
פרשת הרצח החלה חודשים לפני מותה של קארן ספנסר. בדצמבר 1991 נעצר ספנסר לאחר שעל פי הרשויות חנק את אשתו ואיים להרוג אותה. גם מתוך הכלא המשיך לאיים עליה והבטיח כי "יסיים את מה שהתחיל" לאחר שישוחרר. כעבור שבועות ספורים שב לבית המשפחה, תקף את בנה המתבגר של אשתו באמצעות מוט ברזל, ובהמשך, ב-18 בינואר 1992, היכה את קארן שוב ושוב באמצעות לבנה ודקר אותה למוות בחצר ביתם. בנה ניסה להציל אותה ואף ניסה לירות לעבר ספנסר, אך הנשק נתקע. כשהשוטרים הגיעו למקום, הם מצאו את קארן ללא רוח חיים, כשעל גופה פצעי דקירה רבים.

עורכי דינו של ספנסר טענו כי מרשם התרופות המשמש להזרקה קטלנית עלול לגרום לו סבל חריג בשל מצבו הרפואי, וכי אין היגיון מוסרי או משפטי בהוצאתו להורג של אדם בן 74, לאחר שבילה יותר משלושה עשורים במסדרון המוות
עוד בשנת 1992 הורשע ספנסר ברצח בכוונה תחילה ובעבירות נוספות ונידון למוות. שנתיים לאחר מכן ביטל בית המשפט העליון של פלורידה את גזר הדין בשל פגם באופן שבו נשקלו נסיבות מחמירות ומקלות, אך במשפט החוזר שנערך ב-1995 נגזר עליו שוב עונש מוות. מאז ניהל שורה ארוכה של ערעורים ובקשות לעיכוב ביצוע גזר הדין, אולם כולן נדחו בזו אחר זו. בשבוע האחרון דחה גם בית המשפט העליון של פלורידה את טענותיו שלפיהן מחלת הכבד שממנה הוא סובל וגילו המתקדם הופכים את ההוצאה להורג לעונש אכזרי ובלתי חוקתי. ביום חמישי דחה גם בית המשפט העליון של ארצות הברית את בקשתו האחרונה לעיכוב.
עורכי דינו של ספנסר טענו כי מרשם התרופות המשמש להזרקה קטלנית עלול לגרום לו סבל חריג בשל מצבו הרפואי, וכי אין היגיון מוסרי או משפטי בהוצאתו להורג של אדם בן 74, לאחר שבילה יותר משלושה עשורים במסדרון המוות. מנגד, התביעה ובני משפחת הקורבן הדגישו כי חומרת הרצח והאלימות שקדמה לו אינן מתקהות עם חלוף השנים, וכי העובדה שההליך המשפטי נמשך זמן רב אינה מבטלת את גזר הדין.
המקרה של ספנסר מסמל גם את ההאצה הדרמטית במדיניות עונש המוות בפלורידה. בשנת 2025 הוצאו להורג במדינה 19 אסירים – מספר שיא מאז חידוש עונש המוות – ובשנת 2026 מדובר כבר בהוצאה להורג התשיעית. מושל פלורידה, רון דה-סנטיס, חתם בתוך כשנה וחצי על מספר צווי הוצאה להורג חסר תקדים בהיקפו, יותר מכל מושל פלורידה מאז שנת 1976.
הדיון סביב הפרשה חורג הרבה מעבר למעשיו של ספנסר. משפטנים, פילוסופים וארגוני זכויות אדם שבים ושואלים האם ראוי להוציא להורג אדם שהזדקן משמעותית מאז ביצע את פשעו, כאשר הוא חולה, תשוש ואינו מהווה עוד סכנה לציבור. מנגד ניצבות משפחות הקורבנות, הטוענות כי חלוף הזמן אינו מפחית מחומרת הרצח וכי צדק אינו מתיישן.
הדיון הזה צפוי להתעצם כבר בשבועות הקרובים. אסיר נוסף בפלורידה, דניס סוהור, שגם הוא בן 74, ממתין להוצאה להורג בחודש יולי. אם גם גזר דינו יבוצע, פלורידה תמשיך לשבור שיאים לא רק במספר ההוצאות להורג, אלא גם בגילם של האסירים שהיא שולחת אל מותם – מציאות שמציבה מחדש שאלות מוסריות ומשפטיות שאין עליהן תשובה אחת ברורה.