
החוקרים בחנו גם את הרגלי השינה בחברות שחיות ללא תאורה מלאכותית נרחבת וללא לוחות הזמנים של העולם המודרני. מחקרים שנערכו בקהילות של ציידים־לקטים בטנזניה, בנמיביה ובבוליביה מצאו כי המשתתפים ישנו בין 5.7 ל־7.1 שעות בלילה. הם גם לא השלימו את השעות בתנומות ארוכות במהלך היום, והתעוררו באופן טבעי סמוך לזריחה.

תשכחו מכלל שמונה השעות
ניתוח נוסף העריך כי בחברות שקדמו לעידן התעשייתי ישנו בני אדם בממוצע כ־6.4 שעות בלילה. עם זאת, החוקרים מציינים שלא רק מספר השעות השתנה עם השנים, אלא גם השעה שבה הולכים לישון. תאורה מלאכותית, מחשבים וטלפונים מאפשרים לנו להישאר ערים זמן רב אחרי החשכה, ובכך דוחים את השעון הפנימי שמכתיב מתי הגוף מרגיש עייף ומתי הוא מתעורר.
גם מחקרים שבדקו את הקשר בין שינה לבריאות לא מצאו יתרון חד־משמעי דווקא בשמונה שעות. מחקר ששילב סריקות מוח וגוף עם מדדים ביולוגיים העריך כי כמות השינה המתאימה ביותר עשויה לנוע בין 6.4 ל־7.8 שעות, בהתאם למין ולמערכת בגוף שנבדקה. גורמים אישיים נוספים, ובהם המצב הבריאותי, יכולים גם הם להשפיע על כמות השינה הדרושה.
המשמעות אינה ששמונה שעות הן יותר מדי, או שכל מי שישן שש שעות מקבל מספיק מנוחה. שמונה שעות יכולות להתאים מאוד לאדם אחד, בעוד שאחר יזדקק לתשע שעות או ירגיש רענן אחרי שבע. גם מועד השינה חשוב, ולא רק משכה, ולכן אי אפשר להסתכל על המספר לבדו.
קרן השינה הלאומית עדיין ממליצה למבוגרים בני 26 עד 64 לישון בין שבע לתשע שעות ביממה, אם כי יש אנשים שעשויים להזדקק לשש שעות בלבד ואחרים לעד עשר. המסקנה המרכזית של החוקרים אינה שצריך לישון פחות, אלא שכדאי להפסיק להתייחס לשמונה שעות כחוק קשיח ולהבין שלכל אדם עשוי להיות טווח שינה שמתאים לו.