האחות תפסה את הכיסא: אבל מי יגן עכשיו על ישראל בסנאט
דארליין גרהאם, אחותו ובתו המאומצת של לינדזי גרהאם המנוח, ניצחה בקרב הרפובליקני על מושבו בסנאט אחרי קמפיין שנבנה סביב תמיכתו של דונלד טראמפ. אלא שהודאה אחת שלה — "אני לא ממש בקיאה בביטחון לאומי" — חשפה את הפער העצום בינה לבין אחיה, שהיה במשך עשרות שנים מהקולות התקיפים ביותר בוושינגטון למען ישראל ונגד איראן
האזינו לכתבה זו
האחות תפסה את הכיסא: אבל מי יגן עכשיו על ישראל בסנאט
08.26.2026 09:00
סוכנויות הידיעות
דארליין גרהאם ניצחה אתמול בקרב על המועמדות הרפובליקנית לסנאט בדרום קרוליינה, אבל עוד לפני שנספרו הקולות האחרונים כבר היה ברור שהסיפור הגדול אינו רק מי תישב בכיסאו של אחיה המנוח. השאלה האמיתית, במיוחד מבחינת ישראל, היא מי ימלא את החלל שהותיר אחריו לינדזי גרהאם — אחד הסנאטורים המזוהים ביותר עם תמיכה בירושלים, עם קו תקיף נגד איראן ועם מדיניות חוץ אמריקנית אגרסיבית הרבה יותר מזו שרבים מחבריו למפלגה היו מוכנים לאמץ.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
גרהאם, בת 62 וחסרת ניסיון קודם בתפקיד נבחר, גברה בסיבוב השני של הבחירות המקדימות הרפובליקניות על חבר הקונגרס ראלף נורמן, בתוצאה של כ־52.4% מול 47.6%. הניצחון הגיע לאחר התערבות מסיבית של הנשיא דונלד טראמפ, שהעניק לה תמיכה אישית, הגיע לעצרת בחירות למענה במירטל ביץ' ואף זכה לסיוע של יותר מ־800 אלף דולר מצד ועד פעולה פוליטי המזוהה איתו. כעת צפויה גרהאם להתמודד בנובמבר מול המועמדת הדמוקרטית אנני אנדרוז, רופאת ילדים, במדינה שבה לרפובליקנים יתרון ברור.
המסלול שהוביל אותה לכאן כמעט חסר תקדים. לינדזי גרהאם מת בפתאומיות ב־11 ביולי, בגיל 71, לאחר קרע באבי העורקים על רקע מחלת לב וכלי דם. ימים ספורים לאחר מכן מינה מושל דרום קרוליינה הנרי מקמאסטר את אחותו למושב שהתפנה. בכך הפכה דארליין גרהאם לאישה הראשונה שייצגה את דרום קרוליינה בסנאט. היא לא הגיעה לשם לאחר שנים בבית המחוקקים, בממשל או בקונגרס, אלא כמעט בן־לילה — מתוך טרגדיה משפחתית שהפכה מיד לאירוע פוליטי לאומי.
גם הקשר המשפחתי ביניהם היה יוצא דופן. כשהוריהם מתו בהפרש של מעט יותר משנה, לינדזי היה צעיר בתחילת שנות העשרים לחייו ודארליין הייתה בת 13. הוא הפך לאפוטרופוס החוקי שלה, ובהמשך, לאחר שהצטרף לחיל האוויר כמשפטן צבאי, אימץ אותה באופן רשמי כדי שתוכל לקבל את ההטבות הצבאיות שלו. דארליין הייתה אפוא גם אחותו הצעירה וגם בתו המאומצת — האדם שהיה אולי הקרוב אליו ביותר לאורך חייו.
מבחינת ישראל, זהו בדיוק המקום שבו מתחילה הבעיה. התמיכה של דארליין בישראל אינה מוטלת כרגע בספק. היא הצהירה כי ארצות הברית צריכה לעמוד לצד ישראל והביעה אמון מלא בטראמפ בכל הנוגע להתמודדות עם איראן. אבל בניגוד לאחיה, היא אינה מציגה את עצמה כמי שתעצב את מדיניות החוץ, תדחוף את הבית הלבן או תפעיל לחץ על ממשלות זרות.
