בדרך למטוס בלי שדה תעופה: הניסוי שעשוי לשנות את הטיסות באמריקה

במרחק כארבעים קילומטרים מערבית לנמל התעופה הבין־לאומי לוגן בבוסטון, ניצב מבנה צנוע שלמראהו אין דבר יוצא דופן. הוא אינו מזכיר טרמינל, אינו נראה כמו שדה תעופה ואפילו אינו מושך תשומת לב מיוחדת. אלא שבתוכו מתנהל בימים אלה אחד הניסויים המסקרנים ביותר בעולם התעופה האזרחית, כזה שעשוי לשנות בעתיד את הדרך שבה מיליוני אמריקאים מתחילים את מסעם האווירי.

הרעיון פשוט אך מהפכני. במקום להגיע לנמל התעופה שעות לפני ההמראה, לעמוד בתורים ארוכים, להיאבק בעומסי תנועה ולגרור מזוודות בין מסופים, הנוסעים מגיעים למרכז מרוחק בעיר פרמינגהאם שבמסצ'וסטס. שם הם משלימים את כל שלבי ההכנה לטיסה: רישום לטיסה, מסירת כבודה ובידוק ביטחוני מלא. לאחר מכן הם עולים על אוטובוס ייעודי שמוביל אותם ישירות אל שטח שדה התעופה ואל שערי העלייה למטוס.

נמלי התעופה הגדולים בארצות הברית סובלים כבר שנים מעומסים הולכים וגוברים. הגידול במספר הטסים, לצד מגבלות תשתית, יצר מציאות שבה חלק ניכר מהחוויה האווירית אינו מתרחש באוויר אלא בתורים, בפקקים ובבדיקות. הרחבת שדות תעופה קיימים או בניית מסופים חדשים כרוכה בהשקעות של מיליארדי דולרים ובשנים ארוכות של תכנון ובנייה. לעומת זאת, הקמת מרכזי שירות מרוחקים עשויה לספק פתרון מהיר וזול בהרבה

הניסוי, שהחל בתחילת חודש יוני ויימשך עד סוף הקיץ, מופעל בשיתוף פעולה בין רשות הנמלים של מסצ'וסטס, רשות הביטחון בתעבורה וחברת התחבורה "לנדליין". בשלב זה הוא מיועד לנוסעי חברות התעופה דלתא וג'טבלו בלבד, אך כבר בשבועות הראשונים השתמשו בו אלפי נוסעים, ומספר ההזמנות ממשיך לעלות.

לא קשה להבין מדוע הרשויות מתעניינות במודל כזה. נמלי התעופה הגדולים בארצות הברית סובלים כבר שנים מעומסים הולכים וגוברים. הגידול במספר הטסים, לצד מגבלות תשתית, יצר מציאות שבה חלק ניכר מהחוויה האווירית אינו מתרחש באוויר אלא בתורים, בפקקים ובבדיקות. הרחבת שדות תעופה קיימים או בניית מסופים חדשים כרוכה בהשקעות של מיליארדי דולרים ובשנים ארוכות של תכנון ובנייה. לעומת זאת, הקמת מרכזי שירות מרוחקים עשויה לספק פתרון מהיר וזול בהרבה.

הדיווחים הראשונים מהניסוי מעידים על חוויה שונה לחלוטין מזו המוכרת לנוסעים. תהליך הרישום לטיסה והפקדת המזוודות נמשך דקות ספורות בלבד. אין תורים ארוכים, אין עומס ביטחוני ואין את הלחץ המוכר של מרוץ נגד השעון. לאחר מכן עולים הנוסעים לאוטובוס ומגיעים ישירות אל אזור היציאה לטיסות, בלי לעבור שוב את כל ההליכים.

אלא שהמודל החדש עדיין רחוק משלמות. אחד החסרונות המרכזיים הוא לוח הזמנים המצומצם. כדי ליהנות מהשירות נדרשים חלק מהנוסעים להגיע למרכז המרוחק שעות רבות לפני הטיסה. עבור נוסעים מנוסים המחזיקים בתוכניות מעבר מהיר בבידוק הביטחוני ומגיעים לשדה זמן קצר יחסית לפני ההמראה, היתרון אינו תמיד ברור.

קיים גם פרדוקס מעניין. הקבוצות שעשויות ליהנות במיוחד מהשירות – משפחות עם ילדים, נוסעים מבוגרים או אנשים שאינם טסים לעיתים קרובות – הן לעיתים גם אלה שפחות נוטות להירשם מראש לשירות חדש או לנסוע למרכז ייעודי בפרברים. מנגד, הנוסעים המאורגנים והמנוסים יותר, שכבר התרגלו לנהל ביעילות את המעבר בשדה התעופה, הם דווקא אלה שמאמצים ראשונים פתרונות מסוג זה.

למרות האתגרים, ברשות הביטחון בתעבורה כבר חושבים על השלב הבא. גורמים בסוכנות רמזו כי בעתיד ניתן יהיה להקים מרכזי בידוק דומים בתחנות רכבת מרכזיות, בנמלי שיט ואפילו במוקדי תיירות גדולים. הרעיון הוא להעביר חלק מהעומס אל מחוץ לשדה התעופה עצמו ולאפשר לנוסעים להגיע אליו כשהם כבר עברו את כל הליכי הביטחון.

בערים גדולות כמו ניו יורק, לוס אנג'לס ושיקגו, שבהן מיליוני נוסעים מבלים לעיתים שעה ויותר בדרך לנמל התעופה, הפוטנציאל עצום. האפשרות לעבור בידוק ביטחוני במרכז העיר, להפקיד מזוודה ולהמשיך ישירות אל שדה התעופה באמצעות רכבת או אוטובוס ייעודי עשויה לקצר משמעותית את זמן הנסיעה ולהפחית את העומסים.

גם עבור ישראלים ואמריקאים הטסים לעיתים קרובות בין ארצות הברית לישראל, מדובר ברעיון בעל משמעות מיוחדת. כל מי שבילה שעות בפקקים בדרך לנמל התעופה הבין־לאומי בלוס אנג'לס או המתין בתורים ארוכים בנמל התעופה ג'ון פ' קנדי בניו יורק מכיר היטב את התסכול. אם המודל החדש יצליח, ייתכן שבעתיד חלק גדול מהלחץ הזה פשוט ייעלם.

עם זאת, שאלות רבות עדיין פתוחות. המרכז בפרמינגהאם מציע כיום שירותים בסיסיים בלבד, ללא חנויות, מסעדות או אזורי המתנה משמעותיים. מעבר לכך, לא ברור אם ניתן יהיה להרחיב את המודל לעשרות אלפי נוסעים ביום מבלי ליצור צווארי בקבוק חדשים. גם חברות התעופה עצמן יצטרכו להחליט אם הן מעוניינות לעודד נוסעים לבלות פחות זמן בשדות התעופה.

בינתיים, הרשויות אוספות נתונים ומנתחות את התוצאות. אם הניסוי יוכתר כהצלחה, ייתכן שבעוד כמה שנים הדרך לשדה התעופה תיראה אחרת לגמרי. במקום לצאת מהבית בחרדה ולחשב כמה זמן יידרש לכל תור ובדיקה, נוסעים יוכלו להשלים את כל ההליכים קרוב לביתם ולהגיע אל המטוס כשהחלק המלחיץ ביותר של המסע כבר מאחוריהם.