הימים הנוראים: בתי הכנסת הופכים למבצרים

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בטמפל ישראל שבוסט בלומפילד, מישיגן, אחת הקהילות הרפורמיות הגדולות בארצות הברית, המחיר הזה נמדד במיליוני דולרים. בחודשים האחרונים החל בית הכנסת בפרויקט אבטחה מקיף הכולל ביתן כניסה חדש, טכנולוגיות בינה מלאכותית וחיזוק פיזי ובליסטי של המבנה. ההשקעה הגיעה אחרי האירוע שכל רב ומנהל בית כנסת חושש ממנו: בחודש מרץ נהג תוקף את רכבו היישר דרך דלתות המבנה, פגע במנהל האבטחה ופרץ אל תוך בית הכנסת. אנשי האבטחה החמושים במקום הגיבו מיד ונטרלו את האיום עוד לפני שהמשטרה הגיעה. יותר ממאה ילדים ששהו באותו זמן במרכז לגיל הרך יצאו ללא פגע.

האירוע הפך עבור הקהילה להוכחה כואבת לכך שההשקעה העצומה באבטחה אינה תרגיל תיאורטי. היא הצילה חיים. אבל היא גם הציבה בפני הרב ג'וש בנט שאלה מטרידה: כמה רחוק אפשר ללכת? לדבריו, הפיכת מוסדות יהודיים למעין מבצרים באמצעות שכבות הולכות וגדלות של אבטחה היא מצב "בלתי־בר־קיימא" — לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם רגשית.

עבור בתי הכנסת, המשמעות היא דילמה שכמעט אין לה פתרון. מצד אחד, המתקפה במישיגן הוכיחה כי מאבטחים, תרגולים ותכנון מוקדם יכולים להיות ההבדל בין אירוע קשה לטבח. מצד שני, ככל שהמבנים הופכים ממוגנים יותר, מתעורר החשש כי משהו מהותי באופיו של בית הכנסת הולך לאיבוד.

המספרים מסבירים את עוצמת המשבר. לפי הערכת הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, מוסדות יהודיים בארצות הברית מוציאים יותר מ־765 מיליון דולר בשנה על אבטחה. רשת הביטחון הקהילתי, גוף האבטחה המרכזי של הקהילה היהודית בצפון אמריקה, מעריכה כי העלות הכוללת עשויה להתקרב למיליארד דולר בשנה. במוסד יהודי ממוצע, כ־14 אחוזים מהתקציב מופנים כיום למאבטחים, מצלמות, מחסומים, דלתות מחוזקות, זכוכית חסינת ירי, מערכות התרעה והכשרות חירום.

לפני שמונה שנים המציאות נראתה אחרת. מאז הטבח בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג ב־2018, שבו נרצחו 11 מתפללים, צמחה רשת הביטחון הקהילתי מארגון קטן בעל תקציב של כ־1.2 מיליון דולר למערך של כ־130 עובדים ותקציב של כ־35 מיליון דולר. אבטחה חמושה, שפעם הייתה חריגה בבתי כנסת אמריקאיים, הפכה במקומות רבים לחלק כמעט קבוע מהנוף.

האיומים עצמם מגיעים מכיוונים שונים. מיטשל סילבר, מנכ"ל יוזמת הביטחון הקהילתי בניו יורק, הגדיר את התקופה הנוכחית כ"תמונת האיום המורכבת ביותר" שעמדה אי פעם בפני יהודי ארצות הברית. אנשי הארגון עוקבים במקביל אחר קבוצות ניאו־נאציות ועליונות לבנה, קיצונים איסלאמיסטים, גורמים המזוהים עם איראן וחיזבאללה ואלימות פוליטית הקשורה לסכסוך הישראלי־פלסטיני. לפי נתוני הבולשת הפדרלית, יהודים היו קורבנות של כמעט שני שלישים מפשעי השנאה על רקע דתי בארצות הברית בשנת 2025.

עבור בתי הכנסת, המשמעות היא דילמה שכמעט אין לה פתרון. מצד אחד, המתקפה במישיגן הוכיחה כי מאבטחים, תרגולים ותכנון מוקדם יכולים להיות ההבדל בין אירוע קשה לטבח. מצד שני, ככל שהמבנים הופכים ממוגנים יותר, מתעורר החשש כי משהו מהותי באופיו של בית הכנסת הולך לאיבוד.

