
מה שהחל כהיעלמות מסתורית הפך בתוך זמן קצר לאחת מפרשות הפשע המזעזעות ביותר שידעה ארצות הברית. גופתו של איתן מעולם לא נמצאה, לא היו עדים ישירים למעשה, ולא נמצאו ראיות פורנזיות שיכלו להוביל את החוקרים אל הרוצח. במשך שנים ארוכות הפך התיק לסמל של כישלון, ושל החרדה שכל הורה חושש ממנה יותר מכל.
השבוע, 47 שנים לאחר מכן, הגיע סוף סוף פרק משפטי נוסף לסיומו. בית המשפט העליון של ארצות הברית ביטל את החלטת בית המשפט לערעורים, שקבע בשנה שעברה כי לפדרו הרננדז מגיע משפט חוזר. בפסיקה קצרה וללא דיון פומבי, קבעו השופטים כי הרשעתו של הרננדז ברצח תישאר על כנה, והוא יוסיף לרצות עונש של 25 שנות מאסר עד מאסר עולם.
ההחלטה התקבלה ללא נימוקים מפורטים, כאשר שלושת השופטים הליברלים בבית המשפט – סוניה סוטומאיור, אלנה קייגן וקיטנג'י בראון ג'קסון – הביעו התנגדות, אך לא פרסמו חוות דעת נפרדת.

הפריצה הגדולה בחקירה הגיעה רק בשנת 2012, יותר משלושה עשורים לאחר ההיעלמות. קרוב משפחה של פדרו הרננדז פנה לרשויות וסיפר כי שמע אותו מודה בעבר במעשה.
פרשת איתן פץ רדפה את אמריקה במשך עשרות שנים. בשנת 2001, לאחר שלא נמצאה כל עדות לכך שהוא חי, הכריז בית משפט על מותו. אולם גם אז נותרה השאלה הגדולה ללא מענה: מי רצח את הילד.
הפריצה הגדולה בחקירה הגיעה רק בשנת 2012, יותר משלושה עשורים לאחר ההיעלמות. קרוב משפחה של פדרו הרננדז פנה לרשויות וסיפר כי שמע אותו מודה בעבר במעשה. חוקרי משטרת ניו יורק הגיעו לביתו בקמדן שבניו ג'רזי, ובמהלך שעות ארוכות של חקירה הודה הרננדז כי חנק את הילד. בהמשך הוא חזר על הודאתו פעמיים נוספות.
הרננדז היה בן 18 בעת שאיתן נעלם ועבד בחנות מכולת קטנה סמוך לבית משפחת פץ. החוקרים העריכו כי שם בוצע הרצח. למרות זאת, היעדר גופה והיעדר ראיות פיזיות הפכו את התיק לאחד המורכבים ביותר שנדונו בבתי המשפט בארצות הברית.
המשפט הראשון נגד הרננדז, בשנת 2015, הסתיים ללא הכרעה לאחר שחבר המושבעים לא הצליח להגיע להחלטה פה אחד. שנתיים לאחר מכן, במשפט החוזר, הרשיע חבר מושבעים במנהטן את הרננדז ברצח.
אלא שהסיפור לא הסתיים שם. בשנת 2025 קבע בית המשפט הפדרלי לערעורים כי השופט במשפט השני שגה כאשר השיב בקצרה לשאלה שהפנו אליו המושבעים בנוגע להודאותיו של הרננדז. הערכאה קבעה כי בשל אותה טעות יש לערוך משפט חוזר.
החלטה זו עוררה סערה גדולה בניו יורק. משרד התובע המחוזי של מנהטן, בראשות אלווין בראג, ערער לבית המשפט העליון, וזה הכריע השבוע לטובת המדינה. השופטים קבעו כי גם אם לערכאת הערעור היו ספקות לגבי מהימנות ההודאות, אין בכך די כדי להתערב בפסק דין שניתן בבית משפט מדינתי על ידי חבר מושבעים.
עורך דינו של הרננדז, הארווי פישביין, טען לאחר ההחלטה כי אדם חף מפשע יושב בכלא על פשע שלא ביצע. מנגד, התובע המחוזי בראג אמר כי מדובר בפרשה ששינתה דור שלם של תושבי ניו יורק, וכי ההחלטה מספקת סוף משפטי למשפחה שחיה במשך עשרות שנים בחוסר ודאות.
אבל מעבר לדרמה המשפטית, פרשת איתן פץ השפיעה עמוקות על החברה האמריקנית כולה. לפני היעלמותו היה מקובל שילדים צעירים הלכו לבדם לבית הספר, שיחקו ברחובות ללא השגחת מבוגרים ונהנו מעצמאות רבה. היעלמותו של איתן, ולאחר מכן רציחתו של הילד אדם וולש בשנת 1981, שינו לחלוטין את תפיסת ההורות בארצות הברית.
תמונתו של איתן הייתה בין הראשונות שהודפסו על קרטוני חלב במסגרת מסע החיפושים אחר ילדים נעדרים. פניו הפכו לסמל לאומי, והפחד מפני חטיפת ילדים הפך לחלק בלתי נפרד מהתודעה האמריקנית.
כמעט חמישים שנה לאחר אותו בוקר אביבי במנהטן, התיק עדיין מעורר כאב עצום. גופתו של איתן מעולם לא נמצאה, ושאלות רבות נותרו ללא מענה. אולם מבחינת מערכת המשפט האמריקנית, לפחות שאלה אחת נסגרה השבוע באופן סופי: האיש שהורשע ברצח הילד הישראלי שהטיל אימה על אמריקה יישאר מאחורי סורג ובריח.
עבור הוריו של איתן, סטנלי וג'ולי פץ, שנאבקו במשך קרוב לחצי מאה כדי לגלות מה עלה בגורל בנם, מדובר אולי לא בניצחון – משום שבנם לעולם לא ישוב – אך בהחלט בסיומו של מסע ארוך וכואב, שהפך לאחד מסיפורי הפשע והטרגדיה המשפחתית הידועים ביותר בתולדות ארצות הברית.