הרופאים הבאים של אמריקה נבחרו לפי צבע עורם: הפצצה שנחתה על יו־סי־אל־איי מטלטלת את המדינה

בלב שכונת וסטווד בלוס אנג'לס, באחד הקמפוסים היוקרתיים בארצות הברית, מתנהל כעת קרב שעשוי להשפיע על דור שלם של סטודנטים. בית הספר לרפואה על שם דייוויד גפן באוניברסיטת יו־סי־אל־איי עומד במרכז חקירה פדרלית חריפה, לאחר שמשרד המשפטים האמריקאי טען כי הליכי הקבלה בו הושפעו משיקולי מוצא וגזע — ולא רק מהישגים, ציונים וכישורים אקדמיים.

לפי הודעת משרד המשפטים, מועמדים שחורים והיספנים שהתקבלו לבית הספר הציגו בממוצע נתונים אקדמיים נמוכים יותר ממועמדים לבנים ואסייתים שלא התקבלו. במשרד טוענים כי מדובר באפליה מכוונת ובפגיעה בעיקרון השוויון בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה.

יו־סי־אל־איי דוחה את הטענות. האוניברסיטה מסרה כי היא בוחנת את ממצאי החקירה, אך עומדת מאחורי הליכי הקבלה שלה וטוענת שהם מבוססים על הערכה מקיפה, מקצועית וקפדנית של כל מועמד. מבחינת האוניברסיטה, גיוון אינו סיסמה פוליטית אלא חלק מתפיסה רחבה של רפואה, חברה ושירות לקהילות שונות.

לפי הודעת משרד המשפטים, מועמדים שחורים והיספנים שהתקבלו לבית הספר הציגו בממוצע נתונים אקדמיים נמוכים יותר ממועמדים לבנים ואסייתים שלא התקבלו. במשרד טוענים כי מדובר באפליה מכוונת ובפגיעה בעיקרון השוויון בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה.

אלא שהטענה הזאת כבר אינה מספיקה כדי להרגיע את הסערה. מאז פסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית נגד מדיניות העדפה מתקנת בקבלה לאוניברסיטאות, מוסדות כמו הרווארד, אוניברסיטת צפון קרוליינה, קולומביה, סטנפורד, ברקלי ואוניברסיטת מישיגן נמצאים תחת זכוכית מגדלת. השאלה כבר אינה רק מי מתקבל — אלא האם אוניברסיטאות יוקרה מצאו דרכים עקיפות להמשיך במדיניות שנאסרה משפטית.

בקליפורניה הרגישות גדולה במיוחד. המדינה אסרה כבר בשנות התשעים על שימוש בגזע כשיקול בקבלה לאוניברסיטאות ציבוריות, אך מתנגדי מדיניות הגיוון טוענים כי בפועל נוצרו מנגנונים חלופיים: חיבורים אישיים, שאלוני רקע, פעילות קהילתית וניסוחים עמומים שמאפשרים להביא בחשבון את מוצאו של המועמד בלי לומר זאת במפורש.

עבור הקהילה האסייתית־אמריקאית, מדובר בפצע פתוח. בפרשות קודמות, ובראשן המאבק נגד הרווארד, נטען כי מועמדים אסייתים בעלי ציונים גבוהים במיוחד נפגעו ממנגנוני קבלה שהעדיפו קבוצות אחרות בשם הגיוון. כעת, עם החקירה נגד יו־סי־אל־איי, הטענה הזו חוזרת למרכז הבמה — וביתר שאת.

גם ישראלים ויהודים בארצות הברית עוקבים אחר ההתפתחויות בדאגה. רבים מהם שולחים את ילדיהם לבתי ספר תחרותיים במיוחד בדרום קליפורניה, בעמק הסיליקון, בניו יורק ובניו ג'רזי, מתוך תקווה שציונים גבוהים, פעילות ציבורית והשקעה עצומה יפתחו להם דלתות באוניברסיטאות המובילות. כאשר הקריטריונים לקבלה נראים פחות שקופים, החשש הוא שהמשחק כבר אינו מתנהל לפי כללים ברורים.

הסוגיה מתחברת גם לאווירה הרחבה בקמפוסים מאז 7 באוקטובר. באוניברסיטאות כמו קולומביה, הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה, ברקלי ויו־סי־אל־איי, סטודנטים יהודים וישראלים דיווחו על תחושת ניכור, עוינות ולעיתים גם פחד ממשי. לכן, מבחינת משפחות ישראליות רבות, הוויכוח על קבלה, גיוון ואפליה אינו מנותק מהשאלה הגדולה יותר: האם האוניברסיטאות המובילות עדיין מסוגלות להבטיח הוגנות, ביטחון ושוויון אמיתי לכל הסטודנטים.

תומכי מדיניות הגיוון טוענים כי בלי התחשבות ברקע החברתי והמשפחתי של מועמדים, מוסדות העילית ימשיכו לשקף בעיקר את מי שנולדו עם יתרון. לדבריהם, רופא שהגיע מקהילה מוחלשת יכול להבין טוב יותר מטופלים מקהילות דומות, ולכן גיוון בבתי ספר לרפואה הוא אינטרס ציבורי ולא רק אידיאולוגי.

מנגד, המתנגדים טוענים כי ברגע שמוצא הופך לשיקול, גם אם עקיף, נפגע העיקרון הבסיסי של מצוינות. הם מזהירים כי מערכת קבלה שאינה שקופה יוצרת חשד, מרירות וחוסר אמון — ופוגעת דווקא במועמדים שעבדו קשה כדי לעמוד בדרישות הגבוהות ביותר.

כך הפך בית הספר לרפואה של יו־סי־אל־איי מזירה אקדמית יוקרתית לשדה קרב משפטי, פוליטי וחברתי. ההכרעה בו לא תקבע רק מי ילמד רפואה בלוס אנג'לס. היא עשויה לקבוע כיצד ייראה עתיד ההשכלה הגבוהה באמריקה — ומי יאמין שהמערכת עדיין משחקת ביושר.