הנשים נעלמו, הגופות לא נמצאו: בית האימים שמסעיר את פילדלפיה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

במרכז הפרשה נמצאות לפחות שתי נשים שנעלמו לפני שנים וגופותיהן מעולם לא נמצאו. בכונן הקשיח הראשון שנבדק מתוך יותר מ-50 כוננים שאותרו בבית מצאו החוקרים, לדבריהם, תצלומים וסרטונים שבהם נראות השתיים תחילה בחיים, ולאחר מכן במצב שלדעת המשטרה מעיד כי כבר אינן בחיים. המפקח ריימונד אוורס תיאר את החומר כקשה ואפל במיוחד, אך הדגיש כי הסרטונים אינם מתעדים את רגע מותן.

שתי הנשים זוהו כמריבל פרסס, שנעלמה בשנת 2018 בגיל 27, וגבריאל אמרנדו, שנעלמה בשנת 2012 בגיל 22. בני משפחותיהן לא ידעו על כל קשר לבית באולני עד שהמשטרה פנתה אליהם במסגרת החקירה. אביה של פרסס אמר כי הממצאים אישרו את החשש שמלווה אותו מאז היעלמות בתו. אלא שגם כעת נותרת העובדה המרכזית בעינה: גופותיהן של השתיים לא נמצאו.

מה שנמצא בתוך הבית היה עצום בהיקפו. החוקרים החרימו כ-600 אלף תמונות, כ-70 אלף סרטונים ויותר מ-10,000 עמודים של כתבים, רשימות וכתבי יד. במקום נמצאו גם חמישה כדים שהכילו אפר שזהותו טרם נקבעה, כ-20 מכלים ובהם חומרים שטרם זוהו, ציוד לגידול מריחואנה ופתק בכתב יד שבו הוזכר הרוצח הסדרתי טד באנדי לצד אזכורים לאזיקונים ולפסולת שיש להיפטר ממנה. חומרים שנראו תחילה ככתמי דם נבדקו והתברר כי אינם דם אנושי.

הפרשה כולה נחשפה כמעט במקרה. ב-19 ביוני עצרו שוטרים של שירות הפארקים הלאומי רכב סמוך לאינדפנדנס מול. הנהג, יוג'ין הורש בן ה-44, נמצא על פי הרשויות כשברשותו סמים, שני אקדחים טעונים ותג מזויף של המינהל לאכיפת הסמים שנשא את תמונתו. לצדו ישבה נוסעת שהחזיקה תעודה מזהה על שמה של בלייר טונזלי — אישה שנעלמה שלוש שנים קודם לכן.

מכאן הובילו העקבות לבית משפחת הורש באולני, ומה שנראה בתחילה כחיפוש הקשור לעבירות נשק וסמים הפך במהירות לחקירה רחבת היקף. מאז הוצאו יותר מ-95 צווי חיפוש. צוותי חקירה פירקו חלקים ממערכת הביוב של הבית, חפרו בחצר וסרקו חללים שונים בניסיון לאתר שרידים או ראיות נוספות.

מה שנמצא בתוך הבית היה עצום בהיקפו. החוקרים החרימו כ-600 אלף תמונות, כ-70 אלף סרטונים ויותר מ-10,000 עמודים של כתבים, רשימות וכתבי יד. במקום נמצאו גם חמישה כדים שהכילו אפר שזהותו טרם נקבעה, כ-20 מכלים ובהם חומרים שטרם זוהו, ציוד לגידול מריחואנה ופתק בכתב יד שבו הוזכר הרוצח הסדרתי טד באנדי לצד אזכורים לאזיקונים ולפסולת שיש להיפטר ממנה. חומרים שנראו תחילה ככתמי דם נבדקו והתברר כי אינם דם אנושי.

גם לאחר חודשים של עבודה, המשטרה מודה כי בדקה רק חלק קטן מהחומר הדיגיטלי שנמצא במקום.

אחת הדמויות המרכזיות שמרחפת מעל החקירה היא אביו המנוח של יוג'ין, ריימונד הורש, שמת בשנת 2025 בגיל 82. הורש האב היה פורנוגרף ותיק שהציג את עצמו כאמן פרובוקטיבי ופיתח במשך השנים דמות קיצונית שאותה תיאר כמעין "רוצח סדרתי אמפתי". על פי דיווחים בפילדלפיה, הוא נהג לאתר נשים במצבי מצוקה והתמכרות באזור קנסינגטון, להציע להן כסף, סמים או מקום לינה ולצלם אותן בתכנים מיניים שחלקם כללו סצנות מבוימות של אלימות קשה ואף מוות.

