אמריקה עולה על הכביש: סוף השבוע שהולך לשתק את דרום קליפורניה

יש רגע קבוע שחוזר על עצמו בכל סוף שבוע של יום הזיכרון האמריקני. הוא מתחיל בדרך כלל מוקדם בבוקר, עוד לפני שהשמש מתחילה לשרוף את האספלט של דרום קליפורניה. משפחות מעמיסות מזוודות לרכב, ילדים נדחסים למושב האחורי עם טאבלטים ושקיות חטיפים, כלבים חסרי סבלנות נובחים מהחלון, ומיליוני אמריקנים מתחילים לנוע מזרחה, צפונה ודרומה — כאילו מדינה שלמה קיבלה באותו רגע החלטה קולקטיבית לברוח מהבית.

השנה, כך נראה, הבריחה הזאת עומדת לשבור שיאים.

מועדון הרכב של דרום קליפורניה מעריך כי 3.6 מיליון בני אדם ייצאו לנסיעות של יותר מ־80 קילומטרים מביתם בין יום חמישי ליום שני. מדובר בעלייה לעומת השנה שעברה — ובעיקר בזינוק של יותר משמונה אחוזים בהשוואה לשנת 2019, השנה האחרונה שלפני מגפת הקורונה.

זה אולי נשמע כמו עוד נתון סטטיסטי יבש, אבל בדרום קליפורניה המספר הזה מתורגם כמעט מיד לדבר אחד: פקקים עצומים.

מועדון הרכב של דרום קליפורניה מעריך כי 3.6 מיליון בני אדם ייצאו לנסיעות של יותר מ־80 קילומטרים מביתם בין יום חמישי ליום שני. מדובר בעלייה לעומת השנה שעברה — ובעיקר בזינוק של יותר משמונה אחוזים בהשוואה לשנת 2019, השנה האחרונה שלפני מגפת הקורונה.

חברת ניתוחי התחבורה INRIX כבר פרסמה תחזיות שנשמעות כמעט בלתי נתפסות. הנסיעה מלוס אנג'לס לפאלם ספרינגס ביום שישי אחר הצהריים צפויה להימשך כ־4.4 שעות — מסלול שבימים רגילים לוקח מעט יותר משעה. הדרך ללאס וגאס עלולה להתארך לכמעט שש שעות, והנסיעה לפיניקס צפויה להימשך יותר משמונה שעות וחצי.

מוקד העומס הגדול ביותר יהיה כביש 10 מזרחה — עורק התחבורה המרכזי המוביל מלוס אנג'לס לפאלם ספרינגס ולאריזונה. לפי התחזיות, עומסי התנועה שם יהיו כבדים בכ־88 אחוזים מהרגיל.

במילים אחרות: מי שייצא בזמן הלא נכון עלול לבלות את פתיחת הקיץ בתוך רכב עומד.

ההמלצות של מומחי התנועה נשמעות כמעט כמו מבצע צבאי. לצאת אחרי תשע בלילה ביום חמישי. לצאת מוקדם מאוד בבוקר ביום שישי. להימנע ככל האפשר משעות אחר הצהריים. מי שלא יעשה זאת, מזהירים בחברות התחבורה, עלול לגלות שהחופשה שלו מתחילה ומסתיימת על הכביש הבין־עירוני.

אבל הדבר המדהים באמת הוא שכל זה קורה למרות שמחירי הדלק שוב מטפסים.

מלחמת איראן והטלטלות בשוקי האנרגיה העולמיים ממשיכות להשפיע על המחירים בתחנות הדלק ברחבי קליפורניה. ובכל זאת, האמריקנים ממשיכים לנסוע.

כמעט 2.9 מיליון מתוך 3.6 מיליון הנוסעים בדרום קליפורניה צפויים לעשות זאת ברכב פרטי. מבחינת רבים מהם, החופשה כבר אינה מותרות אלא כמעט צורך נפשי.

"אנשים ממשיכים לתעדף נסיעות גם כשהעלויות עולות", אמרה קנדאס רד ממועדון הרכב של דרום קליפורניה. "הביקוש לחופשות ולזמן משפחתי נשאר חזק מאוד."

