שופט עליון יהודי פרש מהמפלגה הדמוקרטית — ואמר את מה שרבים חושבים אך מפחדים לומר

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

דיוויד וכט, שופט בית המשפט העליון של מדינת פנסילבניה, הודיע כי הוא עוזב את המפלגה הדמוקרטית ומכריז על עצמו כבלתי מפלגתי. עבור אדם שהיה מזוהה עם הדמוקרטים במשך עשרות שנים, שימש בעבר כסגן יושב־ראש המפלגה במדינה ואף נבחר מחדש רק לפני חודשים ספורים בתמיכת הדמוקרטים — מדובר ברעידת אדמה פוליטית.

אבל הסיבה לפרישה היא מה שהפך את ההודעה שלו לנפיצה באמת.

וכט כתב בפירוש כי החליט לעזוב משום שלדבריו, שנאת יהודים הפכה למשהו שמקבל יותר ויותר לגיטימציה בתוך חלקים מהמפלגה הדמוקרטית.

"ההיכנעות לשנאת יהודים נעשית מטרידה ביותר בקרב פעילים, מנהיגים ונבחרי ציבור," כתב. "קעקועי נאצים, קריאות ג'יהאד, הפחדות מחוץ לבתי כנסת ותקיפות נגד יהודים — כל אלה כבר לא זוכים לגינוי ברור כפי שראוי היה שיזכו."

אלה לא דברים שנאמרים על ידי פרשן טלוויזיה או פעיל פוליטי מהשוליים.

"הכניעה לשנאת יהודים נעשית מטרידה ביותר בקרב פעילים, מנהיגים ונבחרי ציבור," כתב וכט. "קעקועי נאצים, קריאות ג'יהאד, הפחדות מחוץ לבתי כנסת ותקיפות נגד יהודים — כל אלה כבר לא זוכים לגינוי ברור כפי שראוי היה שיזכו."

וכט הוא אחד המשפטנים הבכירים בפנסילבניה. יהודי בן 63, דמות ממסדית לחלוטין, אדם שהיה חלק בלתי נפרד מהממסד הדמוקרטי במשך שנים. דווקא בגלל זה, דבריו יצרו הד עצום.

החלק המטלטל ביותר במכתבו היה הרגע שבו חיבר בין חייו האישיים לבין השינוי שהוא רואה בפוליטיקה האמריקאית.

וכט סיפר כי בשנת 1998 הוא נישא בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג — אותו בית כנסת שבו נרצחו 11 יהודים בטבח האנטישמי הקטלני ביותר בתולדות ארצות הברית בשנת 2018.

"הטרור ההוא הגיע מהימין," כתב בכנות. "אבל בשנים שעברו מאז, שנאת יהודים החלה לצמוח גם בשמאל."

זו אולי הנקודה שהופכת את ההצהרה שלו לכל כך רגישה פוליטית.

במשך שנים, אנטישמיות בארצות הברית זוהתה בעיקר עם הימין הקיצוני — ניאו־נאצים, עליונות לבנה וקבוצות שוליים רדיקליות. וכט אינו מכחיש זאת. להפך. אבל לדבריו, בשנים האחרונות נוצרה מציאות חדשה שבה חלקים מהשמאל האמריקאי החלו לנרמל רטוריקה אנטי־יהודית במסווה של מאבק פוליטי נגד ישראל.

והוא אינו היחיד שמרגיש כך.

מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה בעזה, קמפוסים אמריקאיים הפכו לזירות של עימותים סביב ישראל. הפגנות מחוץ לבתי כנסת, קריאות קיצוניות נגד ציונים ויהודים, עימותים פיזיים ותחושת פחד גוברת בקהילות יהודיות — כל אלה הפכו לחלק מהמציאות בארצות הברית.

עבור יהודים אמריקאים רבים, במיוחד כאלה שהצביעו לדמוקרטים כל חייהם, מדובר במשבר זהות פוליטי אמיתי.

וכט רמז בדיוק לכך.

הוא לא הודיע שהוא הופך לרפובליקני. הוא לא הכריז על תמיכה בדונלד טראמפ. במקום זאת, הוא פשוט אמר שאינו מסוגל עוד להרגיש בבית פוליטי במקום שבו, לדבריו, האנטישמיות כבר אינה מטופלת ברצינות מספקת.

הפרישה שלו מגיעה גם ברגע רגיש במיוחד עבור המפלגה הדמוקרטית. הדור הצעיר והאקטיביסטי יותר בתוך המפלגה נעשה ביקורתי מאוד כלפי ישראל, ולעיתים גם כלפי עצם הרעיון הציוני. במקביל, מנהיגים דמוקרטים ותיקים מנסים לאזן בין תמיכה מסורתית בישראל לבין לחץ הולך וגובר מצד הבסיס הפרוגרסיבי.

ובתוך הקרע הזה נמצאים יהודים אמריקאים רבים שמרגישים יותר ויותר לא בנוח.

התגובות לדבריו של וכט כבר החלו לזרום. תומכיו טוענים שהוא אמר בקול את מה שיהודים דמוקרטים רבים מפחדים לומר בפומבי. מבקריו טוענים שהוא מגזים ומצייר את המפלגה כעוינת ליהודים באופן לא הוגן.

אבל גם מבקריו מתקשים להתעלם מהעובדה שאדם במעמדו בחר לעשות צעד כה דרמטי.

כי כששופט עליון מכהן, איש ממסד מובהק, עוזב את המפלגה שבה פעל רוב חייו בגלל תחושת ניכור כיהודי — זה כבר לא עוד ויכוח פוליטי רגיל.

זו נורת אזהרה.