וזו בדיוק הבעיה שמסבכת כעת את החוקרים: במשך שנים יצר הורש האב חומרים שנועדו להיראות מציאותיים, אלימים ומזעזעים. כעת נדרשת המשטרה לעבור על מאות אלפי פריטים ולנסות לקבוע היכן נגמרה הפנטזיה המצולמת והיכן, אם בכלל, התחיל פשע אמיתי.

לפי תחקירים שפורסמו בעיתונות המקומית, לפחות חמש נשים שהיו קשורות לריימונד הורש מתו לאורך השנים ממנות יתר. במקביל פורסם כי באחד הכוננים נמצא סרטון שלפי מקורות המעורים בחקירה נראה בו הורש האב חונק אישה בבית. הרשויות לא פרסמו את זהותה, ובשלב זה לא נמסרה קביעה רשמית באשר לנסיבות מותה.

החקירה מתרחבת גם אל נשים נוספות שנעלמו לאורך השנים ונקשרו בדרך כלשהי לבית. אחת מהן היא בלייר טונזלי, שתעודת הזהות שלה נמצאה בידי הנוסעת ברכבו של יוג'ין הורש. אחרת היא איימי מקהייל, שנעלמה בשנת 2016 והייתה נשואה לריימונד הורש. אמה סיפרה כי עוד לפני שנעלמה הזהירה אותה בתה שאם יקרה לה משהו — על המשפחה לחשוד בבעלה.

למרות הממצאים החריגים, יוג'ין הורש עצמו לא הואשם עד כה ברצח או בכל עבירה הקשורה למותן של הנשים. הוא מוחזק במעצר פדרלי בגין עבירות נשק והתחזות. סנגוריו טוענים כי חלק מהכתבים והממצאים המטרידים בבית עשויים להיות קשורים לאביו ולא אליו.

כאן ניצבת המשטרה בפני קושי משפטי חריג במיוחד. אפשר למצוא סרטון שבו אדם נראה לכאורה מת, אפשר לזהות אותו כאדם שנעדר במשך שנים, ואפשר אפילו לאסוף ראיות נסיבתיות רבות — אך ללא גופה קשה לקבוע בוודאות כיצד מת אותו אדם, מתי מת ומי גרם למותו. גם המכון לרפואה משפטית אינו יכול לבצע נתיחה או לקבוע סיבת מוות ללא שרידים.

עבור תושבים ותיקים בפילדלפיה, קשה שלא להשוות את הפרשה לסיוט אחר שהתרחש בעיר לפני כמעט ארבעה עשורים. גארי היידניק החזיק נשים בשבי בביתו בצפון פילדלפיה, כלא אותן בבור במרתף, עינה אותן ורצח שתיים מהן. הוא הורשע בשנת 1988 והוצא להורג בשנת 1999, האדם האחרון שהוצא להורג בפנסילבניה.

אלא שהפרשה הנוכחית שונה כמעט בכל פרט מרכזי. במקרה של היידניק היו ניצולות, זירת פשע ברורה וגופות. באולני יש בינתיים בעיקר תמונות, סרטונים, כוננים, כתבים וארבע נשים נעדרות שעקבותיהן מובילים בדרכים שונות לאותו בית.

חוקרים לשעבר בבולשת הפדרלית מזהירים כי העובדה הזאת עלולה להקשות מאוד על בניית תיק פלילי. ללא גופה אין מקור ברור לדגימות די-אן-איי, אין נתיחה שלאחר המוות ואין דרך פשוטה לקבוע כיצד ומתי התרחש מוות. עדות של אדם שהיה בבית או מכיר מקרוב את מה שהתרחש שם עשויה להפוך למפתח בפרשה.

ובינתיים עומד הבית באולני סגור ומוקף בסרטי משטרה. השכנים רואים חוקרים נכנסים ויוצאים, צוותים ממשיכים לעבור על הממצאים, ומשפחות של נשים שנעלמו לפני שנים ממתינות לתשובה שממנה חששו כל הזמן.

השאלה כבר אינה רק מה התרחש בתוך הבית הזה. השאלה המצמררת יותר היא כמה נשים נכנסו אליו — וכמה מהן מעולם לא יצאו.