יהודים מאירופה מחפשים מקלט באמריקה: גל בקשות חריג מציב סימן שאלה על עתיד החיים היהודיים במערב

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

אלא שחשיפה חדשה של אתר החדשות היהודי JNS מעלה סימני שאלה מטרידים לגבי מידת הביטחון שחשות כיום קהילות יהודיות במערב.

הפונים לארצות הברית אינם בהכרח מבקשים לעלות לישראל. חלקם רואים באמריקה יעד טבעי יותר מבחינה תרבותית, מקצועית או משפחתית. אחרים עשויים להעריך שהזדמנויות כלכליות וחברתיות רבות יותר ממתינות להם שם. אבל עצם העובדה שיהודים ממדינות מערביות שוקלים הגירה בשל תחושת חוסר ביטחון היא אולי הסיפור החשוב באמת

לפי הדיווח, קהילות יהודיות במספר מדינות – בהן ספרד, צרפת, בריטניה וקנדה – פנו בתקופה האחרונה לגורמים במחלקת המדינה האמריקאית וביקשו לברר האם קיימים מסלולים שיאפשרו ליהודים להגר לארצות הברית במעמד מיוחד, לרבות מסלולים המבוססים על הגנה או רדיפה. אין מדובר בשלב זה בבקשות מאושרות, ואין כל אינדיקציה לכך שממשלת ארצות הברית שוקלת להכיר ביהודים ממדינות אלה כפליטים. ובכל זאת, עצם קיומן של הפניות מהווה אירוע יוצא דופן בעל משמעות היסטורית.

גורם במחלקת המדינה אישר ל-JNS כי פניות כאלה אכן התקבלו. כאשר נשאל על הנושא, יהודה קפלון, השליח המיוחד של מחלקת המדינה למאבק באנטישמיות, בחר בניסוח דיפלומטי אך חד. לדבריו, חובתה של כל ממשלה להבטיח שהקהילה היהודית תוכל לחיות בביטחון, בחופש וביכולת לקיים את אורח חייה ללא פחד או אפליה, וארצות הברית מצפה מבעלות בריתה לעמוד בסטנדרט הזה.

ייתכן שדווקא הזהירות בתגובה היא שמעידה על רגישות הסוגיה. ארצות הברית אינה מעוניינת להכריז שמדינות ידידותיות כמו בריטניה, צרפת או קנדה אינן בטוחות ליהודים. מצד שני, קשה להתעלם מהתחושות המגיעות מהשטח.

בצרפת, שבה מתגוררת הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה, נרשמה בשנים האחרונות עלייה חדה במספר התקריות האנטישמיות. תקיפות של בתי כנסת, השחתת מוסדות יהודיים, תקיפות פיזיות נגד יהודים ברחובות והטרדות יומיומיות הפכו לחלק מהשיח הציבורי. מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 דיווחו ארגונים יהודיים על זינוק נוסף בהיקף האירועים. עבור רבים מיהודי צרפת, התחושה היא שהמרחב הציבורי הפך עוין יותר.

בבריטניה מצביעים נתוני הארגון לביטחון הקהילה היהודית על מספרי שיא של תקריות אנטישמיות. הפגנות ענק, הסתה ברשתות החברתיות, אירועים בקמפוסים ואווירה ציבורית טעונה יצרו תחושת אי-נוחות גוברת בקרב יהודים רבים. חלקם מדגישים כי הם אינם חוששים בהכרח מפגיעה פיזית מיידית, אלא מהתפוררות הדרגתית של תחושת השייכות והקבלה.

גם בקנדה, שנחשבה במשך שנים לאחת המדינות הידידותיות ביותר ליהודים בעולם, מדווחים ארגונים קהילתיים על עלייה מתמשכת במספר האירועים האנטישמיים. בתי ספר, בתי כנסת ומרכזים קהילתיים הפכו ליעדים לאיומים, השחתות והפגנות. בקהילות מסוימות מתארים הורים יהודים תחושה חדשה של חשש בנוגע לחשיפת זהותם.

בספרד, מדינה שהשקיעה בעשורים האחרונים מאמצים רבים בשיקום היחסים עם העולם היהודי לאחר גירוש יהודי ספרד ב-1492, נשמעים יותר ויותר קולות המזהירים מפני עלייה ברטוריקה אנטי-ישראלית קיצונית הגולשת לעיתים קרובות לאנטישמיות מובהקת. עבור חלק מהיהודים המקומיים, הגבול בין ביקורת על ישראל לבין עוינות כלפי יהודים נעשה מטושטש יותר ויותר.

המשמעות של כל אלה חורגת הרבה מעבר לשאלת ההגירה עצמה.

במשך יותר ממאה שנים התנהל בעולם היהודי ויכוח על שאלת הבית הלאומי. התנועה הציונית טענה כי רק מדינה יהודית ריבונית תוכל להבטיח ביטחון אמיתי לעם היהודי. מנגד, רבים האמינו שאפשר לבנות חיים בטוחים ומשגשגים גם במדינות המערב הליברליות.

כעת נדמה ששתי התפיסות הללו מתנגשות מחדש במציאות מורכבת יותר.

הפונים לארצות הברית אינם בהכרח מבקשים לעלות לישראל. חלקם רואים באמריקה יעד טבעי יותר מבחינה תרבותית, מקצועית או משפחתית. אחרים עשויים להעריך שהזדמנויות כלכליות וחברתיות רבות יותר ממתינות להם שם. אבל עצם העובדה שיהודים ממדינות מערביות שוקלים הגירה בשל תחושת חוסר ביטחון היא אולי הסיפור החשוב באמת.

היא מלמדת שלא מדובר רק בנתונים סטטיסטיים על תקריות אנטישמיות. מדובר בתחושה עמוקה יותר של שינוי במעמדם של יהודים במרחב הציבורי המערבי.

עבור ישראלים-אמריקאים החיים בלוס אנג'לס, מיאמי, ניו יורק וערים נוספות ברחבי ארצות הברית, הדיווח הזה עשוי להישמע מוכר. רבים מהם בחרו לעבור לארצות הברית מסיבות אישיות, מקצועיות או משפחתיות. כעת הם צופים ביהודים ממדינות אחרות שוקלים מהלך דומה – לא מתוך שאיפה לקריירה חדשה בלבד, אלא מתוך תחושת צורך גוברת בביטחון וביציבות.

זו אינה בהכרח תחילתו של גל הגירה המוני. ייתכן שהפניות למחלקת המדינה לא יובילו לשום שינוי מעשי. אבל מבחינה היסטורית, עצם השאלה היא כבר חדשות.

כאשר יהודים בדמוקרטיות מערביות מבוססות מתחילים לברר אפשרויות לקבל הגנה במדינה אחרת בגלל אנטישמיות, זהו סימן לכך שמשהו עמוק השתנה.

והשאלה שמרחפת כעת מעל הקהילות היהודיות במערב אינה רק האם ארצות הברית תפתח עבורן דלת נוספת – אלא האם תחושת הביטחון שעליה נשענו במשך עשרות שנים מתחילה להיסדק.