־חמאמי, אזרח עומאני בן 29, שימש כטייס המשנה בטיסת פליי דובאי 1073 מדובאי לתל אביב. על המטוס היו יותר מ־170 נוסעים, רובם ישראלים. במהלך הטיסה, לפי החקירה, הוא עמד מאחורי הקברניט, סמית מאצ׳הר, שלף גרזן חירום שהיה בתא הטייס ותקף אותו. מאצ׳הר נפצע קשה, המטוס נכנס לצלילה חדה ואיבד יותר מ־16 אלף רגל בתוך זמן קצר, ונוסעים ואנשי צוות נאלצו לפרוץ לתא הטייס ולהשתלט על אל־חמאמי כדי למנוע אסון. בהמשך הצליחו שני טייסים שלא היו בתפקיד לסייע בהנחתת המטוס בשלום בסעודיה.

איך אדם שכבר הורחק מטיסה במדינה אחת הצליח להגיע שוב לעמדת טייס בחברה אחרת, ועוד בקו לישראל

אלא שככל שהחקירה התקדמה, הדרמה שבתא הטייס נדחקה מעט הצדה לטובת שאלה חמורה יותר: איך אדם שכבר הורחק מטיסה במדינה אחת הצליח להגיע שוב לעמדת טייס בחברה אחרת, ועוד בקו לישראל. לפי ה"וול סטריט ג׳ורנל", אל־חמאמי עבד בעבר בחברת עומאן אייר. גורמים במדינה בדקו את הפעילות המקוונת שלו ומצאו, לפי אנשים המעורים בפרטים, עניין חריג בתכנים רדיקליים ובאידיאולוגיה קיצונית. החשש היה משמעותי מספיק כדי להרחיק אותו מתפקידו כטייס, להעביר אותו לתפקיד משרדי ולשלוח אותו לתהליך שנועד להתמודד עם הקצנה.

במילים אחרות, בעומאן כבר התקבלה החלטה מעשית שלפיה אל־חמאמי אינו אדם שאמור להמשיך לטוס. אבל המידע הזה לא הפך להתראה בינלאומית אפקטיבית. הוא לא הועבר, לפחות לא באופן שמנע את העסקתו, לגופים מחוץ לעומאן. וכך, בפברואר 2026, קיבלה פליי דובאי את אל־חמאמי לעבודה. לפי הדיווחים, החברה ביצעה את בדיקות הרקע המקובלות, אך לא קיבלה מהמעסיק הקודם או מהרשויות בעומאן את התמונה המלאה לגבי הסיבה שבגללה הורחק מתא הטייס.

הכשל הזה מקבל משמעות חמורה עוד יותר כאשר בוחנים את סוג הקווים שעליהם שובץ. אל־חמאמי לא הועסק רק בטיסות פנימיות או בקווים חסרי רגישות מיוחדת. הוא שובץ גם לטיסות בין דובאי לתל אביב, ולפי הדיווחים טס בקו לישראל כמה פעמים לפני ניסיון ההשתלטות. העובדה הזאת מעלה שאלות לא רק לגבי פליי דובאי אלא גם לגבי מערכת הסינון הישראלית, שנחשבת לאחת המחמירות בעולם בתחום אבטחת התעופה.

עומאן אינה מקיימת יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל, ואזרחות עומאנית של איש צוות בטיסה לתל אביב היא פרט שאמור לפחות לעורר תשומת לב. חברות תעופה זרות נדרשות להעביר מראש לישראל פרטים על נוסעים ואנשי צוות, ובמקרים מסוימים מתבצעות בדיקות נוספות. אלא שלפי התחקיר, למרות שהמידע על אל־חמאמי היה זמין ברמת זהותו ופרטיו, לא בוצעה בדיקה שהובילה לחסימתו מהקו.

בישראל נבדק כעת מי בדיוק היה אחראי לבחון את הרשימות, אילו גופים קיבלו את המידע ואילו בדיקות היו אמורות להתבצע. משרד התחבורה, רשויות התעופה וגורמי ביטחון שונים חולקים ביניהם סמכויות, והאירוע מציף מחדש בעיה מוכרת במערכות גדולות: כאשר האחריות מפוזרת בין כמה גופים, קל לכל אחד להניח שמישהו אחר כבר ביצע את הבדיקה הקריטית.

