מ־"9 עד 5" ל־9/25: ניו יורק הופכת את 25 בספטמבר ליום חג לדולי פרטון

רק ימים ספורים חלפו מאז מותה של דולי פרטון, אבל בניו יורק כבר מבקשים לוודא שהשם שלה לא ייעלם מלוח השנה. שני סנאטורים במדינה הגישו הצעת חוק שתהפוך את 25 בספטמבר — 9/25 בכתיבה האמריקאית, מחווה ברורה ללהיט האלמותי "9 עד 5" — ליום הנצחה רשמי לכבודה של אחת הנשים האהובות והמשפיעות בתרבות האמריקאית.

פרטון מתה ב־25 באוגוסט בנאשוויל, בגיל 80, לאחר מאבק קצר במחלת הסרטן. מותה עורר גל יוצא דופן של אבל ומחוות ברחבי ארצות הברית, עד כדי כך שהנשיא דונלד טראמפ הורה להוריד את הדגלים בחצי התורן במבני הממשל הפדרלי, בבסיסים צבאיים ובנציגויות אמריקאיות ברחבי העולם.

עכשיו מגיעה ניו יורק עם מחווה שדולי פרטון עצמה כנראה הייתה מעריכה במיוחד. הצעת החוק שהגישו הסנאטורים אריק בוטשר וג'רמי קוני קובעת כי 25 בספטמבר מדי שנה יוכר במדינה כ"יום 9 עד 5". ההצעה כבר הוגשה רשמית בסנאט והועברה לוועדת הכללים.

הצעת החוק שהגישו הסנאטורים אריק בוטשר וג'רמי קוני קובעת כי 25 בספטמבר מדי שנה יוכר במדינה כ"יום 9 עד 5". ההצעה כבר הוגשה רשמית בסנאט והועברה לוועדת הכללים. 

הבחירה בתאריך אינה מקרית. "9 עד 5", שיר הנושא של הסרט משנת 1980 שבו כיכבה פרטון לצד ג'יין פונדה ולילי טומלין, הפך הרבה מעבר ללהיט קאנטרי. במשך עשרות שנים הוא היה מעין המנון לא רשמי של עובדים — ובעיקר נשים עובדות — שהתמודדו עם שעות ארוכות, שכר נמוך, בוסים מתנשאים ומאבק על מקום שווה בעולם העבודה.

עבור בוטשר, המחווה לפרטון אינה רק עניין מוזיקלי. הוא סיפר כי כנער הומו שגדל בעיירה קטנה בצפון מדינת ניו יורק, תמיכתה הפומבית של פרטון בקהילה הלהט"בית הייתה משמעותית עבורו. לדבריו, היא הייתה מאותם אנשים נדירים שהצליחו לגרום למיליוני אמריקאים שונים מאוד זה מזה להרגיש שהיא גם "שלהם".

וזה אולי היה אחד מסודות הקסם של פרטון. היא הייתה כוכבת קאנטרי מטנסי שאהבו גם בניו יורק, אישה דתייה שהפכה לאייקון בקהילה הלהט"בית, מיליונרית ששרה על עובדי צווארון כחול, כוכבת הוליוודית שמעולם לא ניסתה להסתיר את מוצאה העני מהרי האפלצ'ים.

גם הקשר שלה לניו יורק היה עמוק מכפי שנדמה. במשך תקופות בחייה התגוררה בעיר, והיא זכתה כבר ב־1978 במפתח לעיר ניו יורק. שנים לאחר מכן כתבה את המוזיקה ל"9 עד 5: המחזמר", שעלה בברודוויי ב־2009 והעניק לה מועמדות לפרס טוני.

אבל המורשת שלה במדינה אינה מסתכמת בשירים ובהופעות. "ספריית הדמיון" שהקימה, המחלקת ספרים בחינם לילדים צעירים, מגיעה כיום ליותר מ־170 אלף ילדים בניו יורק. מבחינת קוני, שהיה מעורב בעבר בקידום התמיכה הציבורית בתוכנית, זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שפרטון ראויה להנצחה רשמית במדינה.

ובמנהטן כבר לא מחכים למחוקקים באולבני. נשיא רובע מנהטן, בראד הוילמן־סיגל, הכריז רשמית על 25 בספטמבר 2026 כ"יום ההוקרה לדולי פרטון". בהכרזה נכתב כי היא הייתה לא רק אחת הדמויות הגדולות בתולדות מוזיקת הקאנטרי, אלא אייקון אמריקאי שתרומתו לאוריינות, לילדים, לחינוך ולחברה חרגה הרבה מעבר לבמה.

המחוות מגיעות מכל עבר. האמפייר סטייט בילדינג הואר בוורוד לזכרה, מועדונים וברים בניו יורק הקדישו לה ערבים מיוחדים, ובתי קולנוע ברחבי ארצות הברית מתכננים הקרנות של סרטיה שהכנסותיהן יועברו ל"ספריית הדמיון". אפילו מחיר הכרטיס — 9.25 דולר — הוא קריצה נוספת ללהיט שהפך כעת לחלק מטקס הפרידה ממנה.

מותה של פרטון עורר גם התפרצות מחודשת של האהבה למוזיקה שלה. לאחר ההודעה על מותה זינקו ההאזנות לשיריה ביותר מ־1,200 אחוז, כש"ג'ולין" ו"9 עד 5" שוב הפכו לכמה מהשירים המושמעים ביותר שלה. כמעט שישה עשורים לאחר תחילת הקריירה שלה, אמריקה חזרה להקשיב לדולי — הפעם כדי להיפרד.

הצעת החוק בניו יורק עדיין צריכה לעבור את הליך החקיקה, ולכן 25 בספטמבר עוד לא הפך ליום הנצחה קבוע במדינה. אבל נדמה שהמספרים 9 ו־5, שהפכו לפני יותר מארבעה עשורים לסמל של יום העבודה האמריקאי, קיבלו עכשיו משמעות חדשה.

דולי פרטון שרה פעם על יום עבודה שמתחיל בתשע ונגמר בחמש. אם המחוקקים בניו יורק יקבלו את מבוקשם, פעם בשנה "9 עד 5" כבר לא יהיה רק שיר — אלא היום שבו ניו יורק זוכרת את דולי.