והיא כנראה צודקת. השנים שאחרי הקורונה שינו משהו עמוק בפסיכולוגיה האמריקנית. תקופות הסגר, הבידוד והפחד יצרו אצל מיליוני אנשים תחושה שזמן פנוי, טיולים וחוויות הם לא משהו שכדאי לדחות.

התוצאה היא תופעה כמעט הפוכה למה שכלכלנים ציפו לראות בתקופה של אינפלציה גבוהה וריביות כבדות: במקום להצטמצם, הציבור ממשיך להוציא כסף על נסיעות.

וזה לא נגמר בכבישים.

כ־388 אלף בני אדם צפויים לטוס מדרום קליפורניה במהלך סוף השבוע. שדות התעופה בלוס אנג'לס, ברבנק ואונטריו צפויים להתמודד עם עומסים כבדים במיוחד. רשויות שדות התעופה ממליצות להגיע לפחות שלוש שעות לפני טיסות — המלצה שבימים רגילים נשמעת מוגזמת, אבל בסוף שבוע כזה הופכת להכרחית.

במקביל, עוד כ־279 אלף בני אדם צפויים להשתמש בתחבורה ציבורית, רכבות ואוטובוסים, וחלקם אפילו ייצאו להפלגות קצרות לאורך החוף המערבי.

ברמה הלאומית המספרים כבר נראים כמעט דמיוניים. יותר מ־45 מיליון אמריקנים צפויים לצאת לנסיעות במהלך סוף השבוע — אחד ממספרי המטיילים הגבוהים ביותר שנמדדו אי פעם ביום הזיכרון האמריקני.

היעדים הפופולריים ביותר כוללים את אורלנדו, סיאטל, ניו יורק, מיאמי ולאס וגאס. אבל בדרום קליפורניה עצמה נוצרת תופעה כפולה: מיליוני אנשים עוזבים — ובאותו זמן מיליונים אחרים מגיעים.

בתי המלון בפאלם ספרינגס מלאים כמעט לחלוטין. מחירי החדרים בלאס וגאס זינקו. אזורי החוף של סן דייגו צפויים להיות עמוסים עד אפס מקום. וכל זה קורה בזמן שהמשפחה האמריקנית הממוצעת עדיין מתמודדת עם מחירי מזון גבוהים, ריביות כבדות ועלויות מחיה שעולות כמעט בכל תחום.

וזה בדיוק מה שהופך את סוף השבוע הזה למעניין כל כך.

כי מאחורי הפקקים והעומסים מסתתר גם סיפור פסיכולוגי עמוק יותר. יום הזיכרון האמריקני תמיד סימל את פתיחת הקיץ — אבל השנה הוא גם מסמל את הניסיון של אמריקה לחזור לתחושת נורמליות מלאה.

עבור משפחות רבות, עצם היציאה לדרך הפכה כמעט להצהרה. למרות המלחמות, למרות האינפלציה, למרות חוסר הוודאות — החיים ממשיכים.

ועדיין, מתחת לחגיגת הקיץ הזאת מסתתר גם ממד אחר, שקט יותר.

יום הזיכרון האמריקני אינו רק סוף שבוע של מנגלים, בריכות ומבצעי קניות. זהו יום שנועד להנציח את חללי המלחמות של ארצות הברית. בבתי קברות צבאיים ברחבי המדינה יוצבו דגלים קטנים ליד קברים לבנים. משפחות שכולות יתאספו לטקסים. דקת דומייה תישמר בשעות אחר הצהריים.

והשנה, בזמן שחיילים אמריקנים שוב פועלים במזרח התיכון במסגרת העימות מול איראן, היום הזה מקבל משמעות רגישה עוד יותר.

אולי זו גם אחת הסיבות לכך שכל כך הרבה אמריקנים מרגישים צורך לצאת לדרך דווקא עכשיו. לנסוע. לראות משפחה. לנשום אוויר אחר. להרגיש לרגע חופשיים.

גם אם בדרך הם יבלו שעות ארוכות בפקק אינסופי על כביש 10.