קליפורניה: טראומה בקמפוס - עובדת יהודייה תובעת מיליון דולר אחרי שלטענתה הופקרה מול גל האנטישמיות

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בלוס אנג'לס מתארת דידונאטו רצף של אירועים שלטענתה יצרו אווירה עוינת כלפי יהודים וישראלים. לדבריה, הקמפוס הוצף בכתובות בעלות אופי אנטישמי, מחנות אוהלים של מפגינים הוקמו בשטחי המכללה, והפגנות שהחלו כמחאות פוליטיות הידרדרו לעימותים קשים ולהתנהגות שאותה היא מתארת כמאיימת.

בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בלוס אנג'לס מתארת דידונאטו רצף של אירועים שלטענתה יצרו אווירה עוינת כלפי יהודים וישראלים

אחד הסעיפים הבולטים בכתב התביעה נוגע להתנהלותם של מנהליה. לטענתה, סגן נשיא מחלקת המחשוב, חוסה רודריגס, שיתף במערכת התקשורת הפנימית של מקום העבודה קישור לכתבה שנשאה את הכותרת "ברוכים הבאים למדינת אפרטהייד". דידונאטו טוענת כי ראתה בכך מסר פוליטי מובהק נגד ישראל, וכי הדבר העמיק את תחושת הניכור שלה כעובדת יהודייה-אמריקנית.

בתביעה מוזכר גם מנהל נוסף במחלקה, ג'וזף ברנן, שלפי הנטען סירב לאפשר לה לעבוד מהבית, גם בתקופות שבהן חלק גדול מעובדי המכללה הורשו לעבוד מרחוק בעקבות המתיחות בקמפוס. לטענתה, גם לאחר שמפגינים פרצו למשרד נשיא המכללה והחשש הביטחוני גבר, היא נדרשה להמשיך להגיע פיזית למקום העבודה, אף שכבר הייתה נתונה בטיפול נפשי בשל הפרעת דחק פוסט-טראומטית שממנה החלה לסבול.

לפי כתב התביעה, ההסלמה הגיעה לשיאה כאשר מפגינים הקימו מחנות אוהלים וחסמו את האזור שיועד לטקס סיום הלימודים. במקום לפנות את המאהלים, החליטה הנהלת המכללה להעביר את הטקס לאולם "שריין אודיטוריום" בלוס אנג'לס, המרוחק עשרות קילומטרים מהקמפוס. גם שם, כך נטען, נמשכו ההפגנות ונרשמו עימותים עם המשטרה.

דידונאטו טוענת כי לאורך התקופה כולה חשה מאוימת וחששה להסתובב באזורים שונים בקמפוס. כאשר פנתה לממונים עליה בבקשה לקבל סיוע, נאמר לה, לטענתה, להימנע מאזורים שבהם מתקיימות הפגנות. לדבריה, במקום לטפל במוקד הבעיה, המוסד בחר להטיל עליה את האחריות להסתגל למציאות שנוצרה.

במאי 2024 פנתה למחלקת משאבי האנוש של המכללה והגישה תלונה מפורטת, שבה תיארה את מצבה הנפשי ואת תחושת חוסר הביטחון שחוותה. אולם על פי כתב התביעה, לא נפתחה חקירה מסודרת ולא ננקטו צעדים כלשהם בעקבות פנייתה.

בחודש יוני אותה שנה יצאה לחופשת מחלה, וכאשר התבקשה לשוב לעבודה בשנה שלאחר מכן, הגיעה למסקנה כי אינה מסוגלת עוד לחזור לקמפוס. בסופו של דבר התפטרה, וכעת היא תובעת מהמכללה פיצויים בסך מיליון דולר בגין אפליה, סביבת עבודה עוינת, רשלנות וגרימת נזק נפשי.

הפרשה הנוכחית מצטרפת לשורה של טענות שהועלו בשנים האחרונות נגד מכללת פומונה. בשנת 2024 הגישו הליגה נגד השמצה ומרכז ברנדייס תלונה פדרלית בשם סטודנטים יהודים שטענו כי המוסד לא פעל כראוי נגד גילויי אנטישמיות. בסוף שנת 2025 הגיעו הצדדים להסכם שבמסגרתו התחייבה המכללה לנקוט צעדים לחיזוק ביטחונם של סטודנטים יהודים ולקידום אקלים של חופש ביטוי ודיון פתוח, מבלי להודות באחריות לטענות שהועלו נגדה.

עבור ישראלים ויהודים רבים בדרום קליפורניה, הסיפור של דידונאטו מעורר שאלות רחבות הרבה יותר מהתביעה עצמה. מכללת פומונה, המשתייכת לקבוצת מכללות קלרמונט היוקרתית, נחשבת יעד מבוקש ללימודים עבור צעירים רבים מהקהילה היהודית והישראלית. אולם הפרשה הזו מעלה מחדש את הוויכוח שמלווה את הקמפוסים בארצות הברית מאז פרוץ המלחמה: עד כמה מצליחים מוסדות ההשכלה הגבוהה להבטיח שסביבה אקדמית פתוחה לא תהפוך, בעיני חלק מהסטודנטים והעובדים, למקום שבו הם חשים מאוימים ומופקרים.