התחקיר מצביע גם על הכשל באיחוד האמירויות. פליי דובאי היא חברה בבעלות ממשלת דובאי ופועלת מתוך אחת מסביבות התעופה המפוקחות והמאובטחות ביותר בעולם. איחוד האמירויות מחזיקה מערכי מודיעין וביטחון מתקדמים, ובשנים האחרונות משקיעה רבות בהגנה על תשתיות תעופה, נמלי תעופה וקווים רגישים. למרות זאת, אל־חמאמי הצליח להתקבל לעבודה ולהמשיך לטוס בלי שהעבר שלו בעומאן יעצור אותו.

גורמי ביטחון שצוטטו בתחקיר אמרו כי זה בדיוק מה שהופך את המקרה לחריג כל כך. לא מדובר במדינות ללא יכולות מודיעין, ולא בחברות תעופה קטנות עם מערכי אבטחה מוגבלים. מדובר בעומאן, איחוד האמירויות וישראל - שלוש מערכות שהחזיקו, כל אחת בדרכה, חלק מהתמונה. אף אחת מהן לא חיברה את הפרטים בזמן.

מאז התקיפה גוברת גם ההערכה כי לא מדובר בהתפרצות רגעית של אלימות. לפי גורם ישראלי שצוטט בדיווחים אמריקאיים, אל־חמאמי אמר בחקירתו באיחוד האמירויות כי תכנן את המעשה עוד לפני שהתקבל לעבודה בפליי דובאי, ואף התכוון לרסק את המטוס באזור נמל התעופה בן גוריון. הטענה הזאת עדיין לא פורסמה במלואה במסמך חקירה רשמי, ולכן אינה נחשבת קביעה סופית, אך אם תאומת היא תחריף עוד יותר את חומרת הכשל: אדם שכבר היה תחת חשד להקצנה הצליח לכאורה להשתמש במסלול תעסוקתי חדש כדי להגיע לעמדת שליטה במטוס נוסעים בקו לישראל.

בשלב זה אין ראיה פומבית לכך שאל־חמאמי פעל בשם ארגון טרור מסוים או שקיבל הוראות מגורם חיצוני. גם לא הוצג קשר מוכח לאיראן. החוקרים מנסים כעת להבין אם פעל לבדו, מתי בדיוק עבר הקצנה, האם מישהו סייע לו והאם היה מי שידע על כוונותיו. נבדקות גם תקופות שבהן למד מחוץ למזרח התיכון, כולל לימודים באוסטרליה ובבריטניה, במטרה להבין אם נוצרו שם קשרים רלוונטיים או אם הופיעו סימנים נוספים שלא זוהו בזמן.

אבל גם בלי לדעת עדיין את כל הפרטים, התמונה המרכזית כבר ברורה. עומאן ידעה מספיק כדי להפסיק לאפשר לו לטוס. פליי דובאי לא קיבלה או לא השיגה את המידע המלא על עברו. ישראל אפשרה לו להמשיך לטוס בקו לתל אביב. כל כשל כזה בפני עצמו אולי לא היה מוביל לאסון, אבל ביחד הם כמעט יצרו אחד.

כעת נבדקים מחדש מנגנוני הסינון של טייסים וצוותי אוויר זרים, ופליי דובאי בוחנת את נהלי הגיוס ובדיקות הרקע שלה. השאלה שאיתה נשארות שלוש המדינות אינה רק מדוע אל־חמאמי עשה את מה שעשה. השאלה היא איך אדם שכבר סומן כמי שאינו אמור לשבת בקוקפיט הצליח לעבור ממערכת אחת לאחרת, לחזור להטיס נוסעים, להגיע שוב ושוב לישראל - ורק אחרי שהרים גרזן מעל הקברניט התברר לכולם עד כמה קרוב היה המחדל להפוך לאסון.