הילדים מקבלים מסור – וההורים נשארים בחוץ: מגרש המשחקים שמסעיר את ניו יורק

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

ובכל הזמן הזה, אף הורה לא אומר להם להיזהר.

ברוכים הבאים ל־The Yard, אחד ממגרשי המשחקים החריגים ביותר בניו יורק, שפועל בגברנרס איילנד – האי שמול מנהטן ששימש בעבר בסיס של משמר החופים. זהו פחות "מגרש משחקים" במובן המקובל ויותר מגרש גרוטאות גדול שבו ילדים מקבלים גישה לכלים אמיתיים, חומרי בנייה, פסולת, גלגלים, חבלים, קרשים, סולמות וכל מה שאפשר לפרק, לחבר או להרוס.

העיקרון המרכזי של המקום פשוט וקיצוני יחסית לסטנדרטים האמריקאיים של היום: ההורים נשארים בחוץ.

המקום נפתח ב־2016, כשגישת "המשחק החופשי" עדיין נחשבה לרעיון שולי יחסית בעולם ההורות האמריקאי. מאז השתנה משהו. לפי ה"וול סטריט ג'ורנל", מספר המבקרים בסופי השבוע עלה בכ־50% לעומת 2018, ומחנות הקיץ של המקום נמכרים עד אפס מקום וממשיכים להתרחב.

בפנים נמצאים אנשי צוות המכונים "playworkers", שתפקידם אינו לנהל את המשחק אלא בעיקר לוודא שלא מתפתח מצב מסוכן באמת. הם משתדלים שלא לומר לילדים "תיזהר", לא להציע להם כיצד לבנות משהו, ולא לפתור עבורם בעיות שהם מסוגלים להתמודד איתן לבד.

אפילו השלטים סביב המגרש מציגים את הפילוסופיה הזו בצורה כמעט מתריסה. אחד מהם שואל מה המחיר של הפיכת כל דבר ל"בטוח ככל האפשר", במקום פשוט "בטוח במידה הנדרשת". שלט אחר מזכיר למבוגרים שילדים יכולים להסתדר מצוין גם בלי עצות והצעות בלתי פוסקות.

המקום נפתח ב־2016, כשגישת "המשחק החופשי" עדיין נחשבה לרעיון שולי יחסית בעולם ההורות האמריקאי. מאז השתנה משהו. לפי ה"וול סטריט ג'ורנל", מספר המבקרים בסופי השבוע עלה בכ־50% לעומת 2018, ומחנות הקיץ של המקום נמכרים עד אפס מקום וממשיכים להתרחב.

אחת הסיבות לעניין המחודש היא דווקא הטכנולוגיה. הורים אמריקאים יכולים כיום לדעת כמעט בכל רגע היכן נמצא הילד שלהם. טלפונים, שעונים חכמים ואפליקציות מעקב הפכו את הפיקוח המתמיד לפשוט מאי פעם. במקביל, שעות המשחק העצמאי בחוץ הצטמצמו, וזמן המסך עלה.

ב־The Yard מנסים לעשות את ההפך.

הילדים אמורים לקבל החלטות בעצמם, להבין כמה גבוה כדאי לטפס, לגלות שמסור יכול לחתוך גם במקום הלא נכון וללמוד שמבנה שבנו עלול לקרוס אם חיברו אותו בצורה גרועה. המבוגרים נמצאים בסביבה – אבל מנסים שלא להציל אותם מכל טעות קטנה.

במהלך ביקור שתיאר ה־WSJ, 21 ילדים מכיתה א' ועד כיתה ט' הגיעו לפעילות אחר הצהריים. חלקם נסעו בשני קווי רכבת תחתית מברוקלין לפני שהגיעו למעבורת למנהטן ומשם לאי. בתחילת הפעילות הוקראו להם כמה כללים בסיסיים: אסור להכות זה את זה, אסור לקלל ואסור לזרוק או להפיל חפצים כבדים.

אחרי זה הם פשוט שוחררו.

אחד הילדים אמר שהוא אוהב "להרוס דברים". ילד אחר מיהר להסכים איתו. בתוך דקות הם כבר התפזרו בין האומגות, הגרוטאות והכלים.

זה אינו מקום נטול סיכון – והמפעילים גם לא מעמידים פנים שהוא כזה.

המשפחות חותמות על כתב ויתור, והעמותה שמפעילה את המגרש מחזיקה ביטוח אחריות. היו במקום גם שברים בעצמות, ובשנה שעברה נסגר מתקן גבוה לאחר שילד נפל ממנו. מנהלת העמותה אומרת שפציעות שמעבר לטיפול עזרה ראשונה פשוט הן נדירות.

והשאלה הגדולה היא בדיוק זו: כמה סיכון צריך לאפשר לילדים?

