
ניל הרלנד, מבזקן חדשות ותיק ברדיו הארצי של CBC ועיתונאי עטור פרסים, הגיע ביום שני בערב לתפילת יום הכיפורים של קהילת The Song Shul, שהתקיימה במרכז האמנויות Meridian Arts Centre בצפון טורונטו. מחוץ למבנה המתינו כעשרים מפגינים פרו־פלסטינים, חלקם עם דגלי פלסטין, שלטים ומגפונים.
הרלנד שלף את הטלפון והחל לצלם.

הרלנד לא הסתפק בפרסום הסרטון. הוא כתב סדרת פוסטים אישיים שבהם תיאר את תחושותיו כיהודי בקנדה — והפוסט הפך במהירות לוויראלי, עם מיליוני צפיות.
בסרטון שפרסם לאחר מכן בחשבונו האישי ברשת X ניתן לראות ולשמוע מפגינים מתקרבים אליו ואל המתפללים. אחד מהם צועק במגפון "Zionist alert", אחר חוזר מספר פעמים על "You’re going to hell", ובתיעודים נוספים נשמעו גם קריאות "baby killer" ו-"all Zionists are racists".
הרלנד לא הסתפק בפרסום הסרטון. הוא כתב סדרת פוסטים אישיים שבהם תיאר את תחושותיו כיהודי בקנדה — והפוסט הפך במהירות לוויראלי, עם מיליוני צפיות.
"אני עיתונאי. ואני במקרה גם יהודי", כתב. "ביום כיפור הלכתי לתפילה בבית כנסת בטורונטו ופגשתי מפגינים שניסו להתגרות בי ולהפחיד אותי מלהיכנס לבניין".
אלא שהחלק הדרמטי ביותר בפוסט עסק במשפחתו ובחשש שלו מהעתיד בקנדה.
הרלנד סיפר כי אביו המנוח היה יהודי אוסטרי ששרד את השואה ברומניה והגיע לקנדה כפליט. לדבריו, השנה הוא עצמו הוציא דרכון אוסטרי — למקרה שקנדה תהפוך למקום שאינו בטוח עבורו כיהודי.
"אני חושש שהרגע הזה מתקרב", כתב.
לצפייה: https://twitter.com/i/status/2102202761471291570
הדברים קיבלו משמעות כבדה במיוחד משום שהם פורסמו בשבוע שבו התרחשו כמה אירועים קשים נגד יהודים בקנדה. הרלנד הזכיר כי בבית הכנסת סיפר החזן שאחיינו נרצח באוקראינה בראש השנה במה שנחשד כפשע שנאה, וכן את אירוע הירי מחוץ לבית כנסת בבלוויל, אונטריו, שבו נפצע קשה שוטר שאבטח את המקום במהלך יום הכיפורים.
"יהודים קנדים חיים בעולם מקביל", כתב הרלנד. "משטרה עומדת עם נשק מחוץ לבתי כנסת, ובתי ספר יהודיים, אתרים דתיים ועסקים יהודיים מותקפים בירי — ורוב הקנדים אינם מודעים או אינם מבינים".
אבל דווקא לאחר פרסום הדברים החל הסיפור השני.
לפי דיווחים בתקשורת הקנדית, הנהלת CBC הורידה את הרלנד מתפקידי השידור ופתחה נגדו בהליך משמעתי. ביום חמישי נערך לו, על פי הדיווחים, שימוע בנוכחות עורך דינו.
CBC עצמה לא אישרה בפומבי את פרטי ההליך. דובר הרשת, צ'אק תומפסון, הסתפק בתגובה שלפיה החברה אינה מגיבה על "פגישות פנימיות או ענייני משאבי אנוש".
הרלנד עצמו נמנע מלהגיב על ההליך, לדבריו בעצת עורך דינו.
מאחורי הפרשה עומדת גם תלונה רשמית שהגישה קבוצה פרו־פלסטינית בשם Canadians for Justice and Peace in the Middle East. הארגון טען כי הפוסטים של הרלנד היו מטעים וכי הם הפרו לכאורה את כללי האתיקה והניטרליות העיתונאית של CBC.
