אמריקה מפסיקה לקנות רכבים חדשים: המכוניות מזדקנות ותעשיית הרכב נכנסת לעידן הישרדות

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

טימותי מייסון, רואה חשבון בן 41 ממדינת מסצ'וסטס, מגלם את המגמה הזו באופן כמעט מושלם. הוא מחזיק בשתי מכוניות ותיקות מדגם הונדה אקורד. האחת משנת 2010 ומשמשת אותו לנסיעות היומיום, והשנייה משנת 2001 ומיועדת לנסיעות החורף. למרות גילן המתקדם, שתיהן ממשיכות לשרת אותו היטב.

מבחינתו, רכישת רכב חדש פשוט אינה החלטה כלכלית הגיונית. לדבריו, גם אם מכונית חדשה תהיה חסכונית יותר בדלק ותציע טכנולוגיות מתקדמות יותר, קשה להצדיק תשלום חודשי שעלול להגיע למאות דולרים לאורך שנים.

מייסון אינו חריג. הוא חלק ממגמה רחבה שמעצבת מחדש את שוק הרכב האמריקאי.

מחיר ממוצע של רכב חדש בארצות הברית מתקרב כיום ל-50 אלף דולר – כעשרת אלפים דולר יותר מאשר בתחילת העשור. במקביל, הלוואות רכב הפכו יקרות יותר, והחזר חודשי של מאות דולרים הפך למציאות עבור משפחות רבות. במצב כזה, רבים מהאמריקאים הגיעו למסקנה פשוטה: אם הרכב הקיים עדיין נוסע, עדיף להשקיע בתיקון מאשר להחליף אותו.

השורשים של המהפכה הזו נעוצים בשנים הסוערות שלאחר מגפת הקורונה. סגירת מפעלים, שיבושי אספקה ומחסור חמור בשבבים אלקטרוניים צמצמו את היצע המכוניות החדשות בדיוק כאשר הביקוש נותר גבוה. המחירים המריאו, ולאחר מכן הגיעו גם העלאות הריבית שנועדו להילחם באינפלציה.

התוצאה הייתה כואבת במיוחד עבור צרכנים. מחיר ממוצע של רכב חדש בארצות הברית מתקרב כיום ל-50 אלף דולר – כעשרת אלפים דולר יותר מאשר בתחילת העשור. במקביל, הלוואות רכב הפכו יקרות יותר, והחזר חודשי של מאות דולרים הפך למציאות עבור משפחות רבות.

במצב כזה, רבים מהאמריקאים הגיעו למסקנה פשוטה: אם הרכב הקיים עדיין נוסע, עדיף להשקיע בתיקון מאשר להחליף אותו.

אלא שהסיפור אינו כלכלי בלבד. כלי הרכב של שני העשורים האחרונים אמינים יותר מאי פעם. מנועים מודרניים, מערכות הנעה מתקדמות, איכות ייצור משופרת וחומרי גלם עמידים מאפשרים למכוניות רבות לחצות בקלות את רף 200 אלף המייל, ולעיתים אף הרבה מעבר לכך.

המשמעות היא שמכונית בת עשר או שתים-עשרה שנים כבר אינה נתפסת כגרוטאה מתיישנת. עבור נהגים רבים היא עדיין כלי תחבורה אמין, בטוח ומשתלם.

השינוי הזה מאלץ את תעשיית הרכב כולה לחשב מסלול מחדש.

במשך עשרות שנים התמקדו יצרני הרכב וסוכנויות המכירה במדד אחד מרכזי: כמה מכוניות חדשות נמכרו השנה. כיום מתברר שהרווחים הגדולים מגיעים דווקא ממקום אחר – תחזוקה, תיקונים ושירות.

בסוכנויות רכב רבות בארצות הברית הפכו מחלקות השירות למנוע הרווח המרכזי. במקרים רבים הן אחראיות לכמחצית מהרווח הגולמי של העסק כולו. במקום להסתמך רק על מכירת מכוניות חדשות, חברות גדולות משקיעות בהרחבת מרכזי השירות, הוספת עמדות תיקון וגיוס טכנאים.

