איבדתי חברים בגלל שאני יהודי: חן מזיג הפך את הכאב האישי לסרט מטלטל על החתונה שלו

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

מאותו רגע אישי נולד הסרט התיעודי הקצר "לא מוזמנים", בבימויה של מאיה שולפנד. הסרט עוקב אחר ההכנות לחתונתם של מזיג וג'ורדן, אך במהרה מתברר שהחתונה היא רק נקודת המוצא. למעשה, מדובר בסיפור רחב הרבה יותר על השינוי שעברו יהודים רבים בארצות הברית מאז פרוץ המלחמה, ועל המחיר החברתי שמשלמים מי שבוחרים להישאר גלויים בזהותם ובדעותיהם.

הסרט מתאר כיצד מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה שינו את מקומם של יהודים רבים בתוך קהילות שעד אז ראו בחן בית. מזיג מספר כי דווקא במעגלים שבהם הרגיש שייך – קהילות להט"ב, חוגים פרוגרסיביים, עולם התרבות והאמנות – הוא נתקל בתחושת ניכור הולכת וגוברת

חן מזיג אינו דמות אלמונית. הפעיל יליד ישראל הפך בשנים האחרונות לאחד הקולות היהודיים המשפיעים ביותר ברשתות החברתיות בארצות הברית. הוא עוסק במאבק באנטישמיות, מסביר את המציאות הישראלית לקהלים בינלאומיים ומנסה לקדם שיח מורכב שאינו מתיישר עם סיסמאות של אף אחד מהמחנות. לאורך השנים הדגיש את תמיכתו בזכות קיומה של ישראל, אך גם בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית. השילוב הזה הפך אותו לדמות יוצאת דופן בשיח הציבורי, אך גם למטרה לביקורת משני הצדדים.

השפעתו חרגה הרבה מעבר לרשתות החברתיות. ידוענים כמו פינק, איימי שומר וגל גדות שיתפו את תכניו, ובעיתון "הניו יורק טיימס" תואר כמי שמייעץ לאמנים ולאנשי ציבור כיצד להתבטא בנושאים הקשורים לישראל ולאנטישמיות. אולם מאחורי החשיפה הציבורית והעוקבים הרבים מסתתר סיפור אישי של בדידות הולכת וגוברת.

אחד הקווים המרגשים ביותר בסרט מתמקד דווקא במארק ג'ורדן, בן זוגו של מזיג. ג'ורדן אינו פעיל פוליטי ואינו מחפש את אור הזרקורים. למרות זאת, הוא מצא את עצמו משלם מחיר אישי רק משום שהוא חולק את חייו עם אדם שבחר לדבר בגלוי. מזיג מודה בסרט כי הכאב הגדול ביותר לא היה אובדן החברים שלו עצמו, אלא ההבנה שגם בן זוגו נאלץ לשאת בתוצאות של מאבק שמעולם לא ביקש להצטרף אליו.

"אני איבדתי חברים ואנשים שאהבתי בגלל הזהות שלי ובגלל העמדות שלי", אומר מזיג בסרט. "אבל לראות שגם מארק מאבד אנשים רק בגלל שהוא איתי – זה כאב מסוג אחר." לדבריו, היו אנשים שפשוט נעלמו מחייהם, אחרים הפסיקו להזמין אותם לאירועים, וחלק בחרו לנתק קשר מבלי לנהל אפילו שיחה אחת.

הסרט מתאר כיצד מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה שינו את מקומם של יהודים רבים בתוך קהילות שעד אז ראו בחן בית. מזיג מספר כי דווקא במעגלים שבהם הרגיש שייך – קהילות להט"ב, חוגים פרוגרסיביים, עולם התרבות והאמנות – הוא נתקל בתחושת ניכור הולכת וגוברת. מבחינתו, שם הסרט "לא מוזמנים" אינו מתייחס רק להזמנות לחתונה, אלא גם לתחושה הרחבה יותר של יהודים שמרגישים כי אינם רצויים עוד במרחבים שהיו חלק מזהותם במשך שנים.

למרות הכאב, הסרט אינו מסתיים בתחושת ייאוש. מזיג מספר כי לצד האנשים שעזבו, היו גם אחרים שהתקרבו, תמכו והפכו למשפחה שבחר. לדבריו, דווקא ברגעים הקשים ביותר מתברר מי באמת נשאר לצידך. "אין קיצור דרך לכאב הזה", הוא אומר, "אבל האנשים שנשארים איתך כשלא נוח – הם האנשים שאיתם בונים חיים."

עבור ישראלים־אמריקנים רבים בלוס אנג'לס ובעמק סן פרננדו, המסר הזה מוכר היטב. בשנתיים האחרונות לא מעט מהם מספרים על חברויות שהתערערו, קבוצות חברתיות שהתרחקו ותחושה שהזהות הישראלית או היהודית הפכה לנושא שמעדיפים להצניע. הסיפור של מזיג אינו רק סיפור אישי, אלא השתקפות של תהליך רחב יותר שעובר על קהילות יהודיות רבות בארצות הברית.

בסופו של דבר, "לא מוזמנים" אינו סרט על רשימת אורחים, אלא על השאלה מי נשאר לצדך כאשר הזהות שלך הופכת למחלוקת. החתונה של חן מזיג ומארק ג'ורדן הייתה אמורה להיות חגיגה פרטית של אהבה, אך היא הפכה גם לעדות מצולמת על המחיר החברתי של להיות יהודי, גאה ותומך בישראל באמריקה שאחרי 7 באוקטובר. דווקא מתוך האובדן הזה, הם בחרו להמשיך, להקים בית ולהזמין אליו את מי שקיבל אותם כפי שהם – בלי תנאים ובלי התנצלויות.