אקוניס: חציתם כל קו אדום - הקונסוליה מבטלת את המנוי לניו יורק טיימס

העימות המתמשך בין ישראל לבין אחד מכלי התקשורת המשפיעים בעולם עלה מדרגה: הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, אופיר אקוניס, הורה לבטל לאלתר את כל המנויים של הקונסוליה ל„ניו יורק טיימס”. אקוניס האשים את העיתון בחציית „כל קו אדום”, בפרסום עקבי של „עלילות דם כוזבות” ובהפצת סיקור שלדבריו עושה דמוניזציה למדינת ישראל ומערער על עצם הלגיטימיות שלה.

„הוריתי לצוות הקונסוליה לבטל מיד את המנוי שלנו לעיתון הזה”, מסר אקוניס. לדבריו, „ניו יורק טיימס” מסתמך פעם אחר פעם על מקורות אנונימיים, וכאשר הוא מפרסם את זהות מקורותיו, הוא מעניק במה לפעילים אנטי־ישראלים ואף לגורמים המזוהים עם חמאס. הוא טען כי אין מדובר עוד במחלוקת מקצועית על אופי הסיקור, אלא במסע שיטתי המחזק את השנאה כלפי ישראל ומזין את האנטישמיות בארצות הברית.

„הוריתי לצוות הקונסוליה לבטל מיד את המנוי שלנו לעיתון הזה”, מסר אקוניס. לדבריו, „ניו יורק טיימס” מסתמך פעם אחר פעם על מקורות אנונימיים, וכאשר הוא מפרסם את זהות מקורותיו, הוא מעניק במה לפעילים אנטי־ישראלים ואף לגורמים המזוהים עם חמאס. הוא טען כי אין מדובר עוד במחלוקת מקצועית על אופי הסיקור, אלא במסע שיטתי המחזק את השנאה כלפי ישראל ומזין את האנטישמיות בארצות הברית.

בניגוד לניסוח שלפיו עובדי הקונסוליה נדרשו לבטל את מנוייהם האישיים, ההוראה נוגעת למנויים המוסדיים שמחזיקה הקונסוליה. מספר המנויים שבוטלו לא פורסם. מבחינה כספית זהו מהלך מצומצם, אך מבחינה מדינית וציבורית הוא נועד להעביר מסר חריף: נציגות רשמית של ישראל אינה מוכנה להמשיך לשלם לעיתון שאותו היא מאשימה בפגיעה מתמשכת במדינה ובאזרחיה.

אקוניס לא קשר בהודעתו את ההחלטה לכתבה מסוימת, ולכן אין בסיס לקבוע כי דיווח יחיד על פעילי משט לעזה הוא שהוביל לביטול המנויים. מהצהרתו עולה כי מבחינתו מדובר בתגובה להצטברות ארוכה של פרסומים, כותרות ומאמרי דעה שנתפסו בישראל כמוטים, בלתי מאוזנים ולעיתים אף חסרי אחריות. את המהלך הציג לא כתגובה רגעית, אלא כסגירת חשבון לאחר תקופה ממושכת של מתיחות.

אחת מנקודות השבר הבולטות נרשמה בחודש מאי, בעקבות מאמר דעה של ניקולס קריסטוף, שבו הובאו טענות קשות להתעללות מינית בעצירים פלסטינים. בישראל דחו את הטענות וכינו אותן „עלילת דם”. ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע אז כי ישראל שוקלת לנקוט צעדים משפטיים נגד העיתון ונגד קריסטוף. „ניו יורק טיימס” הגן על המאמר וטען כי הוא נבדק בקפידה והתבסס על ראיונות שאומתו באמצעות מקורות נוספים. העיתון הוסיף כי ניסיון משפטי שנועד להשתיק דיווח עצמאי יהיה חסר בסיס. סוכנות רויטרס

הסערה סביב אותו מאמר חידדה מחלוקת רחבה הרבה יותר. בישראל ובקרב ארגונים יהודיים בארצות הברית טוענים זה שנים כי העיתון מקדיש לטענות נגד ישראל מקום בולט, גם כאשר הן נשענות על מקורות שאינם מזוהים או על גורמים בעלי עמדה פוליטית מובהקת. מנגד, „ניו יורק טיימס” מציג את עבודתו כסיקור עצמאי של אזור מלחמה וטוען כי ביקורת מצד ממשלות אינה יכולה להכתיב את גבולות הדיווח העיתונאי.

בהצהרתו הרחיב אקוניס את הדיון מעבר לשאלת ההגינות העיתונאית. לדבריו, לפרסומים מסוג זה יש השלכות ממשיות על ביטחונם של יהודים בארצות הברית. הוא קשר בין הצגת ישראל כמדינה פושעת לבין האקלים הציבורי שבו מתרבים גילויי השנאה, האיומים והאלימות נגד יהודים. בכך ביקש להבהיר כי מבחינתו ביטול המנויים אינו מחאה סמלית בלבד, אלא תגובה למה שהוא מגדיר כסכנה ציבורית.

הצעד לא ימנע מהקונסוליה לעקוב אחר פרסומי העיתון, ולא יפחית באופן ממשי מהשפעתו. „ניו יורק טיימס” יישאר מקור מרכזי שעליו מסתמכים מקבלי החלטות, גופי תקשורת וקהלים רחבים ברחבי העולם. ואולם, דווקא משום שמדובר בעיתון בעל מעמד בינלאומי כה מרכזי, אקוניס ביקש להפוך פעולה מנהלית פשוטה להצהרה מדינית מהדהדת: מבחינת הקונסוליה הישראלית, היחסים עם העיתון הגיעו לנקודת שבר.

בעת פרסום הדיווחים הראשונים, „ניו יורק טיימס” טרם מסר תגובה להחלטה. כעת נותר לראות אם ביטול המנויים יישאר מחאה נקודתית של הקונסוליה בניו יורק, או יהפוך לסנונית ראשונה במדיניות ישראלית תקיפה יותר כלפי כלי תקשורת בינלאומיים. כך או כך, המסר שהעביר אקוניס היה חד: ישראל אינה מוכנה עוד להתייחס לסיקור שהיא רואה כמסית וכשקרי כאל עוד מחלוקת עיתונאית שגרתית.