זקנים מזויפים ומקלות הוקי: כך נראית מלחמת הסחר בין ארצות הברית לקנדה

אוטווה — זקנים מזויפים, פאות חלקיות, קישוטים לחג המולד, רצועות לכלבים, מקלות הוקי, דגלים לאומיים ועשרות סוגים שונים של דיקט. במבט ראשון, רשימת המוצרים שעליהם הטיל ממשל טראמפ מכס של 50% על יבוא מקנדה נראית כאילו הורכבה במשחק ניחושים משונה. אלא שמאחורי הפריטים שמעוררים חיוך מסתתרת הסלמה כלכלית רצינית בין שתי המדינות שמנהלות את אחת ממערכות הסחר הגדולות והמשולבות בעולם.

המכסים נכנסו לתוקף בשבת לאחר שהמשא ומתן בין ארצות הברית לקנדה קרס ברגע האחרון. הם חלים על סחורות קנדיות בשווי של כ־20 מיליארד דולר בשנה — כ־5% מכלל היצוא הקנדי לארצות הברית — ומהווים צעד נוסף במלחמת הסחר ההולכת ומחריפה בין הנשיא דונלד טראמפ לראש ממשלת קנדה מארק קרני.

קרני הודיע כי קנדה תגיב במכסים משלה, "דולר תמורת דולר", והאשים את ארצות הברית בשימוש ביחסים הכלכליים בין המדינות ככלי לחץ. המכסים הקנדיים אמורים לפגוע בין היתר במוצרים אמריקאיים מתחומי הפלדה, מוצרי החלב, האלקטרוניקה והציוד החקלאי. לפי דיווחים, השיחות בין הצדדים כבר היו קרובות להסכמה לפני שהתמוטטו בעקבות מחלוקות על מכוניות, פלדה, אלומיניום, עץ ותנאים נוספים שאוטווה ראתה כפגיעה בריבונותה הכלכלית.

רשימת המוצרים שקיבלו כעת תוספת של 50% למחיר בכניסה לארצות הברית מספקת הצצה כמעט סוריאליסטית לעולם הסחר הבין־לאומי. בין מאות הסעיפים אפשר למצוא הגדרה רשמית ל"פאות חלקיות, זקנים מזויפים, גבות וכיוצא באלה מחומרי טקסטיל סינתטיים", לצד כובעים, דגלים, סוככים, צעצועים, חכות דיג, ציוד ספורט ורהיטי עץ.

אבל אם המאבק עצמו רציני, רשימת המוצרים שקיבלו כעת תוספת של 50% למחיר בכניסה לארצות הברית מספקת הצצה כמעט סוריאליסטית לעולם הסחר הבין־לאומי. בין מאות הסעיפים אפשר למצוא הגדרה רשמית ל"פאות חלקיות, זקנים מזויפים, גבות וכיוצא באלה מחומרי טקסטיל סינתטיים", לצד כובעים, דגלים, סוככים, צעצועים, חכות דיג, ציוד ספורט ורהיטי עץ.

גם חג המולד לא ניצל. הרשימה כוללת קישוטים חגיגיים שאינם עשויים זכוכית או עץ, לצד פריטים ביתיים שנעים מנייר ומוצרי טקסטיל ועד ריהוט לחדרי שינה. בעלי כלבים ימצאו בה גם קולרים, רצועות, רתמות ומחסומי פה. אפילו חלק ממוצרי הספורט המזוהים ביותר עם קנדה — ובהם מקלות הוקי — נקלעו למלחמה בין טראמפ לקרני.

אלא שהחלק החשוב ביותר ברשימה עבור מיליוני אמריקאים אינו הזקנים המזויפים וגם לא מקלות ההוקי. הוא עשוי להיות דווקא העץ.

חלק ניכר מהמוצרים שנפגעו קשור לתעשיית העץ הקנדית: לוחות, פורניר, סיבית, לוחות אם־די־אף ועשרות קטגוריות שונות של דיקט. הרשימה מפרטת כמעט באובססיביות סוגים שונים של דיקט לפי עובי, סוג העץ, השכבה החיצונית, ציפוי והשימוש המיועד.

וכאן הבדיחה נגמרת.

ארצות הברית תלויה בקנדה כמקור חשוב לחומרי עץ ולמוצרי בנייה. כאשר מכס של 50% מוטל על חומר שאין לו בהכרח תחליף אמריקאי זמין בכמות מספקת, העלות אינה נעלמת. היא עוברת לאורך שרשרת האספקה — ליבואן, לסיטונאי, לקבלן ובסופו של דבר לאדם שבונה, משפץ או קונה בית.

במדינה שכבר מתמודדת עם מחירי דיור גבוהים, ריביות משכנתה מכבידות ומחסור בבתים, כל התייקרות נוספת בחומרי בנייה עלולה להיות מורגשת. עבור קבלנים בקליפורניה ובמדינות אחרות, המשמעות יכולה להיות עוד כמה אלפי דולרים לפרויקט; עבור רוכשי בתים, היא עלולה להופיע במחיר הסופי.

