מפחדים שיידעו שהם יהודים: הדוח שמטלטל את איגודי המורים בארה״ב

מורים יהודים ברחבי ארצות הברית מספרים שהם מסתירים חלקים מזהותם, נמנעים מלדבר בגלוי על ישראל ואף חושבים פעמיים לפני שהם עונדים מגן דוד במקום העבודה — לא בגלל התלמידים, אלא דווקא בתוך האיגודים המקצועיים שאמורים להגן עליהם. דוח חדש שפרסמה הליגה נגד השמצה מצייר תמונה קשה במיוחד של האווירה באיגודי המורים מאז מתקפת 7 באוקטובר 2023, ומציג נתון שקשה להתעלם ממנו: כמעט שלושה מכל ארבעה מורים יהודים שהשתתפו במחקר אומרים שהם חשים צורך לצנזר את עצמם במרחבי האיגוד.

על פי הדוח, 73.6% מהנשאלים דיווחו שהם נמנעים מלבטא בגלוי עמדות או חלקים מזהותם בשל עוינות כלפי יהודים, ציונים או ישראל. כ־70% אמרו שהם חוששים כי העלאת טענות הנוגעות לאנטישמיות או ליחס כלפי יהודים עלולה לפגוע במוניטין שלהם או בקריירה, ו־47.6% הודו שכבר צמצמו את השתתפותם בפעילות האיגוד בשל האקלים שנוצר.

המחקר מבוסס על סקר של 307 חברים יהודים באיגודי מורים ב־24 מדינות, לצד שתי קבוצות מיקוד שכללו אנשי הוראה וצוות פעילים וגמלאים במערכת החינוך הציבורית מגיל גן ועד כיתה י״ב. ייצוג משמעותי במיוחד הגיע מקליפורניה, ניו יורק ומסצ'וסטס — שלוש מדינות שבהן מתגוררות קהילות יהודיות גדולות ושבהן לאיגודי המורים השפעה פוליטית וציבורית רחבה.

על פי הדוח, 73.6% מהנשאלים דיווחו שהם נמנעים מלבטא בגלוי עמדות או חלקים מזהותם בשל עוינות כלפי יהודים, ציונים או ישראל. כ־70% אמרו שהם חוששים כי העלאת טענות הנוגעות לאנטישמיות או ליחס כלפי יהודים עלולה לפגוע במוניטין שלהם או בקריירה, ו־47.6% הודו שכבר צמצמו את השתתפותם בפעילות האיגוד בשל האקלים שנוצר.

לטענת הנשאלים, השינוי החריף לאחר 7 באוקטובר. הם תיארו החלטות של איגודים שהטילו אחריות על ישראל, חומרי לימוד שנתפסו בעיניהם כעוינים או אנטישמיים, ואירועים שבהם תלונות של חברים יהודים לא טופלו באותה חומרה שבה היו מטופלות תלונות הנוגעות לקבוצות מיעוט אחרות. הדוח קובע כי התופעה לא החלה אחרי 7 באוקטובר, אך המלחמה והסערה הפוליטית סביבה האיצו והחריפו מגמות שכבר היו קיימות.

המספרים שמציג הדוח חריפים. כ־52% מהנשאלים אמרו שנחשפו במהלך השנה האחרונה להמעטה בחומרת מעשי 7 באוקטובר או להכחשת חלק מהזוועות. כ־49% שמעו את המילה "ציוני" משמשת ככינוי גנאי, וכ־44% אמרו כי באירועי איגוד ניתנה במה לדוברים שהצדיקו אלימות נגד יהודים או נגד ישראלים. יותר משליש, 36.5%, דיווחו שהואשמו בביטויים כמו "רוצחי תינוקות", "תומכי רצח עם" או "קולוניאליסטים", ו־36.8% אמרו שנחשפו לחברי איגוד שהצדיקו את פעולות חמאס.

גם כאשר מורים יהודים בחרו להתלונן, רבים מהם יצאו מאוכזבים. על פי הדוח, 69% מאלה שהעלו חששות בפני הנהגת האיגוד אמרו שאינם מרוצים מהתגובה שקיבלו, ו־53.4% סבורים שהכללים נגד הטרדה ואפליה אינם נאכפים באופן שוויוני כאשר המטרה היא יהודים או ציונים.

אחת העדויות המצוטטות בדוח מסכמת את עוצמת התחושה: "מחנכים יהודים ירדו למחתרת. הם לא אומרים שהם יהודים ולא עונדים דבר שמזהה אותם". משתתף אחר תיאר שלוש אפשרויות שנותרו, לדבריו, למורים יהודים: להעמיד פנים שהם מתנערים מחלק מהזהות שלהם, לשתוק — או להפוך למוקצים בתוך סביבתם המקצועית.

מנכ"ל הליגה נגד השמצה, ג'ונתן גרינבלט, הגדיר את הממצאים כבעיה שאינה מסתכמת בכמה התבטאויות קיצוניות. לדבריו, איגודי המורים נבנו על עקרונות של סולידריות, הוגנות וכבוד לכל עובד, אך ההבטחה הזאת מופרת כיום כלפי מחנכים יהודים. הוא תיאר את התופעה כ"כישלון מבני ותרבותי" ולא כמעשים נקודתיים של כמה חברים קיצוניים.

שירה גודמן, סגנית נשיא הליגה נגד השמצה לענייני ציבור, אמרה כי מורים יהודים המשיכו להגיע לישיבות, להגיש תלונות, להתמודד על תפקידים ולנסות לשנות את הארגונים מבפנים — לעיתים במחיר אישי ומקצועי כבד. לדבריה, הם אינם דורשים יחס מועדף, אלא את אותה תחושת כבוד ושייכות שהאיגודים מבטיחים לכל חבריהם.

הדוח החדש מצטרף לשורה של פרסומים וחקירות הנוגעים לאנטישמיות במערכת החינוך האמריקאית. הליגה נגד השמצה פרסמה בחודשים האחרונים גם דוחות שעסקו באיגודי עובדים בהשכלה הגבוהה ובתכנים שנכנסו לכיתות הלימוד, ובמקביל פתחה נציבות שוויון ההזדמנויות בתעסוקה בחקירה הנוגעת להתנהלות איגוד החינוך הלאומי — איגוד המורים הגדול בארצות הברית — בכל הקשור לטיפול בטענות על אנטישמיות.

לצד התמונה הקשה, נרשמו גם סימנים לשינוי. באספה האחרונה של איגוד החינוך הלאומי הצליחו חברים יהודים להעביר תיקונים והחלטות שנועדו לחזק את ההכרה ביהודים כמיעוט הזקוק להגנה מפני אפליה. המהלך סימן שינוי לעומת השנה הקודמת, שבה קיבלו צירי האיגוד החלטה להרחיק חומרי הדרכה של הליגה נגד השמצה — החלטה שעוררה זעם חריף בקרב ארגונים יהודיים.

עבור מורים והורים יהודים וישראלים־אמריקאים ברחבי ארצות הברית, ובעיקר במדינות כמו קליפורניה שבהן כוחם של איגודי המורים עצום, השאלה כבר אינה תיאורטית. אם מחנך יהודי מרגיש שהוא צריך להסיר שרשרת, להימנע מלדבר על ישראל או לשקול היטב אם להגיש תלונה מחשש למחיר מקצועי — מדובר לא רק בוויכוח פוליטי בתוך איגוד עובדים.

זהו מבחן הרבה יותר בסיסי: האם מורה יהודי יכול להגיע לעבודה, לומר בגלוי מי הוא — ולא לפחד מהמחיר.