שרשראות שירות ותיקות, שבעבר התמקדו בהחלפות שמן וטיפולים בסיסיים, מציעות כיום שירותי אבחון מתקדמים ותיקונים מורכבים. במקביל, יצרניות רכב משקיעות בקמפיינים שמטרתם לעודד לקוחות להגיע לטיפולים במרכזים מורשים – גם אם אינם מתכוונים לרכוש רכב חדש.

מדובר בשינוי תפיסתי משמעותי. במקום לשכנע את הלקוח להחליף את רכבו, מנסים כעת לשכנע אותו לשמור עליו.

אלא שגם בתחום הזה התחרות הולכת ומחריפה.

לפי נתוני ענף הרכב, סוכנויות רבות מאבדות לקוחות לטובת מוסכים עצמאיים. יותר ויותר נהגים בוחרים לבצע טיפולים מחוץ לרשתות הרשמיות, לעיתים זמן קצר בלבד לאחר רכישת הרכב.

הסיבה ברורה: עלויות נמוכות יותר, גמישות רבה ולעיתים גם תחושת אמון גבוהה יותר.

כדי להתמודד עם התופעה, סוכנויות הרכב משקיעות בשדרוג חוויית השירות. חדרי המתנה הפכו לחללי עבודה מודרניים עם אינטרנט אלחוטי, פינות קפה ושירותים עסקיים. המטרה ברורה – להפוך את הביקור במוסך לחוויה נוחה ככל האפשר.

גם עבור הקהילה הישראלית-אמריקאית, הפזורה בין קליפורניה, פלורידה, ניו יורק ומדינות נוספות, מדובר במגמה מוכרת. עבור רבים מהם רכב אינו מוצר יוקרה אלא כלי חיוני לחיי היומיום. הנסיעות הארוכות בפרברים, המרחק ממקומות העבודה והצורך בניידות משפחתית הופכים את המכונית לחלק בלתי נפרד מהחיים.

ישראלים רבים גדלו בתרבות שבה תחזוקה נכונה של רכב נתפסת כהחלטה כלכלית נבונה. לכן אין פלא שרבים מהם מאמצים בקלות את הגישה האמריקאית החדשה: אם הרכב עובד היטב, אין סיבה להחליף אותו.

ועדיין, השאלה הגדולה מרחפת מעל השוק כולו: כמה זמן אפשר להמשיך לדחות את הקנייה הבאה?

ישנם נהגים שיכולים להרשות לעצמם רכב חדש אך בוחרים שלא לעשות זאת. אחרים פשוט אינם מוצאים דגם שמצדיק את המחיר. חלקם חוששים מהתחייבות פיננסית ארוכת טווח בתקופה של אי-ודאות כלכלית.

כך או כך, התוצאה ברורה. שוק הרכב האמריקאי משנה כיוון. במקום מרוץ בלתי פוסק אחר הדגם החדש ביותר, יותר ויותר נהגים מעדיפים למצות את חיי המכונית שכבר נמצאת בחניה.

הגיל הממוצע של 13 שנים אינו רק נתון סטטיסטי. הוא משקף שינוי עמוק בתפיסת הצריכה האמריקאית. אחרי עשורים שבהם החלפת רכב נתפסה כמעט כברירת מחדל, מיליוני אמריקאים מגלים מחדש את הערך שבתחזוקה, בחיסכון ובשימוש ארוך טווח.

עבור תעשיית הרכב, זו מהפכה. עבור הצרכנים, זו התאמה למציאות כלכלית חדשה. ועבור המכוניות עצמן, זו אולי המחמאה הגדולה ביותר: הן פשוט טובות מספיק כדי להישאר על הכביש הרבה יותר זמן מכפי שמישהו דמיין.