אלא שהקרבה האישית אינה מוחקת את הפער הפוליטי. לינדזי גרהאם בנה במשך עשרות שנים מוניטין של אחד הנצים הגדולים בוושינגטון. הוא עסק כמעט באובססיביות באיראן, רוסיה, אוקראינה, סין, נאט"ו והמזרח התיכון. ישראל הייתה אחד הנושאים המזוהים איתו ביותר. גם בשבועות האחרונים לחייו הוא עסק בניסיון לקדם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, והציג אותה כאחד היעדים המרכזיים שעוד רצה להשלים. שעות לפני מותו עוד שוחח עם טראמפ על איראן, אוקראינה והניסיון להביא להסכם ישראלי־סעודי.
ואז הגיעה אחותו לעימות הבחירות — והודתה בפומבי במה שקשה יותר לדמיין אצל לינדזי גרהאם. כאשר נשאלה אם טייוואן וים סין הדרומי הם סוגיות של ביטחון לאומי עבור ארצות הברית, היא היססה ואז אמרה: "אני פשוט אהיה כנה כאן. אני לא ממש בקיאה בביטחון לאומי". לאחר מכן הוסיפה כי היא תומכת בצבא, הזכירה את שירותו של אחיה בחיל האוויר ואת שירותו של אביה בצבא, וסיכמה: "ביטחון לאומי הוא לא התחום שלי". באולם נשמעו קריאות אכזבה ושריקות בוז.
האמירה הפכה מיד לנקודת התורפה המרכזית של הקמפיין. נורמן, שכיהן חמש קדנציות בבית הנבחרים, ניסה להציג אותה כמועמדת שאינה מוכנה לתפקיד. ניקי היילי, מושלת דרום קרוליינה לשעבר ושגרירת ארצות הברית באו"ם, הצטרפה לביקורת וטענה כי מומחיות בענייני ביטחון אינה דבר שעובר בירושה משפחתית. אלא שהביקורת לא עצרה את גרהאם. טראמפ דווקא הפך את חוסר הניסיון שלה ליתרון וטען שהיא אינה עוד פוליטיקאית מלוטשת אלא אדם שמוכן להודות במה שאינו יודע.
מבחינת ישראל, זהו בדיוק המקום שבו מתחילה הבעיה. התמיכה של דארליין בישראל אינה מוטלת כרגע בספק. היא הצהירה כי ארצות הברית צריכה לעמוד לצד ישראל והביעה אמון מלא בטראמפ בכל הנוגע להתמודדות עם איראן. אבל בניגוד לאחיה, היא אינה מציגה את עצמה כמי שתעצב את מדיניות החוץ, תדחוף את הבית הלבן או תפעיל לחץ על ממשלות זרות. היא מציגה את עצמה בעיקר כמי שתתמוך בנשיא ותתמקד ביוקר המחיה, בהגירה ובבעיות היומיום של תושבי דרום קרוליינה.
זה הבדל גדול. לינדזי גרהאם לא המתין לקבל הוראות מהבית הלבן בענייני ישראל ואיראן. לעיתים הוא דחף את הממשל קדימה, ולעיתים ניסה להשפיע גם על ממשלת ישראל עצמה. בחודשים האחרונים לחייו הוא ניסה להחזיר לחיים את המהלך לנורמליזציה עם סעודיה, לאחר שנים שבהן עבד עליו הן מול ממשל ביידן והן מול ממשל טראמפ. הוא אמר בפומבי כי הוא מאמין שהסכם כזה עדיין יכול להיחתם ב־2026, בתנאי שאיראן תיחלש מספיק.
דארליין, לעומת זאת, נכנסת לסנאט כשהיא מודה בעצמה שמדיניות חוץ אינה תחום המומחיות שלה. כל עוד טראמפ נוקט קו אוהד לישראל, סביר להניח שקולה יצטרף למחנה הפרו־ישראלי. אבל אם בעתיד ייווצר פער בין הבית הלבן לירושלים, או אם תידרש בסנאט הנהגה עצמאית בנושא איראן, הסיוע הצבאי או סעודיה — אין כרגע שום אינדיקציה שדארליין גרהאם תהיה מסוגלת למלא את התפקיד שמילא אחיה.
וזה מה שהופך את הניצחון שלה לסיפור גדול הרבה יותר מדרום קרוליינה. טראמפ הצליח להכניס את המועמדת שלו לעמדת יתרון ברורה בדרך לשש שנים בסנאט, אבל מבחינת ישראל, שם משפחה מוכר אינו בהכרח המשכיות מדינית.
דארליין גרהאם אולי קיבלה את הכיסא של לינדזי. את הכוח, הניסיון וההשפעה שהפכו אותו במשך שנים לאחד מבעלי הברית החשובים של ישראל בוושינגטון — היא עדיין תצטרך להוכיח שהיא מסוגלת לרשת.
