אחרי 7 באוקטובר: היהודים בקליפורניה כבר לא יודעים למי להצביע

בשנים ארוכות של פעילות פוליטית בארצות הברית נהגו רוב היהודים להצביע מתוך שילוב של שיקולים חברתיים, כלכליים וערכיים. התמיכה בישראל הייתה אמנם מרכיב חשוב בזהותם, אך לעיתים נדירות היא עמדה לבדה במרכז ההכרעה הפוליטית. מאז 7 באוקטובר הכול השתנה. עבור יהודים רבים בקליפורניה, מערכת הבחירות הנוכחית הפכה לשאלת זהות עמוקה הרבה יותר מאשר עוד קרב בין מועמדים.

הקהילה היהודית במדינה מצאה את עצמה בשנה האחרונה במצב שלא חוותה זה עשורים. מצד אחד, היא ממשיכה להזדהות עם ערכים ליברליים ועם המפלגה הדמוקרטית, שהייתה במשך שנים בית פוליטי טבעי עבור רוב יהודי קליפורניה. מצד שני, חלק מהקולות הבולטים במחנה הפרוגרסיבי אימצו בשנה האחרונה רטוריקה חריפה כלפי ישראל, ולעיתים גם כלפי עצם הלגיטימיות של התמיכה בה.

המתח הזה הוביל ארגונים יהודיים לפרסם מדריכי הצבעה ולהעניק למצביעים כלים לבחון מועמדים דרך פריזמה חדשה. השאלה כבר אינה רק מי תומך במיסוי כזה או אחר, בדיור בר־השגה או בתחבורה ציבורית. השאלה היא כיצד יש להתייחס למועמד שהגן על בתי כנסת מפני פשעי שנאה, אך האשים את ישראל בפשעים חמורים. האם ניתן להפריד בין הדברים, או שמא יש קווים אדומים שאסור לחצות?

במשך שנים הצליחו יהודי ארצות הברית לשלב בין זהותם היהודית, מחויבותם לערכים ליברליים ותמיכתם בישראל. אחרי 7 באוקטובר, עבור רבים מהם, המשולש הזה כבר אינו יציב. הפוליטיקה האמריקאית מקשה יותר ויותר להחזיק בכל העמדות הללו בו־זמנית 

הדילמה הזאת בולטת במיוחד בלוס אנג'לס. ראש העיר קארן באס מבקשת להיבחר מחדש, אך חלק מהוויכוח הציבורי מתנהל דווקא סביב יריבתה משמאל, חברת המועצה ניתיה ראמן. עבור חלק מהמצביעים היהודים, התבטאויותיה וקשריה עם גורמים אנטי־ישראליים הפכו אותה לסמל של מגמה מדאיגה בשמאל האמריקאי. מנגד, תומכיה טוענים כי היא אינה מתנגדת לעצם קיומה של ישראל, מתנגדת לחרם על המדינה ואף מקיימת קשר רציף עם קהילות יהודיות בעיר.

האבסורד הפוליטי הגיע לשיאו כאשר חלק מהפעילים הפרו־ישראליים החלו לראות במועמדים בלתי שגרתיים חלופה מועדפת. העובדה שכוכב ריאליטי לשעבר זוכה להתייחסות רצינית בקרב חלק מהבוחרים אינה מעידה בהכרח על כוחו הפוליטי, אלא בעיקר על עומק התסכול של מצביעים החשים שאין להם עוד בית פוליטי טבעי.

הוויכוח הזה אינו מוגבל ללוס אנג'לס. בסן פרנסיסקו הוא מקבל צורה אחרת. סקוט וינר, מהפוליטיקאים היהודים הבולטים במדינה, הפך לדמות שמעוררת מחלוקת גם בתוך הקהילה היהודית עצמה. מצד אחד, הוא נחשב במשך שנים לבעל ברית של הקהילה היהודית ולתומך במאבק נגד אנטישמיות. מצד שני, התבטאויותיו ביחס למלחמה בעזה עוררו זעם בקרב יהודים רבים, שראו בהן חציית גבול.

אלא שגם כאן אין תשובות פשוטות. חלק ממנהיגי הקהילה סבורים שהפיכת כל ביקורת על ישראל לעילה לפסילת מועמד היא טעות אסטרטגית שעלולה להרחיק בעלי ברית ולבודד עוד יותר את היהודים בזירה הפוליטית. אחרים טוענים בדיוק להפך: שאחרי 7 באוקטובר אין עוד מקום לפשרות או להבלגה מול מי שמשתמש במונחים כמו "רצח עם" או מטיל ספק בזכותה של ישראל להגן על עצמה.

בעמק הסיליקון מתנהל קרב נוסף שממחיש את עומק הקרע. חבר הקונגרס רו חאנה, אחד הקולות הביקורתיים ביותר כלפי ישראל במפלגה הדמוקרטית, ניצב מול קמפיין מאורגן של פעילים ויזמי הייטק יהודים וישראלים־אמריקנים המבקשים להחליפו. מבחינתם, המאבק אינו רק על מושב בקונגרס אלא על המסר שיישלח לוושינגטון: האם ציבור הבוחרים היהודי מוכן להמשיך לתמוך בנבחרים שמותחים ביקורת חריפה על ישראל, או שמא הגיעה נקודת השבר.

מאחורי כל המרוצים הללו מסתתרת מציאות חדשה. במשך שנים הצליחו יהודי ארצות הברית לשלב בין זהותם היהודית, מחויבותם לערכים ליברליים ותמיכתם בישראל. אחרי 7 באוקטובר, עבור רבים מהם, המשולש הזה כבר אינו יציב. הפוליטיקה האמריקאית מקשה יותר ויותר להחזיק בכל העמדות הללו בו־זמנית.

לכן הבחירות הללו אינן רק מבחן למועמדים. הן מבחן לקהילה עצמה. האם תמשיך לבחור לפי השתייכות מפלגתית מסורתית, או שתציב את היחס לישראל בראש סדר העדיפויות? האם תעניש פוליטיקאים על התבטאויות קיצוניות גם במחיר של תמיכה במועמדים בעייתיים אחרים? והאם בכלל קיימת היום אפשרות פוליטית שמייצגת את כל מה שיהודים רבים בקליפורניה מאמינים בו?

ייתכן שהתוצאה החשובה ביותר של הבחירות האלה לא תהיה זהות המנצחים. היא תהיה ההבנה הגוברת בקרב יהודי קליפורניה שהם חיים בעידן פוליטי חדש, שבו שאלות של זהות, נאמנות וישראל אינן עוד נושאים צדדיים. הן הפכו לליבת הוויכוח הציבורי — ולמבחן שמפלג קהילה שלמה בין הראש לבין הלב.