בין היתר טען הארגון כי הרלנד הציג את האירוע כמחאה מחוץ ל"בית כנסת", אף שהתפילה התקיימה במרכז אמנויות ששכרה הקהילה לצורך יום הכיפורים. עוד טענו המתלוננים כי הוא לא הציג באופן מלא את זהותו של הדובר האורח באירוע.
הדובר היה מארק רגב, לשעבר שגריר ישראל בבריטניה ודובר בכיר של ממשלות ישראל. הרלנד תיאר אותו בפוסט כמרצה יליד אוסטרליה המתגורר בישראל ושימש בעבר שגריר ישראל בבריטניה.
לפי הקבוצה הפרו־פלסטינית, העובדה שרגב השתתף באירוע הייתה רלוונטית להבנת הסיבה להפגנה, ולכן הצגתה כהפגנה המכוונת נגד מתפללים יהודים בלבד הייתה, לטענתם, מטעה.
מנגד, אנשי הקהילה טוענים שהמציאות בשטח הייתה ברורה הרבה יותר: יהודים הגיעו לתפילת יום כיפור, ומולם עמדו מפגינים עם מגפונים שהטיחו בהם קריאות אישיות ומאיימות.
אליזה ספירו, ממנהיגות The Song Shul, שלחה מכתב פתוח ל־CBC שבו הגנה על הרלנד וטענה כי התיעוד שלו שיקף במדויק את מה שהתרחש.
לדבריה, חלק מהמתפללים פחדו אפילו לצאת מהמכוניות שלהם כאשר ראו את המפגינים ושמעו את הצעקות, ובסופו של דבר ויתרו על התפילה וחזרו הביתה.
היא תיארה את המצב כמאיים במיוחד, וטענה כי הסרטון של הרלנד היה שירות ציבורי חשוב משום שהראה לקנדים מה חווים יהודים כשהם מגיעים לאירועים דתיים.
גם Independent Press Gallery בקנדה פרסם גינוי חריף בעקבות הדיווחים על הצעדים שננקטו נגד הרלנד, וטען כי יש סכנה משמעותית כאשר גוף תקשורת ציבורי מעניש עיתונאי על כך שתיעד אירוע שחווה באופן אישי.
הפרשה נוגעת באחת השאלות הרגישות ביותר בתקשורת הקנדית בתקופה האחרונה: היכן עובר הגבול בין חופש הביטוי האישי של עיתונאי לבין הדרישה ממנו לשמור על ניטרליות גם בחשבון פרטי — ובמיוחד כאשר מדובר באירוע שבו הוא עצמו היה המשתתף והמטרה של חלק מהקריאות.
מבחינת CBC, יש כאן גם סוגיה מוסדית. הרשת הציבורית מחויבת לכללים נוקשים של הגינות, איזון והימנעות מהבעת עמדה בנושאים שנויים במחלוקת. מבחינת מבקריו של הרלנד, ברגע שהגדיר בעצמו את המפגינים כמי שניסו להפחיד אותו והציג את האירוע כחלק מעלייה באנטישמיות, הוא חדל להיות מתעד ניטרלי והפך לצד בסיפור.
מבחינת תומכיו, הטענה הזו מחמיצה את העיקר: הרלנד לא נשלח לסקר הפגנה במסגרת עבודתו. הוא היה יהודי שהגיע לתפילת יום כיפור, נתקל במפגינים שצעקו לעברו ולעבר אחרים, הוציא טלפון ותיעד את מה שראה.
וכאן בדיוק מתרכזת הסערה.
הרשת הקנדית טרם הסבירה בפומבי מה בדיוק מיוחס להרלנד, האם הוא עדיין מושעה משידור, ומה תהיה תוצאת ההליך המשמעתי. גם לא ידוע אם התלונה של הארגון הפרו־פלסטיני היא שהובילה ישירות לצעדים נגדו.
אבל הסרטון כבר עשה את שלו — וכעת הדיון אינו רק על מה שקרה מחוץ לתפילת יום הכיפורים בטורונטו, אלא על מה שקרה לעיתונאי היהודי אחרי שהחליט להראות את זה לציבור.