במשך עשרות שנים הלכה ההורות האמריקאית לכיוון של יותר פיקוח, יותר אביזרי בטיחות ויותר מעורבות. מתקני משחק ישנים הוחלפו במתקנים תקניים, משטחי בטון הוחלפו בגומי, וילדים שהסתובבו פעם לבד בשכונה מוצאים את עצמם היום מלווים על ידי מבוגר כמעט לכל פעילות.

The Yard נבנה על ההנחה שהמטוטלת הלכה רחוק מדי.

המקום זכה לחשיפה משמעותית גם בספרו של הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט, "The Anxious Generation", שבו הוא עוסק בעלייה בחרדה בקרב צעירים ובעולם הילדות שהפך, לטענתו, לפחות עצמאי ויותר תלוי במסכים ובמבוגרים. היידט תיאר את The Yard כאחד ממגרשי המשחקים הטובים ביותר שילדיו חוו. הפרסום הזה סייע להביא למקום משפחות נוספות.

והמגמה אינה מוגבלת לגברנרס איילנד.

בברוקלין פועלות תוכניות שמוכרות להורים במפורש את ההפך מהחיים הדיגיטליים. תוכנית טבע אחת מפרסמת את עצמה במסר: מודאגים מבינה מלאכותית? אצלנו הפעילות "100% אנושית". בית ספר זעיר אחר מבטיח לילדי גן מקום שבו יוכלו להתרחק מעומס החושים ופשוט לשחק בחופשיות. מחיר תוכנית של חמישה ימים בשבוע יכול להגיע ל־48 אלף דולר בשנה.

במקומות אחרים בארצות הברית משפחות משתתפות באתגר "1,000 Hours Outside", שמטרתו לצבור אלף שעות משחק בחוץ במהלך שנה אחת.

גם בברוקלין עצמה קיימות יוזמות דומות. ב־KoKo NYC ילדים בני שמונה עד 14 משתמשים במסורים, מקדחות וחומרים ממוחזרים כדי לבנות בעצמם מכוניות למרוץ השנתי של South Slope Derby. אנשי הצוות שם מדברים על החשיבות של אמון, עצמאות וניסוי וטעייה כחלק מהלמידה.

אבל The Yard הולך רחוק יותר כמעט מכולם.

בסופי שבוע הכניסה לילדים מגיל חמש ומעלה היא חינם. הפעילויות המאורגנות יקרות יותר: תוכנית אחר הצהריים שתיאר ה־WSJ עולה כ־625 עד 700 דולר לסדרה שבועית שנמשכת עד אמצע נובמבר. במחנה הקיץ יותר ממחצית המשפחות מקבלות הנחה אם הכנסתן השנתית נמוכה מ־200 אלף דולר – נתון שממחיש גם את רמת המחירים של חיי המשפחה בניו יורק.

יש הורים שמתקשים בכל זאת להתנתק.

חלק מהילדים מגיעים למקום עם שעונים חכמים ושולחים הודעות להורים במהלך היום. בסופי שבוע אפשר לראות הורים שמנסים להציץ פנימה דרך הגדר. אחרים פשוט לא מסוגלים לצפות.

ביקורת אחת שפורסמה השנה בגוגל סיכמה היטב את הדילמה: ההורה כתב שמדובר למעשה בפארק שעשוי מזבל, שהילד שלו נהנה מאוד – אבל שהוא עצמו לא מתכוון לחזור.

מבחינת ההורים שכן חוזרים, זו בדיוק הנקודה.

איימי פוטר, שגדלה באוסטרליה הכפרית וזוכרת ילדות שבה הסתובבה כמעט ללא פיקוח, שולחת את בתה בת השמונה למקום כדי שתזכה לחוויה דומה. בפעם הראשונה שהגיעה מוקדם לאסוף אותה ממחנה הקיץ, ראתה אותה משחקת בהתלהבות בתוך מיכל מים גדול. האינסטינקט הראשון שלה היה לחשוב שהיא עצמה לעולם לא הייתה מאפשרת לה לעשות דבר כזה.

אבל היא לא עצרה אותה.

מבחינתה, המטרה היא שהילדה תלמד ביטחון עצמי, עצמאות וחוסן – לא משום שהעולם נטול סכנות, אלא משום שהוא אינו כזה.

ובכך The Yard הפך לניסוי קטן בשאלה גדולה הרבה יותר שמעסיקה כיום הורים ברחבי ארצות הברית: האם בניסיון להגן על הילדים מכל שריטה, נפילה וסיכון, המבוגרים גם לקחו מהם את האפשרות ללמוד כיצד להתמודד איתם לבד?

בניו יורק, לפחות במגרש אחד, התשובה היא להחזיר לילדים את המסור – ולהגיד להורים להישאר מאחורי הגדר.