העץ הקנדי אינו חדש במלחמות הסחר. וושינגטון ואוטווה מתכתשות עליו במשך עשרות שנים, ובשנים האחרונות כבר הועלו היטלים על עץ רך מקנדה. אלא שהמהלך הנוכחי מרחיב את העימות לשורה ארוכה הרבה יותר של מוצרים ומגיע בזמן שבו תעשיית הבנייה האמריקאית רגישה במיוחד לעלויות.

גם אלכוהול ומוצרי חלב נמצאים על הכוונת. הממשל האמריקאי זעם בין היתר על כך שמספר פרובינציות קנדיות הגבילו מכירת יינות ומשקאות חריפים מארצות הברית במסגרת תגובתן למכסים קודמים של טראמפ. כעת הופיעו ברשימה האמריקאית שורה של משקאות ומרכיבים המשמשים להכנתם.

היחסים בין המדינות הידרדרו במהירות במהלך השנה האחרונה. טראמפ כבר הטיל או העלה מכסים על פלדה, אלומיניום, כלי רכב ומוצרי עץ קנדיים, ובמקביל עורר זעם באוטווה כאשר חזר והתייחס בפומבי לאפשרות שקנדה תהפוך ל"מדינה ה־51" של ארצות הברית.

קרני, מצדו, אימץ קו תקיף יותר. לאחר כישלון השיחות הוא הורה להפסיק לפי שעה את המגעים והבהיר כי קנדה לא תסכים לעסקה שלדעתו פוגעת באינטרסים הלאומיים שלה. אין כעת מועד מוסכם לחידוש המשא ומתן.

הצעד האמריקאי חריג גם מבחינה משפטית. הממשל השתמש בסעיף 338 בחוק המכסים משנת 1930 — כלי נדיר המאפשר לנשיא להטיל מכסים נגד מדינה שלטענת ארצות הברית מפלה את המסחר האמריקאי. בצווים שהוציא הבית הלבן נקבע מכס נוסף של 50% על שורה של מוצרים קנדיים.

ברשימה יש גם פריטים שכמעט גורמים לתהות כיצד הגיעו לחזית המלחמה המסחרית: ציוד למיון ביצים, מצופים ימיים, כספות, פסלוני מתכת ומכונות מסוגים שונים. חלק מהמוצרים אינם בהכרח מיוצרים בהיקף משמעותי בקנדה, אך הם מופיעים ברשימת המכס משום שהם נכללים בקודי הסחר שעליהם החליט הממשל.

וזה בדיוק מה שהופך את הסיפור למוזר ומטריד בעת ובעונה אחת. מערכת המכסים אינה בנויה סביב השאלה אם אמריקאים באמת קונים כמויות עצומות של זקנים מלאכותיים מקנדה. היא בנויה סביב אלפי קודים טכניים שמגדירים כמעט כל מוצר שעובר גבול, וכאשר נשיא מחליט להפעיל את המערכת הזאת כנשק מסחרי, גם הפריטים התמוהים ביותר יכולים להיקלע לאש.

עבור חברות קנדיות, אין בכך שום דבר משעשע. תוספת של 50% יכולה למחוק כמעט בן־לילה את היתרון שלהן בשוק האמריקאי. עסק שבנה במשך שנים את רוב הכנסותיו על לקוחות בארצות הברית עלול לגלות שמוצריו הפכו יקרים מכדי להתחרות.

גם עבור חברות אמריקאיות התלויות בספקים קנדיים מדובר בבעיה. מכס הוא אמנם מס על יבוא, אך מי שמשלם אותו בפועל בנקודת הכניסה הוא היבואן האמריקאי. הוא יכול לספוג את העלות, לנסות ללחוץ על הספק הקנדי להוריד מחיר — או להעביר אותה ללקוח.

ברוב המקרים, לפחות חלק ממנה מגיע בסופו של דבר לצרכן.

לכן הרשימה המשונה של טראמפ מספרת למעשה שני סיפורים במקביל. הראשון כמעט קומי: שתי המדינות העשירות והשכנות בעולם מוצאות את עצמן במאבק הכולל פאות, זקנים מלאכותיים, קישוטים לחג המולד ורצועות לכלבים.

השני הרבה פחות מצחיק: שתי כלכלות שנבנו במשך עשרות שנים על גבול כמעט פתוח למסחר מתחילות להקים ביניהן חומת מכסים.

ואם המלחמה הזאת תימשך, האמריקאי הממוצע אולי לעולם לא יקנה זקן מזויף מקנדה — אבל את המחיר הוא עלול להרגיש בכל פעם שיקנה רהיט, ישפץ מטבח או ינסה לבנות בית