בנט ניסח את התחושה בצורה חריפה: ככל שמוסיפים עוד שכבות אבטחה, כך עלולה דווקא תחושת הביטחון של מי שנכנס להיפגע. לדבריו, אף אחד אינו רוצה להגיע לבית תפילה ולהיתקל בכניסה בנשק טעון ובמערך המזכיר בסיס צבאי. ובית כנסת, בניגוד למתקן ממשלתי סגור, אמור לקבל גם אדם שאיש אינו מכיר — משפחה חדשה בעיר, מי שמבקש להתקרב ליהדות, אורח שהגיע לשבת או אדם שנכנס בפעם הראשונה לתפילה.

לכן חלק מהקהילות מנסות לבנות שכבת הגנה אחרת: המתפללים עצמם. רשת הביטחון הקהילתי ושירות הביטחון הקהילתי מכשירים חברי בתי כנסת לזהות התנהגות חריגה, להגיב למצבי חירום ולסייע למאבטחים. היתרון פשוט: חבר קהילה ותיק יודע מי שייך בדרך כלל למקום, מי האורח החדש שצפוי להגיע לבר מצווה ומתי אדם זר מתנהג באופן שמצדיק תשומת לב.

רק במהלך 2026 קיימה רשת הביטחון הקהילתי כמעט אלף הדרכות בטיחות פנים אל פנים לכ־25 אלף משתתפים. לקראת ראש השנה ויום הכיפורים מוצעות הדרכות נוספות למוסדות ברחבי המדינה, דווקא משום שבימים האלה בתי הכנסת מתמלאים במאות אנשים שאינם מגיעים בדרך כלל במהלך השנה.

גם בניו יורק התברר לאחרונה עד כמה ההכנות האלה משמעותיות. אדם שנכנס לבית הכנסת סנטרל במנהטן במהלך תפילת שבת תקף מתפלל, פגע ברכוש, ירק ונגח באיש אבטחה. צוות המקום, שעבר תרגולים מוקדמים, הצליח להוציא אותו מאולם התפילה בתוך פחות מדקה. מאוחר יותר הוא הואשם בעבירות תקיפה כפשעי שנאה. סילבר כינה את התגובה "הצלחה טקטית".

אלא שהיכולת להציב מאבטחים מקצועיים אינה מובנת מאליה. עלות שנתית של מאבטח חמוש יכולה להגיע לכ־90 אלף דולר, ומנהל אבטחה במשרה מלאה עשוי לעלות כ־160 אלף דולר. עבור בתי כנסת קטנים, בתי ספר יהודיים ומרכזים קהילתיים, מדובר לעיתים בסכום שמאלץ אותם לבחור בין אבטחה לבין תוכניות חינוך, מלגות, פעילות לנוער וסיוע למשפחות.

המצוקה הזו הגיעה גם לקונגרס. ביוני הוגשה הצעת "חוק הביטחון היהודי־אמריקאי", המבקשת להרחיב משמעותית את הסיוע הפדרלי להגנת מוסדות יהודיים. במקביל דורשים ארגונים יהודיים להגדיל למיליארד דולר את תוכנית המענקים הפדרלית להגנת ארגונים ללא מטרות רווח. כיום עומד המימון הפדרלי על כ־300 מיליון דולר — הרבה פחות מהביקוש בפועל.

עבור יהודי אמריקה, המספרים האלה יוצרים מציאות שקשה היה לדמיין לפני דור. מוסדות שנבנו כדי להיות פתוחים לקהילה מקימים שערים; בתי ספר מוסיפים זכוכית בליסטית; בתי כנסת משלמים למאבטחים חמושים; ומתפללים עוברים הדרכות כיצד לברוח, להסתתר או להילחם במקרה של ירי.

והאירוניה קשה במיוחד: ככל שהאבטחה מצליחה יותר, כך היא גם הופכת חיונית יותר בעיני הקהילה. בטמפל ישראל במישיגן יודעים זאת טוב מכולם. אילו לא היו במקום אנשי אבטחה מאומנים בחודש מרץ, התוצאה הייתה עלולה להיות שונה לחלוטין.

אבל עכשיו, כשהם משקיעים מיליונים נוספים, אפילו הרב שמוביל את הקהילה שואל היכן עוצרים.

בתי הכנסת באמריקה כבר למדו כיצד לבנות חומות. השאלה שמטרידה אותם ערב הימים הנוראים היא כיצד לעשות זאת — בלי שהחומות יהפכו להיות הדבר שמגדיר אותם.